מישל נורית והדבש
New member
ברשות המנהלת, אני פותחת שרשור נפרד
הייתי חייבת לשחרר, לפרוק ולהוציא מתוכי את מסכת היסורים שעברתי החודש הזה.מי אם לא אתן תוכלנה להבין "יודע איש נפש בהמתו" . אז בדיוק ב* 01.02.06 עשיתי את הא"ס הראשון שהודיע שאין כלום, ומכאן הדרך הלכה ונעשתה יותר קשה, תקוות של בעלי שאולי יהיה בסדר ואפילו ניצוץ של תקווה אצלי שאולי אולי יהיה נס קטן, ואולי? אבל כל פעם חיכיתי שבוע לראות אם משהו יתפתח ואחרי זה שוב שבוע ומכאן הגענו כבר להחלטה שמהריון הזה לא ייצא כלום ודחפתי את הכדורים לתוכי כמו נרקומנית נאמנה. הזהירו אותי שיהיו כאבים ואמרתי קטן עלי.. באמת אחרי שעתיים מהכדורים הבית, השירותים וכל פינה היו מלאים בדם וחתיכות רציניות נפלו ממני נשרו, ללא כאב, רק הרגשה לא נעימה. לפני שבעלי יגיע הביתה , ניקיתי הכל עם אקונומיקה , עשיתי מקלחת והמשכתי בסדר יום רגיל ושיגרתי. לאחר שלושה ימים הא"ס הראה שיש עדיין שק בפנוכו והבטא עדיין גבוהה 4000 , אז עכשו אפשר לעשות גריידא? שאלתי בתחינה? "לא אנחנו מעדיפים לנסות שוב כדורים והפעם אנחנו נדחוף לך" כך הרגשתי ודחפו ובאותו יום ראיתי גיהנום, צירי לידה פריארים ליד הכאבים האלו, זה היה פשוט נורא נורא, אין לי מילה שמתארת את זה טוב יותר. אחרי כמעט ארבע שעות של סיוט, וכל מיני חתיכות נוספות ,הלכתי לישון וקמתי לבוקר של שבת שיגרתי ואמרתי תודה שזה מאחריי ושאני כמעט בטוחה שאני לא אצטרך התערבות כירורגית, נראה לכם? אחרי שלושה ימים שוב ביח שוב א"ס שהראה עדיין הריון , גם הרגשתי עדיין בהריון, ואז הוחלט על גריידא , אבל בגלל שעישנתי ושתיתי קפה היינו צריכים לחכות, חיכיתי עד 15.00 משעה 08.30 בבוקר בביח, עם כל ההריוניות ועם כל המוניטורים, מחייכת לכולם ומחכה למרדים שיקרא לי לטבח... טוב אז נפסח על הגריידא שמשום מה סירבתי להירדם עד שנתנו לי דוז רציני ושרתי עם המרדימה היהודיה ירושלים של זהב. התעוררתי, הייתי אחרי, הרופא המקסים שלי בא וליטף אותי ואמר לי אל תהי עצובה זה קורה המון ונכון שזה קשה אני מחכה לכם לפעם הבאה {והיא תבוא} הגעתי לחדר פרטי ממוזג ונעים עם בעל עצוב ומודאג. העברתי את הלילה בקושי, כי חשבתי שבפעם הראשונה אני עוזבת את נועה וחיכיתי בכיליון עיניים לבוקר. בבוקר הגיעו הרופאים ושוחחנו קצת ואמרתי להם הכיצד ייתכן שאחרי פעמיים עם כדורים זה לא נפל? הוא השיב שסטטיסטית ב- 90 אחוז מהמקרים זה יורד במלואו,אבל .... את האבל הוא לא סיים , אמרתי לו שאני תמיד נופלת בסטטיסטיקה ואצלי זה לא עובד, אז להבא שלא ייסמכו על הסטטיסטיקה, והלכתי הביתה אל ילדה מדהימה ומאירת עיניים שחיבקה אותי ולא עזבה אותי. לא מבינה איך הריון של חודשיים וחצי מוריד אותי וזורק אותי כך, אותי ? אבל כנראה כל אובדן הוא קשה בפני, וגם יש את הנשמות הטובות שאומרות לי "די מספיק לסבול, ה' נותן לך סימן שדי , די עם ההריונות, יש לך ילדה מקסימה מספיק" אז הפכתי גם להריונית אובססיבית, לרוצחת ולעוד.... אז תגידו אתם, יש צדק בעולם? ולמה עכשו כיהודיה טובה {עד השבת הנוכחית} אני ממשיכה לקבל מכות??. זהו הוצאתי ותודה לכם על התמיכה על הרשות לשרשר ועל זה שאתן פה. באמת אוהבת
הייתי חייבת לשחרר, לפרוק ולהוציא מתוכי את מסכת היסורים שעברתי החודש הזה.מי אם לא אתן תוכלנה להבין "יודע איש נפש בהמתו" . אז בדיוק ב* 01.02.06 עשיתי את הא"ס הראשון שהודיע שאין כלום, ומכאן הדרך הלכה ונעשתה יותר קשה, תקוות של בעלי שאולי יהיה בסדר ואפילו ניצוץ של תקווה אצלי שאולי אולי יהיה נס קטן, ואולי? אבל כל פעם חיכיתי שבוע לראות אם משהו יתפתח ואחרי זה שוב שבוע ומכאן הגענו כבר להחלטה שמהריון הזה לא ייצא כלום ודחפתי את הכדורים לתוכי כמו נרקומנית נאמנה. הזהירו אותי שיהיו כאבים ואמרתי קטן עלי.. באמת אחרי שעתיים מהכדורים הבית, השירותים וכל פינה היו מלאים בדם וחתיכות רציניות נפלו ממני נשרו, ללא כאב, רק הרגשה לא נעימה. לפני שבעלי יגיע הביתה , ניקיתי הכל עם אקונומיקה , עשיתי מקלחת והמשכתי בסדר יום רגיל ושיגרתי. לאחר שלושה ימים הא"ס הראה שיש עדיין שק בפנוכו והבטא עדיין גבוהה 4000 , אז עכשו אפשר לעשות גריידא? שאלתי בתחינה? "לא אנחנו מעדיפים לנסות שוב כדורים והפעם אנחנו נדחוף לך" כך הרגשתי ודחפו ובאותו יום ראיתי גיהנום, צירי לידה פריארים ליד הכאבים האלו, זה היה פשוט נורא נורא, אין לי מילה שמתארת את זה טוב יותר. אחרי כמעט ארבע שעות של סיוט, וכל מיני חתיכות נוספות ,הלכתי לישון וקמתי לבוקר של שבת שיגרתי ואמרתי תודה שזה מאחריי ושאני כמעט בטוחה שאני לא אצטרך התערבות כירורגית, נראה לכם? אחרי שלושה ימים שוב ביח שוב א"ס שהראה עדיין הריון , גם הרגשתי עדיין בהריון, ואז הוחלט על גריידא , אבל בגלל שעישנתי ושתיתי קפה היינו צריכים לחכות, חיכיתי עד 15.00 משעה 08.30 בבוקר בביח, עם כל ההריוניות ועם כל המוניטורים, מחייכת לכולם ומחכה למרדים שיקרא לי לטבח... טוב אז נפסח על הגריידא שמשום מה סירבתי להירדם עד שנתנו לי דוז רציני ושרתי עם המרדימה היהודיה ירושלים של זהב. התעוררתי, הייתי אחרי, הרופא המקסים שלי בא וליטף אותי ואמר לי אל תהי עצובה זה קורה המון ונכון שזה קשה אני מחכה לכם לפעם הבאה {והיא תבוא} הגעתי לחדר פרטי ממוזג ונעים עם בעל עצוב ומודאג. העברתי את הלילה בקושי, כי חשבתי שבפעם הראשונה אני עוזבת את נועה וחיכיתי בכיליון עיניים לבוקר. בבוקר הגיעו הרופאים ושוחחנו קצת ואמרתי להם הכיצד ייתכן שאחרי פעמיים עם כדורים זה לא נפל? הוא השיב שסטטיסטית ב- 90 אחוז מהמקרים זה יורד במלואו,אבל .... את האבל הוא לא סיים , אמרתי לו שאני תמיד נופלת בסטטיסטיקה ואצלי זה לא עובד, אז להבא שלא ייסמכו על הסטטיסטיקה, והלכתי הביתה אל ילדה מדהימה ומאירת עיניים שחיבקה אותי ולא עזבה אותי. לא מבינה איך הריון של חודשיים וחצי מוריד אותי וזורק אותי כך, אותי ? אבל כנראה כל אובדן הוא קשה בפני, וגם יש את הנשמות הטובות שאומרות לי "די מספיק לסבול, ה' נותן לך סימן שדי , די עם ההריונות, יש לך ילדה מקסימה מספיק" אז הפכתי גם להריונית אובססיבית, לרוצחת ולעוד.... אז תגידו אתם, יש צדק בעולם? ולמה עכשו כיהודיה טובה {עד השבת הנוכחית} אני ממשיכה לקבל מכות??. זהו הוצאתי ותודה לכם על התמיכה על הרשות לשרשר ועל זה שאתן פה. באמת אוהבת