גם אני פה, ווידוי...

זריחה3

New member
גם אני פה, ווידוי...

ראשית ברכות על הפורום הנפלא! כמה שהנושא מדבר על ליבי. אני אחות במקצועי נשואה +4, כל השנים עובדת ב2-3 משרות כאחות. רק לאחרונה, התחלתי להוריד מהלחץ ומהריצות... והתחלתי לעבוד שפוי! בגיל 40+החלטתי להאט את הקצב! הבנתי ששילמתי מחיר יקר בבריאותי על כל השנים שעבדתי מבקר עד לילה ב2 משרות היות ובעלי ישב בבית 4 שנים ובלית ברירה מצאתי עצמי מפרנסת 4 ילדים ממשכורת איומה של אחות ולא עובדת הי-טק. בני הקטן, מחר בן 4 שנים, עלה השנה לגן עירוניי, עד 13.20 3 אחיו גדולים מאוד, 2 כבר לא בבית. בשנה שעברה עוד היה במעון וזו היתה קיטנה. השנה ה"חגיגה נגמרה" אי לכך החלטתי לעשות שינו בעבודתי, עברתי למקום שקרוב לביתי כ15 דקות נסיעה ולא שעה+ שהיתי נוסעת כל בקר וזה היה גומר אותי המתח הזה ותמיד! איחרתי! ביום ראשון אני מסיימת בשעה 1300 ומספיקה להחזירו מהגן. זה יום הפיצה שאני מביאה בדרך ואנחנו יושבים יחדיו לאכול! וזה בהחלט הישג מבחינתי, דבר שלא היה אף פעם עם אחיו הגדולים. בימים אחרים, יומיים הוא בצהרון ובאחרים אחותו הגדולה מקבלת אותו כשהשעה המאוחרת ביותר שאני מגיעה היא 16.15. אני כבר לא עובדת ערב יותר ואני רק יכולה לומר לכן.... שהתחלתי לנשום! אני קראתי את השרשורים שלכן וליבי פשוט נחמץ. הבאנו על עצמנו הרבה "רעות חולות" עם הפמיניזם והמחיר גבוהה. אמא שחוזרת בשעה 1800 שלא יספרו לי שהיא נהנת לשבת עם ילדיה אח"כ למשחק ועוד.. של א לדבר על עבודות הבית ומה עם זמן לעצמך? לחוגים לגוף? לנפש? מה עם הזוגיות? בנות לאורך זמן זה לא עובד המחיר גבוהה מאוד! הן לנשים שעובדות כך והן לילדים שהם הרבה פעמים ילדים ללא גבולות , מפונקים וחוצפנים כי ההורים מנסים לרצותם במתנות ע"כ שהם שעות רבות נעדרים מהבית. היום פגשתי בפאר ק משחקים סבתא רוסיה עם נכדתה, מסתבר שהילדה בת 3, עד 1800 כל יום בגן-מעון פרטי, אתן קולטות? גם היום האמא לא מצאה לנכון לבוא עימה לפארק. זהו לבינתיים, שמחה להצטרף אל הפורום.
 

שירי ל

New member
זה רק עניין של סדרי עדיפויות-

פיתוח הקריירה הוא לא לנפש שלנו? יכולה לומר לפחות על עצמי שלקחתי פסק זמן מאד ארוך בבית, של כמה שנים, עד שהילדות שלי גדלו קצת - ולא, זה לא עשה לי טוב. כלומר, הייתי שם בשביל הילדות שלי ועל כך אני לא מצטערת לרגע, אבל אני הרבה יותר מאושרת החיים כשיש לי את המשהו שלי שהוא לא תלוי בבעל שלי ולא תלוי במשפחה שלי אפילו שאני רצה הרבה יותר. עושה לי הרבה יותר טוב להערכה העצמית שלי כשאני באה במגע עם אנשים, יש לי הישגים, אני יצרנית, אני מרוויחה מאשר כשאני גומרת את היום בפיג'מה מלאה פליטות בלי שהוצאתי את האף מהבית (המבורדק) ובתור אמא לילדים קטנים ברור לי שאני מוותרת כרגע על התחביבים של עצמי, על לקרוא ספר ללכת לחוג וכל מיני דברים שאני רוצה לעשות אבל לא מספיקה עכשיו. וזה בסדר. עוד קצת הילדות שלי תגדלנה ויתפנה לי זמן לעצמי ואוכל לחזור לזה. אבל לוותר על קריירה - זה חבל לי. אני חושבת שגם הבנות שלי תערכנה אותי יותר בגיל מבוגר כאשה עצמאית שיכולה לעמוד בפני עצמה מאשר כאחת שתלויה במישהו שיפרנס אותה.
 
למעלה