מתי מבינים? -ארוך.
הי, אני מסתכלת על שאלה זו מכמה כיוונים. כיוון אחד, הכיוון המוצהר כאן על ידי כל הכותבות/כותבים, שאלות ותשובות. באמת מתי? האם אנחנו סתם מדברים והם לא מבינם כלום?, מתי יתנו לנו תגובה שהבינו אותנו , וזה יתן לנו סימן שהם אכן שלנו(שייכים, להומוספיאנס). אלה שאלות אמיתיות,רגישות, הבאות באופן טבעי לאנשים שהם הורים לילד ראשון או לראשונה עוסקים באופן אינטנסיבי בתינוקות מיום הולדם. ההיבט השני, הוא היבט של נסיון - סוג של רגישות שמתפתחת עם השנים, עם הנסיון, עם הרגישות האינדיבדואלית של כל אם/אב/מטפל/ת - זיהוי קשב וקשר, של התינוק אתך ואיתור סימני הבנה קטנטנים. עם הזמן, לא צריך להתאמץ למצוא רמזים להבנה, הם יופיעו כמה פעמים ביום, והם שעושים אותנו לכל כך מאושרים (וגאים). ההיבט האחרון, מתייחס בכלל לשאלה אחרת, שגם היא אופיינית להורים, ואולי מתבטאה בשאלה של איה(האם הראשונה), מתי יבין כן ולא... השאלה לא רק מבטאת תוכן של אי ידיעה ורצןן אמיתי לדעת, לא רק צורך בהבנה שעם ילדים צריך הרבה סבלנות (דו- משמעי), אלא יש כאן ביטוי, ולדעתי מאד נפוץ, שהופיע גם בשאלה של אמא של אספי לגבי שהות של אספי עם תינוק שהוא קטן ו``פחות מפותח מממנו, וממי ילמד לפתח את עצמו(שינוי של המילים המדויקות שנכתבו בהודעה). החברה הישראלית הולכת ונעשית יותר ויותר תחרותית, ואנשים גם מוצאים צידוקים רציונאלים לכך - אם הוא לא ילמד אנגלית כמו בני גילו בגיל שנתיים, הוא ירגיש לא נוח (לא משנה שהשבוע סיפרה לי אם שכל הילדים בחוג בצהרון פשוט לא אוהבים את החוג לאנגלית, כנראה משום נוקשות ``המורה`` - נו, שנאת אנגלית מגיל שנתיים!!). מה שאני אומרת- כולם מתפתחים, בקצב זה או אחר, יש טווח נורמליות רחב, הכל יבוא. אין צורך לחשוב כל הזמן ש``הדשא(ילד) של השכן ירוק (מפותח) יותר. אין גם מה להניח (מתוך פחדים) שהילד שלנו לא מתפתח כראוי. צריך להקשיב לילד, לראות אותו (ואולי להשאיר בבית את הפאלפון בזמן שהולכים לטיול עם הילד, או להסתכל על הצג ורק לענות המקרה שזה מישהוא חשוב, ובקצרה). אוכל רק לומר שזה כזה כייף להקשיב, להיות עם תינוקות ופעוטות, בין אם הם מדברים, מבינים או לא. אין משהו בריא, טהור מרגיע מהחיים המטורפים סביבנו, כולל העולם התחרותי, מאשר לטייל ולשיר לתינוק קטן בעגלת שכיבה, לפטפט איתו, (אני `` לימדתי`` את בני הבכור את כל השמות של הצמחים בלטינית, בעיקר, כי אני מאד אוהבת צמחים, וגם יכולתי למלא אל העגלה בצמחים). האם אפשר להעביר ערכים לא תחרותיים? אני בספק. אפשר, אם את חשופה להם יום יום, לא כנאום, אלא כצופה, כמרגישה וכרואה. ואין כמו מסגרת אינטמית של משפחה כמשפיעה על ערכים של אדם לעומת כל הסביבה העוצמתית מסביב. אם קשרי המשפחה טובים, אווירת המשפחה טובה, ערכיה עוברים לבני הדור הבא בצורה נפלאה. זה היה ארוך, במיוחד לאור השאלה (וזה לא אישי בכלל) מתי יבין ``מותר ואסור``. זה כל כך רחוק, שהשאלה מספרת לנו הרבה מאד דברים מעבר לשאלה המוצהרת(גם השואלת יודעת שזה מאד רחוק) האם הובנתי נכון, ולא פגעתי במשהיא/הוא? דסי
(ארוך)