לא אהבתי את הסיום, מכמה טעמים.
- עם כל המופרעות שלה, אני לא חושבת שדוגט הייתה בוחרת לרצוח את פייפר כתגובה על חוסר הנכונות שלה לחזור בתשובה. ההחלטה להרוג את פייפר מוגזמת לטעמי. בעיני, זו בחירה תסריטאית, לא פעולה שמשתמעת מההיגיון הפנימי של הדמות.
- כיוון שהבחירה לא מגיעה מהדמות (דוגט) עצמה, אלא מהתסריטאים, נשאלת השאלה למה לערב את פייפר בתקרית אלימה? התשובה משתמעת כאן. כדי שניתן יהיה להאריך את השהות שלה בכלא.
- פייפר משמשת מלכתחילה על תקן של צופה מהצד: האדם הנורמטיבי, הצופה הנורמטיבית, שנכנסת לכלא ל15 חודשים רק על מנת לעוף משם ברגע שתקופת המאסר תסתיים. ההפרדה הזו - עד כמה שמתחוור לנו שהיא מלאכותית - בין פייפר לאסירות האחרות, היא מה שמגדיר את פייפר כדמות.
אז אני מניחה שאם אני רוצה לתת קרדיט לסדרה, עלי להניח שהדמויות מסוגלות להתפתח מעבר לסטריאוטיפ הראשוני שבו יצקו אותן ויאדה יאדה יאדה. אבל... לאן כבר אפשר לדרדר את פייפר והאם באמת מתחשק לכן לראות אותה חווה משבר אישיות כתוצאה מההבנה שהיא כבר לא בחורה נורמטיבית שמעדה לפשע במקרה, אלא פושעת מועדת? כי לי, כאילו, so not.