ברכות על הפורום!

[קבוצת אמהות]

ברכות על הפורום!

לא מכירה את רובכם, חושבת שהרעיון נפלא. בת 35, אמא לאפרוח בן שנה וחמש. הורות שאני מגדירה רק היום כמאוחרת, כשחושבת לעצמי למה לעזאזל חיכיתי ודחיתי את האושר הזה. רק היום מבינה שיכולתי (יכולנו, כמשפחה) להיות מאושרת הרבה קודם, ושיצרתי לעצמי סדרי עדיפויות שאז נראו לי נכונים, ובזמנו התאימו. לא פעם מרגישה שהורות שמגיעה בגיל מאוחר יחסית עושה אותי לאמא שונה (או שיש סיבות שעושות אותי גם לאמא מאוחרת וגם לשונה) ביחס לאמהות סביבי שרובן הפכו לכאלה בגילאים צעירים בהרבה. זהו. אין לי עוד תובנות בשלב זה, שיהיה לכם לילה טוב.

 

[בואו עננים]

בוקר טוב- ברוכה הבאה

מה שלומכם הבוקר אמא של נתנאל... את עוד ישנה?

מאחלת לכם יום נפלא

 

[אמאשל נתנאל]

ממש לא!! לקחתי את הקטנה אל אמא

שלי והגעתי לעבודה ב6:30 אני מותשת מזל שיום חמישי היום

 

[טילי2]

כנראה שמאחדת אותנו זו הידיעה שעשינו

טעות שדחינו את הולדת הילדים. במקרה שלנו הכלל של מודה ועוזב ירוחם, לא עובד. חיינו סביב ילדים משפחה ופרנסה המאבק עצם שמגובה בפחדים ונקיפות מצםון. מזל שכולנו אמונות ברזי הרציונליזציה שמאפשרת לנו למצא צידוקים למעשים.

 

[אמאשל נתנאל]

נקיפות מצפון כל פעם שאחד מהם חולה

יש לי בשפע אם יש לי אפשרות או לחצי אני אנחנו נשארים בבית אבל יש ימים כמו היום שאין לנו אפשרות כזו אז לוקחים לאמא לאחות או לכל מי שמוכן להתנדב

 

[pf26]

הי

אני דוקא התחלתי מוקדם (הייתי אמא לראשונה בגיל 25), אבל את האפרוח ילדתי בגיל 38. ההורות שלי שונה לחלוטין. אני הרבה יותר חרדה (על גבול ההיסטריה), כי ראיתי דברים קשים. אני הרבה פחות סובלנית, נכנעת יותר לעיפות ובקיצור משקיעה הרבה פחות ממה שהשקעתי ונתתי אצל אחיו הגדולים.

 

[טילי2]

Pf26 ברוכההבאה לאוהל האמהות הבוגרות

מענין שאת מציגה תאוריה אחרת, רוב הבנות שלהם ילדים גדולים וקטן\נה דווקא מתארים יותר השקעה באפרוחים הנוכחיים. ספרי קצת על כך.

 

[pf26]

כנראה שהכל יחסי...

כשהיו לי 3 קטנים, לקחתי אותם איתי לכל מקום ועשינו הכל יחד. עכשיו, כשיש 3 גדולים ואפרוח, קשה לי לוותר על הפרטיות והעצמאות (יחסית) אליהן התרגלתי בשנים האחרונות. אנחנו יוצאים לחופשות לעיתים בלי הילדים, יש לי אחה"צ אחד בשבוע שהוא שלי פרטי (לטובת סידורים, קניות ומידי פעם אחד מהגדולים מצטרף והאפרוח בבית עם מטפלת) ואחה"צ נוסף בו אני עובדת, כך שלמעשה אני מוצאת שאני נמצאת פיזית פחות. כשאני בבית לא תמיד מתחשק לי לבנות בלגו, לשחק ב"חזקים" או להרכיב פאזל. לעיתים אחיו נקראים לדגל ולעיתים תכופות הטלויזיה (מה שלא היה עם הגדולים - כמה תכניות טלויזיה היו אז?). וככה אני פנויה לענות לך בפורום או סתם לקרא ספר...

 

[yaelli10]

מאוד עצוב לקרוא את מה שאת כותבת

אז למה בעצם ילדת את האפרוח? את לא חייבת לענות, זוהי בהחלט שאלה חודרנית, אבל לעניות דעתי אם היית מאושרת עם השלושה הראשונים זה נראה מוזר שהחלטת ללדת בן זקונים. שלא תביני לא נכון, אני מאוד מבינה את הרגשת התשישות שאת מרגישה ומי כמוך אמא לשלושה גדולים שכבר עברה את זה. נכון שהחיים זו לא קייטנה, ולאחר לידת תינוק מצטרפים דברים נוספים את ידעת את הקשיים ובכל זאת החלטת להוסיף עוד נדבך למשפחה. קצת מוזר ומאוד עצוב.

 

[מחפשת מידע בנושא]

מסכימה עם יעלי - עצוב!

את כולה בת 42 וכבר אין לך כח וסבלנות??? יקירתי, את עושה לעצמך יותר מדי הנחות, שייתכן שתצטערי עליהן בעתיד. למה הבאת לעולם ילד, אם ידעת שלא יהיה לך כח אליו? זה לא שהיית חייבת לחוות אמהות בפעם הראשונה. יש לך כבר 3 ילדים, והם גדולים ומגובשים עם הפרשים קטנים ביניהם. הקטן תמיד יהיה מבודד מהקבוצה הזאת. אני חושבת שכדאי שתקחי את עצמך בידיים ותתחילי להשקיע בו יותר. נראה שאת נותנת לגדולים לטפל בו. הוא צריך אמא עירנית ומעורבת, ולא תחליף של אחים גדולים.

 

[pf26]

זה לא כ"כ נורא... תרגעו ../images/Emo8.gif

האפרוח אהוב ורצוי וכרוך אחרי אמא שלו ואמא שלו לא יכולה בלעדיו. הוא תוכנן בקפידה והתוצאה מושלמת. סה"כ אמרתי שלעומת הסיבוב הראשון בו לא היו לי חיים פרטיים, אלא במשך 01 שנים לא נשמתי, לא יצאתי ולא חייתי לעצמי, עכשיו אני מרשה לעצמי לצאת לחופשה בלי הילדים וגם לנצל את הטלויזיה לטובת בייבי סיטר מדי פעם כדי שאוכל לנשום. האחים הגדולים לא מוותרים על בילויים כדי להיות איתו, אבל מותר גם להם לתרום למשפחה מידי פעם. למה לקחת הכל קיצוני? אין גוונים של אפור??????

 

[טילי2]

לי דוקא קל להתחבר לדבריה של pf26

וזאת הטענה המרכזית שיש לי כלפי עצמי וכלפי אמהות מבוגרות באשר לעצם הולדת ילדים בגיל מאוחר. אין ספק שבני הם משוש חיי ואני לא יודעת איך חיינו היו בלעדיהם ואני גם מאוד מבינה את הרצון להביא ילד הכי מתוכנן בעולם, אחרי אחים גדולים כבן זקונים. אני חושבת שאנחנו לא מכינות את עצמינו לטוטאליות שילד קטן דורש ממך וכשהוא מגיע ואנחנו מרגישות חנוקות, אנחנו מרגישות אשמות אם אנחנ מרשות לעצמינו להעמיד את הצרכים שלנו מול צרכי הילד.. דווקא הפתרונות של PF26 שנותנות קצת אויר ודורשים קצת תרומה מהאחים הגדולים הם ויטלציה נהדרת לסיר לחץ שיכול להתפוצץ ברעש גדול או להכניס את האמא לדיכאון חרישי ומסוכן, אם היא לא יודעת איך ליצור לעצמה קצת פתחי איורור. תינוק בגיל צעיר צומח עם הכל. עם בניית הזוגיות וחיי משפחה. עם בניה מקצועית וכלכלית. תינוק בגיל מבוגר נולד לתוך מצב אחר. הוא צריך להכנס לעולם בנוי ולא לעולם נבנה. מכיוון שהוא חסר כישורים לפלס דרכו בעולם הבנוי שלנו, עלינו לפלס לו דרך בתוך החיים המאורגנים שלנו, לא תוך ויתור על מה שיש לנו ועל הצרכים שלנו, אלא תוך התאמת הצרכים שלנו למקום החשוב של התינוק במשפחה. לכן הפתרונות של פיאפ (ברשותך אקרא לך כך)הם נהדרים. הם נותנים לה חמצן לתיפקוד יותר יעיל של אמא לשתי קבוצות גיל שונות. המתנה הכי נפלאה שקיבלתי שהבנים נולדו היתה מטפלת שבאה יום יום לשש שעות במשך חודש ימים. זה אפשר לי להתאושש ולצאת מפעם לפעם לפגוש עולם אחר לא רק פורמולה, פיפי קאקי ובכי. זה היה לי כל כך חשוב, שהמשכתי לעסיק את המטפלת בחודשי חופשת הלידה יום יומים בשבוע בכדי שאוכל לעשות משהו לעצמי.

 

[שערות לבנות]

גם לי קשה היום לותר על החופש

הרבה יותר מבעבר,אבל גם למדתי לקחת לעצמי יותר מרווחי נשימה בייביסיטר,או שהגדולים שומרים או הסבתא יוצא לי לבלות הרבה יותר היום ואני מאד שלמה עם זה ואוהבת את זה

 

[מחפשת מידע בנושא]

ויתורים

לכל אחד קשה לותר על החופש, גם לי קשה. אבל נראה לי שלצעירים הרבה יותר קשה, כי הם צעירים, ועוד רוצים לחוות ולבלות. הם גם גדלים ומתפתחים יחד עם ההורות שלהם. הם מתחילים עבודה/לימודים/קריירה בתוך ההורות הם חווים פיטורין והסבות מקצועיות בתוך ההורות. הם מתמודדים עם מעברי דירות ועם חובות ומשכנתאות. ובתוך כל זה רוצים לתת לילד את הכל, כמו שמקובל פה בארץ. לי קל יותר לוותר על דברים אישיים שלי כי הגעתי מגובשת ומתוכננת לאמהות. רציתי בזה יותר מכל דבר אחר בעולם, והייתי מוכנה לכל אתגר שזה יציב בפני. לכן הסבלנות שלי הרבה יותר גדולה ועמוקה מזו של האמא הצעירה, לכן הפרופורציות שלי הרבה יותר ברורות. כל ההחלטות האישיות שלי בחיים נובעות מהעובדה שאני אמא, ובגלל שכבר חויתי והגעתי לגיבוש אישי ומקצועי, אז האינטרס הראשוני שלנו כמשפחה, כמעט בכל החלטה, היא הרווחה והקידום האישי של הבת שלנו.

 

[נועם@בת]

יעלי ומחפשת, לא נסחפתן קצת?

חצי משפט שדה עשיתן כאן

. כאילו דא? לאמהות שיש להן פחות סבלנות לפאזל כבר לא שווה להביא ילדים לעולם? רק למי שבגיל 42 עושה חמישה פאזלים ליום מותר? כן, הקצנתי קצת את העניין, אבל ילד גדל בריא ומאושר גם כשהאחים הגדולים שלו משקיעים בו. ואתן יודעות מה, הוא יגדל בריא ומאושר גם אם אמא שלו יוצאת לה בכיף לבלות ומשאירה אותו עם בייביסיטר. דוקא זה היתרון הגדול של ההורות המאוחרת, לגדל ילד בלי לחשוב את האדם היחידי בעולם שיכול לגדל אותו. להיות מסוגלת לתת לו לחוות אנשים משמעותיים אחרים בחיים שלו. הבגרות של אמא שלא חושבת שרק היא יודעת להאכיל אותו בלי שהוא יירק, ולהרדים אותו בלי שהוא יבכה. נועם ~שיודעת בודאות שיש לה פחות כוח מאשר לפני 20 שנה ולא חושבת שזה נורא בכלל

~

 

[yaelli10]

משפט שדה ? לא ממש !

תקראי בין השורות. אבל כן, אני חושבת שזה מאוד אנוכי לעשות בן זקונים בשעה שאין כוחות יותר לגדל אותו. בשביל מה? לילדים (האחים)הגדולים יש עיסוקים אחרים חוץ מלטפל בתינוק קטן וחסר ישע. יצא שדיברי עם אחים גדולים כאלו עם נסיון, הם סיפרו לי כמה מתסכל היה העניין הזה עם האח\ות הקטנה שלהם לא היה קשר אלא משהו מחייב בלבד, שאמא שלהם היתה מצווה עליהם להשגיח על הקטן\נה, לקנות חיתולים ועוד כאלו וכאלו דברים. אז בא פלונית, אשה בוגרת שכבר ילדה כמה ילדים בעבר והחליטה להשתעשע ולעשות ילד נוסף למשפחה - מטלה. מצטערת אבל זו דעתי בענין, ולשם כך יש פורומים לא? אני בעצמי גם אמא לא צעירה כל כך ויודעת כמה זה קשה פיזית ונפשית לטפל ולבדר בילד, וזה לאו דווקא בינקות גם עם הפיכתו לילד. ילדים זה שמחה אבל לא בכל מצב.

 

[טילי2]

ואם אנחנו מביאים ילד ראשון בגיל ../images/Emo2.gif

מבוגר, זה לא אנוכי? למעשה גם להביא ילד לעולם בגיל צעיר זה אנוכי אבל מקובל. הולדת ילדים עונה על צרכים מגוונים וקשה לשפוט מה יותר אנוכי להשתעשע בבן זקונים, או ללדת בגיל זקנה ילד ראשון.

 

[yaelli10]

טילי שלום

אני בשום פנים ואופן לא התכוונתי לאנוכיות מהסוג הזה. התכוונתי למקרה של הבאת בן זקונים למשפחה קיימת (ועוד שלושה!!!ילדים) שוב, לדעתי זוהי תוספת מיותרת למשפחה. כי האחים הגדולים משלמים את המחיר בדרך זו או אחרת. ילד ראשון בגיל מבוגר אינו עניין של מה בכך לכל אחת יש את הסיבות שלה, והרי רובן כאן הן אמהות חד-הוריות. אילוצים מקובלים ביותר. כתבתי את דעתי הכנה ואני מאוד מצטערת אם היא פגעה בך או באותה גברת, אני עדיין מאחוריה.

 

[סוכריה על מקל]

לא מסכימה איתך.

כשהייתי בת 17 נולד לי אח קטן. בן זקונים להוריי שהיו אז בני 55 ו-38. אני לא מרגישה בשום פנים ש"שילמתי את המחיר", למרות שביליתי עם האח הזה המון שעות, הייתי אחראית כל בוקר על שגרת הבוקר שלו (אמא שלי היתה יוצאת מוקדם לעבודה ואני הייתי מעירה אותו, מארגנת אותו ולוקחת אותו לגן ולביה"ס עד שהיה בכיתה ב' או ג'), ועשיתי איתו הרבה דברים שהורים "אמורים" לעשות עם הילד שלהם - לקחתי אותו לבריכה, להצגות ילדים, וכו'. בזכות ההשקעה הזו קיבלתי מתנה ענקית - אח מדהים שהוא חבר טוב. היום הוא בן 17 (כמו שאני הייתי כשהוא נולד) ואני בת 34 (בדיוק פי 2 ממנו...), אנחנו נהנים מאוד יחד, מדברים כל יום בטלפון ומשתדלים להתראות יותר מפעם-פעמיים בשבוע. הוא מגיע לפעמים לישון אצלי, אם אני צריכה עזרה עם הילדים שלי הוא תמיד שמח לעזור (בשבילם הוא דוד אהוב ונערץ במיוחד), הוא מתייעץ איתי בדברים שחשובים לו, ואני מספרת לו ומתייעצת איתו על המתרחש בחיי. אנחנו מחליפים ביננו ספרים, הולכים יחד לקנות בגדים, יש לנו המון בדיחות פרטיות - באמת חברים טובים על כל המשתמע מכך. באמת שהוא אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיי.

 

[dinary]

איזה כיף זה נשמע

אני זוכרת שבגיל 16 הייתי מתה שיוולד לי אח קטן. האח שלך לא היה תחליף לאח/אחות קרובים בגיל שיכולים גם לחלק חוויות על רצף זמן דומה, אבל אח זה אח זה אח. ואצלנו זה לא יהיה 17 שנים אלא הרבה פחות. היחסים שלכם היום נשמעים מקסימים, ודוד צעיר זה בכלל כיף גדול. תודה ששיתפת.