זה בכלל לא פשוט
אם זה הגבר היחידי שהיא הייתה איתו אני יכולה להבין את החשש שלה. לפני כמה שנים גם לי היו המון שיחות עם חברות מהסוג הזה, ולכן זאת לא הפעם הראשונה שאני נחשפת לבעיה מהסוג הזה. לא רק בנות - ישנם גם בנים עם החשש הזה שהבחורה הראשונה שלהם תהיה גם האחרונה. יש בזה משהו טיפה מלחיץ. אני ממש לא באה להצדיק את אותה אחת שמדובר עליה כאן, ואני לגמרי לא בטוחה מה אני הייתי מרגישה במקומה, אבל אפשר להבין ממה זה נובע. כשאני הייתי עם החבר הראשון שלי שהיה האהבה הראשונה שלי וכו´, והייתי מאוהבת בו מעל הראש, היו חברות ששאלו אותי: תגידי, את לא פוחדת שהראשון שלך יהיה גם האחרון? את לא חוששת מזה שלא תכירי ותתנסי בעוד חוויות עם אחר/ים? ובכלל, איך תדעי שזה מה שטוב לך אם לא ניסית משהו אחר? בזמנו זה כמעט שעשע אותי, כי אחרי דקות ספורות של מחשבה על הדברים האלה, מייד הגעתי למסקנה שהאהבה שלי היא כל כך גדולה וממלאת, מה זה משנה ראשון/ אחרון/ אמצעי או וואטאוור? אני רוצה אותו. נקודה. ולא אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים שהפסדתי, כי מבחינתי אני רק הרווחתי. בסופו של דבר נפרדתי מאותו אחד, והספקתי להכיר ולצאת עם עוד גברים. אז בעצם מכורח הנסיבות נחסכה ממני אותה "התלבטות". בדיעבד, אני שמחה שיצא לי להכיר עוד, כי עוד הייתי צעירה ולא ידעתי בדיוק מה יש לעולם להציע לי, ולא היה לי למה להשוות. כל גבר שהכרתי היה כ"כ שונה מקודמו. לכל אחד יש משהו אחר להציע, וטיב הקשר שלי איתו תלוי בהתאמה שביננו. התאמה בין בחור אחד לבחורה אחת שונה בתכלית מזו של בחור אחר עם בחורה אחרת. כי כל אחד מביא לקשר את עצמו, כל אחד - אינדיבידואל שהואעולם ומלואו. נכון, אהבה היא דבר מדהים ונפלא, ומי שזוכה לה הוא בר מזל. אבל אי אפשר לחיות רק מאהבה. זוגיות מורכבת מעוד כמה דברים שנותנים בסיס לקשר. האמת היא שמהמצב שתואר פה, יש לי תחושה שאין מנוס מלתת לבחורה ללכת. כי גם היא תשאר איתו היא עלולה להשאר ממורמרת ותמיד יקנן בה הספק מה היה אם... מה שכן, היא לוקחת סיכון שהיא תפסיד את גבר חייה באמת. היא צריכה לדעת את זה שהוא עלול לא לחכות לה והיא תפספס אותו. יש כזה משפט, אני לא זוכרת את המילים המדוייקות, אבל הוא אומר משהו כזה: אם את/ה אוהב/ת מישהו/י - תן לו/ה ללכת. אם הוא/היא לא יחזור/תחזור, סימן שלא היה/היתה שלך מלכתחילה. הכוונה שלי: אם משהו "נועד " להיות בינהם - הם בסופו של דבר ימצאו את דרכם חזרה זה לזו.
