בקשת מידע משמאלנים המוגשת על ידי מי שאינו רואה את עצמו שמאלן
השאלה היא בסגנון: "אמנם זו נבלה וזו טריפה, אבל בכל זאת, את מה הייתם מעדיפים"...
ולענייננו:
איזה פוליטיקאי ימני הייתם מעדיפים: האם אנטי-ערבי (שמכריז "אין נאמנות אין אזרחות" ובעד ניתוק המדינה מאום אל פחם וכדומה), אבל תומך בפתרון שתי המדינות (הבה נניח שהוא גם תומך בפשרה מדינית בירושלים), או להפך: מי שאמנם מחבב ערבים (או לפחות אינו מתבטא נגדם ואינו פועל נגדם), אך מתנגד לפתרון שתי המדינות ותומך ב"מדינה יהודית" בלבד, שממנה הוא תובע להעניק זכויות אזרח מלאות לערבים (כמובן לא כולל זכויות לאומיות)? לגבי הפוליטיקאים הימניים מהסוג השני, אני מתכוין למישהו בסגנון של הנשיא ריבלין, והשר בגין (ואולי גם השר בנט, לפחות על פי הצהרותיו לטובת שילוב מלא של הערבים, ואולי גם במעשיו כשר כלכלה לשעבר וכשר חינוך, מעשים שבהם אינני בקי די הצורך).
אמנם אפשר לטעון (מנקודת מבט שמאלית) שזו נבלה ושזו טרפה, וכך לנסות ולהתחמק מההתחבטות בשאלה, אבל בכל זאת אני עדין שואל, מתוך סקרנות, האם אתם מעדיפים את הנבלה או את הטרפה.
הימור שלי: זה תלוי באיזה סוג של שמאלן מדובר:
סוציולוגית, אני מחלק את השמאל הישראלי המדיני, לארבעה סוגים, לפי הרצף הבא: שמאל מתון יהודי (דרגה 1: חיליק בר, איילת נחמיאס ורבין, איתן ברושי, איציק שמולי, וכדומה). שמאל מובהק יהודי (דרגה 2: ציפי לבני, סתיו שפיר, וכדומה). שמאל רדיקלי יהודי (דרגה 3: יוסי יונה, מירב מיכאלי, דב חנין, וכדומה). שמאל ערבי (ללא דירוג: עיסאוי פרייג', זוהיר בהלול, וכדומה).
ובכן לפי התרשמותי, שלושה סוגים יעדיפו כברירת מחדל את הימניים מסוגו של ריבלין ובגין (ולכאורה גם בנט), בעוד שהיוצא היחיד מן הכלל הוא כנראה הסוג שאותו כיניתי לעיל: "שמאל מובהק יהודי" (דרגה 2), שאנשיו יעדיפו כברירת מחדל אפילו את הימני האנטי ערבי, ובלבד שיתמוך בפתרון שתי המדינות.
האם לדעתכם אני צודק באנליזה הזאת? כמו כן, אשמח לשמוע גם את דעתכם הפרטית על הדילמה הערכית עצמה.
השאלה היא בסגנון: "אמנם זו נבלה וזו טריפה, אבל בכל זאת, את מה הייתם מעדיפים"...
ולענייננו:
איזה פוליטיקאי ימני הייתם מעדיפים: האם אנטי-ערבי (שמכריז "אין נאמנות אין אזרחות" ובעד ניתוק המדינה מאום אל פחם וכדומה), אבל תומך בפתרון שתי המדינות (הבה נניח שהוא גם תומך בפשרה מדינית בירושלים), או להפך: מי שאמנם מחבב ערבים (או לפחות אינו מתבטא נגדם ואינו פועל נגדם), אך מתנגד לפתרון שתי המדינות ותומך ב"מדינה יהודית" בלבד, שממנה הוא תובע להעניק זכויות אזרח מלאות לערבים (כמובן לא כולל זכויות לאומיות)? לגבי הפוליטיקאים הימניים מהסוג השני, אני מתכוין למישהו בסגנון של הנשיא ריבלין, והשר בגין (ואולי גם השר בנט, לפחות על פי הצהרותיו לטובת שילוב מלא של הערבים, ואולי גם במעשיו כשר כלכלה לשעבר וכשר חינוך, מעשים שבהם אינני בקי די הצורך).
אמנם אפשר לטעון (מנקודת מבט שמאלית) שזו נבלה ושזו טרפה, וכך לנסות ולהתחמק מההתחבטות בשאלה, אבל בכל זאת אני עדין שואל, מתוך סקרנות, האם אתם מעדיפים את הנבלה או את הטרפה.
הימור שלי: זה תלוי באיזה סוג של שמאלן מדובר:
סוציולוגית, אני מחלק את השמאל הישראלי המדיני, לארבעה סוגים, לפי הרצף הבא: שמאל מתון יהודי (דרגה 1: חיליק בר, איילת נחמיאס ורבין, איתן ברושי, איציק שמולי, וכדומה). שמאל מובהק יהודי (דרגה 2: ציפי לבני, סתיו שפיר, וכדומה). שמאל רדיקלי יהודי (דרגה 3: יוסי יונה, מירב מיכאלי, דב חנין, וכדומה). שמאל ערבי (ללא דירוג: עיסאוי פרייג', זוהיר בהלול, וכדומה).
ובכן לפי התרשמותי, שלושה סוגים יעדיפו כברירת מחדל את הימניים מסוגו של ריבלין ובגין (ולכאורה גם בנט), בעוד שהיוצא היחיד מן הכלל הוא כנראה הסוג שאותו כיניתי לעיל: "שמאל מובהק יהודי" (דרגה 2), שאנשיו יעדיפו כברירת מחדל אפילו את הימני האנטי ערבי, ובלבד שיתמוך בפתרון שתי המדינות.
האם לדעתכם אני צודק באנליזה הזאת? כמו כן, אשמח לשמוע גם את דעתכם הפרטית על הדילמה הערכית עצמה.