גירושין של הילדים

[talitush2]

גירושין של הילדים

שלום לכולם,

אתמול סיפרה לי חברה שהבן שלה מתגרש. מדובר על זוג בתחילת שנות ה-40, עם שני ילדים.
המשפחה של החברה הזו היוותה לנו תמיד דוגמא למושלמות, עד כמה שאפשר. הילדים מקסימים, כולם גרים כמעט ביחד, מאד קרובים אחד לשני. עוזרים אחד לשני, מכל הצדדים - גם האחים, הגיסות, הסבא והסבתא, והילדים להורים. בקיצור - אידיליה עד כמה שניתן.
והנה פתאום - בום !!! הבועה מתפוצצת.
לא חקרתי, אבל היא סיפרה שזה על רקע של "לא מסתדרים".

במקביל סיפרה לי המחותנת שלי ש-4 (!!!) זוגות חברים קרובים שלהם חווים כעת את אותו סיפור עם ילדיהם.
הסיפור דומה מאד - אחרי כ-10-15 שנות נישואין. 2-3 ילדים. מרגישים שלא מסתדרים, שכבר אין אהבה, שרוצים יותר מהחיים, השחיקה נותנת אותותיה וכו' וכו'.

מה קורה מסביבנו? העולם משתגע? נדמה שזה נהפך ממש למגיפה.

מבלי להיכנס לפרטי פרטים של כל מקרה לגופו, ההרגשה היא שהיד נהפכה קלילה כל כך על ההדק. קצת לא הולך, קצת קשה, קצת לא מסתדרים - יאללה, מתגרשים.
ברור שיש מקרים קשים שזה לא הסיפור, אבל כל כך הרבה מקרים אנחנו שומעים שמרגישים שחיקה ותסכול, רוצים חיים טובים יותר, ומחליטים להתגרש.

תמיד אני תוהה על הילדים שפתאום מתפרקת להם כל מסגרת החיים המוכרת.
עד כמה צריך ואפשר לוותר למען הילדים? האם זה לגיטימי או לא?
ביני לביני נראה לי שעברנו דרך ארוכה מאד מהימים שבהם היתה בושה להתגרש, וזוג היה מתגרש רק כאשר באמת כלו כל הקיצין. היום נראה שאחרי 3 מריבות מחליטים שזהו זה, ומפרקים את החבילה.
לי מאד קשה לקבל את זה.

 

[mykal]

רוצה לומר לך,

שאני דוקא שמחה לשמע שלא מוכרחים להזדקן בכאב של רע זוגי.
ושאין סטיגמה מביישת על בני זוג שבחרו לפרק את החבילה.
אני בכלל לא חושבת שבאמת הכל אידילי בכל המשפחות,
לא תמיד אנחנו יודעים מה קורה מאחורי הדלת.
מה שהזוגות שמחליטים על גירושין כי לא טוב ביחד,
לא יודעים, זה כמה תקופת אבל הם יעברו--עד להתאוששות (כל אחד באופן אחר)
ושבעצם--זה לא שלא יתראו לעולם, יש אינטראקציה
לגבי ילדים, במיוחד שהם קטנים, ואח"כ כשהם גדולים ובונים את הזוגיות שלהם.
העבודה המשותפת היא לכל החיים.
לפחות להתגרש יפה. (וזה לא פשוט בכלל).

 

[אחותו של שקספיר]

מחר יהיה עוד אבוקדו 2

לפני כמה שרשורים וימים כתבתי על קלות הדעת של הזפזופ.
בין מחזרים, בין עבודות, וכן...גם בין נישואים.

אני בכלל לא נכנסת לגישה של "מה יותר טוב לילדים" הורים גרושים מאושרים או נשואים ואומללים- כי אני לא חושבת שהעולם מתחלק בדיכוטומיה כזו.

אבל כן-אני בהחלט מסכימה שיש איזושהי גישה של מחר אמצא אהבה חדשה- בן/בת זוג חדשה-רומנטיקה חדשה- ונישואים חדשים.
(אגב לפעמים כן ולעיתים לא)

 

[talitush2]

את כל כך צודקת

לפני יותר משנתיים גיסתי החליטה שהיא רוצה להתגרש.
בגדול, אמרה שרוצה לנסות למצוא שותף טוב יותר.

אחרי שנתיים וחצי של מריבות ותחמונים על כספים, התקטננויות ותסכולים אין סוף, הם סוף סוף התגרשו רשמית.
מה אגיד לכם?
מבלי להיכנס לסיבות למהלך ולכל הפרטים, כי אני מהצד, ויודעת מן הסתם רק חלק מן האמת, אגיד לכם רק את מה שאני רואה.
בשלב זה (כלומר, כמעט 3 שנים מההחלטה להתגרש) שניהם לבד
הוא גר בדירה קטנטנה ומסכנה (כי זה חלק מההסכם - לא אכנס לכל הפרטים)
היא בנתק מאחים שלה (גם על רקע כספי) ולכן היחידה שנשארה בקשר עם אימה הזקנה.
שלושת הילדים (היום בגילאים 8,13,17) היו מן הסתם קטנים יותר ולקחו את זה מאד קשה. אחד בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים. הקטן חזר להרטיב. הגדול, איכשהו משחק אותה גיבור, אבל לא ממש....
בחגים - כשהם עם האמא - זה רק הם והסבתא הזקנה. כי כאמור היא בנתק עם אחיה. כשהם איתנו, שלושתם יושבים בפנים עצובות, לעתים עם דמעות בעיניים.
פשוט נשבר לי הלב לראות את זה.

ואני שואלת את עצמי אם ככה היא ציפתה שייראו חייה כאשר קיבלה את ההחלטה ?
אני בטוחה שזו לא החלטה שמקבלים בקלות, אבל בכל זאת אני לא יכולה להימנע מהמחשבה שהיא לא הביאה בחשבון את כל הפרטים הקטנים של חיי היומיום של כולם, ואיך הם ייראו לאחר הפרידה.
אני לא שופטת אף אחד וכל אחד יעשה בחייו כרצונו, אבל בעיני זה מאד עצוב.

 

[אחותו של שקספיר]

עצוב גם אלו שנשארים בלית ברירה

בנישואים לא מספקים.
מכירה מישהי שאביה מאד דומיננטי בחיי המשפחה (סיפור אחר על אב פטריאכלי עד אימה) והיא לא תתגרש "כדי לא לעשות לו בושות" (לא שאני מבינה למה זו בושה להתגרש) .
בנתיים האב ממשיך לשנתו ה-90, והיא תקועה בנישואים מאד לא מאושרים. הילדים גדלים בנתיים בבית עם אווירה עכורה (לדעתי) .
ועוד סיפורים על כאלו שחיכו שהילדים יגדלו כדי להיפרד, ואז הילדים אמרו להם" מזמן הייתם צריכים להתגרש, היה לנו חרה לגדול בקור שבינכם"
לכל בחירה -יש מחיר
ואת המחיר משלמים (בעיקר) בני הזוג אבל גם הילדים.

 

[נושיתי האחת]

עצוב לשמוע סיפורים כאלה, ואני שומעת לא מעט

על זוגות שמחליטים לפרק את החבילה. באמת יש הרגשה שהאצבע קלה יותר על ההדק מפעם. השאלה אם זו הרגשה או סטטיסטיקה. אני זוכרת שלפני כ30 שנה היה בקיבוץ שגדלתי/גרתי בו גל של גרושין. בשיחה עם עמיתה לעבודה היא טענה שבקיבוץ ממהרים יותר להתגרש כי קל יותר ׳ לספוג׳ את התוצאות של הגרושין. אין ירידה ברמת החיים וברמת הדיור, ( מדובר על קיבוץ טרום הפרטה) ולילדים מובטחת עזרה מקצועית אם צריך.

 

[mykal]

לגבי קיבוץ

יש גם קושי גדול, כי ממשיכים לגור קרוב ודי צמוד,
ודי כבולים במציאת הזדמנות שניה.

 

[נושיתי האחת]

לא בטוחה לגבי כבולים במציאת הזדמנות שניה.

זכורים לי לא מעט גרושים שהכירו בני/בנות זוג חדשים.

 

[mykal]

בכלל? או בקיבוץ?

 

[נושיתי האחת]

בקיבוץ.

 

[לאונידס]

מסורתית נישואים היו עסקה, שיתוף של אינטרסים כלכליים ומעמדיים

החל מנישואים של בני מלוכה לכריתת בריתות בין מדינות ועד לאיחוד של בני אריסים באיזה כפרון נידח.
גם היום יש נוהג כזה בחלק מהמגזרים בישראל.
השאלה של שיתוף רוחני, אהבה בין בני הזוג וכו' בכלל לא היו חשובים כדי לקבוע נישואים.
מכיוון שכך חוסר אהבה או חיבור רוחני או אינטלקטואלי לא היו סיבה לגירושין.
&nbsp
היום אהבה, שיתוף רוחני, היזון אינטלקטואלי קיבלו חשיבות ראשונה במעלה ביצירת זוגיות.
אז כמובן שהעדרם סיבה טוב לשבירת הזוגיות,
והנה יש לך פתאום "מגיפת" גירושים
אני חושב שמדובר על משהו הרבה יותר עמוק משלוש מריבות, מדובר בגורמים שפעם לא הוגדרו כמהותיים והיום חשובים מאוד לאושרו של כל פרט מהזוג.
&nbsp
תוסיפי לכך מצב כלכלי שמאוד השתפר, הממוצע של העם בישראל הרבה יותר עשיר היום מאשר נניח בשנות השישים - וכמו שאמרת יקר מאוד להתגרש והזוג צריך להיות מסוגל כלכלית להרשות לעצמו גירושין.
&nbsp
לא מדובר בעצלות בפתירת בעיות, מדובר על שינוי בערכים, הגירושים הם רק סימפטום.
היום לעומת העבר אדם שם את עצמו יותר במרכז, את אושרו והגשמת העצמי שלו.
טוב? רע? מדובר בשיפוט ערכי שכל אחד צריך לעשות לעצמו
&nbsp
לשאלה שלך על האם לותר "למען" ילדים?
אין לי תשובה כי אני מאמין שטוב לילד שיהיה לו תא משפחתי שלם אבל אני גם מאמין שילד להורה אומלל לא יהיה ילד שמח אלא גם כן אומלל.

 

[mykal]

ניתוח מענין, בהחלט נכון.

 

[אחותו של שקספיר]

כן ו..לא

יש לי תחושה שחיברת עובדות-אבל לא בהכרח הן הסיבות.
כתיאור ההיסטורי של נישואים כ"עסקה כלכלית-משפחתית-פוליטית" התפוגג כבר במהלך התקופה הויקטוריאנית. זוהי התקופה שהחלו הנישואים הרומנטיים (והחיזור, והעלמות המתעלפות).
כלומר ,למעט בחברות דתיות מסורתיות, הנישואים הפכו להיות שותפות של אהבה-כבר מ1820 והלאה.
כך שכבר 200 שנה בערך קיימת תפיסת העולם (שוב, בחברה המערבית המודרנית) של נישואים כאקט של אהבה.

ויחד עם זאת הגירושים הולכים ותופסים תאוצה סטטיסטית בעשורים האחרונים ולא שייכים לדעתי להתפתחות תפיסת הנישואים אלא לסיבות אחרות, שאת חלקן מנית (כלכלה, שינוי המודל הערכי ועוד).

 

[mykal]

כן ולא...

אולי כי הגדרת האהבה לפני 200 שנה,
שונה מהגדרת האהבה היום, אז התיחסו לדעתי
אהבה --רומנטיקה, והיום יש יותר התיחסות למבנה הנפש הפנימי,
של רגש של שייכות ותמיכה, התחשבות וכד'

 

[לאונידס]

הנישואים גם היום וגם אצל אלו שמתגרשים בפועל לא רק שותפות

של אהבה אלא גם שותפות של נוחות.
למשל כשעולה נושא הגירושין מיידית עולה הנושא הפיננסי, כלכלית מסגרת זוגית הרבה יותר קלה ונוחה משתי מסגרות של בודדים.
לא מדובר בשחור/לבן של אהבה כן/לא משחקת תפקיד אלא שהמשקל של האהבה עולה.
&nbsp
ובנוסף יש את הגורם שציינתי שהוא החיפוש אחרי האושר האישי כערך. כמה החיים המשותפים תורמים או גורעים מרמת האושר והסיפוק של אותו אדם במערכת הזוגית, בגישה השלילית כמה גורמים לסבל.
לדעתי צודקת פותחת השרשור כשהיא אומרת שבעבר הערכיות של החברה והיחידים אמרה שעל האדם להקריב את אושרו כדי לשמר את המסגרת המשפחתית.
אז אנשים פעמים רבות החליטו לחיות פחות מאושרים ופחות מספקים עד גיל 70.
היום אדם בגיל 40-50 שואל את עצמו אם הוא מוכן לחיות חיים לא מספקים ולא מאושרים עד גיל 85-90 (גם תוחלת החיים עלתה) ובהחלט הוא עשוי להחליט שאין לו כוונה לבלות כך מחצית מהחיים הבוגרים שלו.
&nbsp
אבל אני לא חושב שהגורם הוא עצלות או סיפוקים מידיים.
אני חושב שבדרך כלל מדובר בניתוח מעמיק שפשוט מתחשב אחרת בסיבות אפשריות לגירושים.
&nbsp

 

[adif11]

היום קל יותר להתגרש

פעם כלכלית היה הרבה יותר קשה , היום, לפחות בחלק מהמשפחות, יכול כל אחד מבני הזוג להסתדר איכשהו לבד, חברתית הגינוי של פעם ("גרושה שלא באשמתה" זוכרים את הביטוי הזה?) כבר כמעט ולא קיים , אז אם לא טוב מפרקים. מה שהיה הרבה פחות אפשרי לעשות בעבר.
בחלק מהמקרים זו ברכה גדולה, לפחות לאחד משני בני הזוג ולפעמים לשניהם וגם לילדים. ובמקום אומללות גדולה של משפחה צומחים חיים נפרדים מאושרים.
לפעמים הפרידה מתפתחת לאומללות רבת משתתפים שבדיעבד מגלים שזה לא כל כך פשוט שם בחוץ.
כל מקרה לגופו.

 

[נומלה]

היד לא נהפכה קלילה

אתם הגעתם לגיל שבו מסביבכם יש "ילדים" בסביבות גיל ה-40 עם המשבר שלו שמוביל להרבה גירושים.
ורק מילה ממי שהייתה שם לפני המון שנים. דברים שרואים משם לא רואים מכאן ותודה לאל שנשים כיום יותר עצמאיות ופחות תלויות ולא מפחדות לפרק נישואין אומללים שבשנות ה-50 נשארו בהם כי "הילדים", "מה יגידו" "בושה" ועוד.