גיל היקר- מה שלומך?

[goddy]

גיל היקר- מה שלומך?

סתם רציתי לדעת- איך אתה מעביר את זמנך הנפשי? מקווה שרק בטוב...

 

[גיל.]

היי goddy!

בדיוק התכוונתי להגיב על ההודעה שלך מלמטה! מה שלומך? איך אני מעביר את הזמן? אז ככה... בימים אלו הלחץ מכיוון הלימודים מאפיל על כל ניסיון מצידי להתעמק באיך שאני מרגיש בנפשי... זו אולי נשמעת כמו התחמקות, אבל זה פשוט כך... אני חושב שכסימן חיצוני לכל הלחץ שאני נתון בו, פיתחתי חום למשך יומיים... עד כדי כך. אבל את כבר מכירה אותי משתדל לקחת את הדברים באיזי, לא להכנע ללחץ (כי ככה נופלים עמוק יותר לתוכו), ומשתדל לנצל כל זמן אפשרי כדי להכנס לפורום (אתמול למשל לא היה כזה, אלא רק למספר דקות ואני מתנצל על כך), מעבר לזה, החיים, באופן ריאלי מאוד, לא כל כך מאירים (וכל מי שפתח היום טלוויזיה יודע על מה אני מדבר...), אבל למרות הכל, משתדלים לשמור על האופטימיות. goddy, למה את חשה ריקנות כזו בלב? את האדם האחרון שיכול לדבר כך... המכתבים שלך בפורום הקודם היו כל כך מלאי רגש... לא יכול להיות שהלב שלך ריק. אולי את לא אוהבת את סוג הרגשות שיש בתוכו... אבל זה רק אומר ש, מה לעשות, את חיה... מה קרה? מה קורה לך בימים אלו?

 

[goddy]

יש לי הרבה רגש

וגם המון שכל לא בשוויץ של ``אני חכמה`` ממש לא. השכל שלי יושב במרומי ישותי כמו מהרג`ה שמן ואכזר ומושך אותי ביד באמביציה להתמכר אליו. לקרוא יותר, לחשוב יותר מרים את החומות שלי, ומיבש את הלב שלי. ככה זה בזמן האחרון. אני לא פתוחה בלב כמו שהייתי. אני לא אומללה, אני ממש מרוצה מהחיים שלי- אבל הרגש לא מציף אותי כמו פעם, ואני לא מלאה באהבה כמו פעם. אני כבר לא הולכת על אויר. כי אני מרגישה מחסור שרק מתעצם ככל שאני מנסה לסגור אותו. אני מנציחה את הבדידות שלי כל יום יותר ויותר. אבל יש פלוסים. אני משקיעה בכל תחום מחיי- במה שאני יכולה לשפר כמובן, אני מגלה את הכישורים שלי שוב- כי אני מפעילה אותם (אני לומדת עכשיו) אבל אין לי למי לתת, לדאוג, לחבק וכל היוצא בזה. זה מצחיק- אפילו רציתי לקחת כלב או חתול- אבל השותפה שלי שונאת חיות...! חחחחחח החיים מצחיקים ועשירים!!! מי הפי!

 

[גיל.]

איי...

כמה נורא להרגיש שאת פחות מאושרת ממה שיכולת להיות... בעיקר כשאת יודעת לאן את מסוגלת להגיע... הרגשת את האושר. היית שם. ועכשיו פתאום את לא מצליחה יותר להביא את עצמך לשיאים שפעם היית בהם כל יום. מה קרה? איפה הדברים שפעם היו גורמים לך לאושר? הם באמת נעלמו? או שפשוט שכחת איך לראות אותם? מה הביא את השינוי שגרם לזה? יש לך גישה כל כך אופטימית ונפלאה לחיים... את מצליחה לעורר את כולנו לחשוב על הצדדים הטובים והנפלאים של העולם הזה! איך זה שרק את, שאומרת את הדברים, לא מסוגלת להרגיש כך?... כמו בסיפור על אותה גיבורה יווניה ששכחתי את שמה, שקוללה בכך שהיא תדע את כל האמת, רק שאף אחד לא יאמין לה אף פעם, רק הפוך... goddy, אם היית רואה את המון החיוכים האופטימיים שאת מצליחה לעורר בנו (אני יודע שלא רק בי), היית מבינה כמה שאת כן מצליחה לתת לאנשים מהאהבה שלך!