גמילה מבקבוק...בגיל 4 +

[SHOLY_1]

גמילה מבקבוק...בגיל 4 +

ביתי בת הארבע וחודשיים לא מוכנה לוותר על בקבוק בלילה... במהלך היום אנו משוחחת והיא מחליטה שהיא בוגרת ותתן את כל הבקבוקים שלה, אבל כשמגיע הערב לא מוכנה לשמוע על כך... מה עושים?

 

[נעה גל]

למה את רוצה לגמול אותה מבקבוק?

אם כשאת עונה לעצמך על השאלה הזאת את אומרת את אחד הדברים הבאים: ``כי היא כבר גדולה`` ``כי נמאס לי כבר מהבקבוק הזה`` ``כי מעירים לי (משפחה, חברים)`` ``כי רמי (הבן של החברה) שהוא קטן בשנה נגמל כבר מזמן!`` וכו` אז אני חושבת שכדאי אולי לנסות לעשות switch בראש. רק מילה אחת לפני הכל, אני עומדת להציע לך לעשות דבר מה שאני לא הצלחתי לעמוד בו לגבי בקבוקים עם אורן. בגיל 3 חשבתי שזה מספיק והפסקתי את ענין הבקבוקים בבת אחת (נסענו לשבועיים ``ושכחתי`` את הבקבוקים בבית). ועכשיו אני מדברת מתוך הבנה שאז לא נהגתי ``נכון``, וכנראה שעם איתמר אני אנהג אחרת. אבל עדין, אני לא מדברת מתוך ניסיון של אחת שעשתה בעצמה סוויץ`. אני חוזרת לסוויץ`. אני חושבת שיש סיבה למה הילדה שלך מתקשה להפרד מהבקבוק שלה, למרות הגיל המתקדם שלה, לכאורה. זה כנראה הרגל שנותן לה ביטחון בחיים. משהו שעכשיו היא צריכה אותו. ולכן, אולי כדאי להמתין ולחכות שהיא תהיה מספיק בוגרת לוותר על הבקבוקים מעצמה (עובדה היא, שכיום היא לא מסוגלת לעשות זאת). זה לא סוף העולם שילד בן 4 עדין משתמש בבקבוק. אני מכירה די הרבה כאלה. זו הפינה הבטוחה שלה שהיא מכירה מאז שהיא תינוקת ובאופן טבעי היא לא רוצה להפרד ממנה. כל עוד היא מצחצחת שיניים אחרי הבקבוק בערב - זה גם לא פוגע באף אחד. נכון?

 

[דלית, אמא של שי]

אין לי המלצות לגבי איך לגמול, אלא

שאני חושבת גם סיבות כמו ``היא כבר גדולה`` וכו` הן לגיטימיות. זה מאד קל להגיד - הורה טוב הוא זה שנותן לילדיו לעשות הכל כרצונם, אבל כמה מאיתנו באמת עשו את הסוויץ ולא רק ב``כוונותינו`` ולא רק בדברים היותר ``קלים`` - הרי יהיה לך בעצם יותר קל להגיד ``טוב, שלא תגמל, עשיתי סוויץ``. אנו חיים עם עולם של נורמות, ובהרבה דברים אני בעד להפוך את העולם על פיו. אבל בשום מקרה אני לא חושבת שהילד שלי צריך להיות החלוץ שלי. לכשיגדל, אז הוא יחליט האם הוא יהיה הראשון שיסתובב עם מוצץ בגיל 17 וטיטול עד הצבא. ועד אז, הוא יהנה מחופש הבחירה אך יקבל הנחיות (לא כפיות) שיעזרו לא להשתלב, ויעזרו לו להתגבר ולהבגר, כן, במובן המקובל (אבוי לנו) של המילה). אנחנו מבקשים שילדינו לא ידרשו להתמודד עם דברים של ``בוגרים`` בינקותם, כך מותר לנו גם לגמול אותם מדברי ``ינקות`` בהתבגרותם. לגבי השאלה הפילוסופית מתי ינקות? מתי בגרות? ואילו דברים שייכים למה ומתי כן ולא לערבב נשאיר לפעם אחרת. וזו כמובן לא רק תשובה לעניין הגמילה מהבקבוק!

 

[נעה גל]

זו שאלה חשובה מאוד!

ואף אחד לא חושב שילד צריך להסתובב עם מוצץ וטיטול עד גיל 17 וגם לא עד גיל 6. אבל, אנחנו כהורים הרבה מאוד פעמים גומלים את הילדים שלנו לפני שהם מוכנים לגמילה הזו רק בגלל שזה עושה לנו ``טיק`` שמעצבן אותנו (וזה נכון למוצצים, בקבוקים וטיטולים). ילד בן 4,5 הוא עדין ילד קטן שלפעמים לא גמר את כל הגמילות ועדין יש לו צרכים הנוגעים לכך. ואנחנו כהורים, בגלל כל מיני דברים שמפריעים אישית לנו ולאוו דווקא בגלל המוכנות של הילד. כל הורה עושה את החשבון לעצמו בנוגע ``לעלות-תועלת``. איזה מחיר הוא מוכן לשלם גמילה לא מוצלחת של הילד, או הערות ואי עמידה בנורמות החברתיות. ואני לא אומרת מה נכון לעשות. לכל אחד יש את הדרך הנכונה לו. יש מקומות בהם אני נותנת לילדים ``להגמל`` מעצמם ויש מקומות בהם אני לא עומדת בלחץ הסביבתי ועושה את זה יזום (כמו אז עם הבקבוקים של אורן). אגב, השמועות אומרות, שאם לא גומלים ילדים (וזה לא משנה באיזה תחום) הם עושים את זה לבד ללא כל היסורים של ההורים. אם יהיה לי ניסיון בזה... אני אדווח לך . ואת בהחלט מוזמנת לפתוח דיון (שנשמע מרתק!) בנושא הגבול הדק בין ינקות לבגרות.

 

[נעה גל]

בתשובה שלי יש כמה משפטים לא גמורים

כי איתמר ואורן החליטו לעשות עלי ``אמבוש`` בזמן שכתבתי אותה... אני מקווה שלמרות זאת הרעיון הובן.

 

[לאה_מ]

זה מזכיר לי שכשעומר היה בן שנתיים

הייתי מתלוננת שהוא אוכל רק בידיים ולא מוכן לאכול עם כפית. אמא שלי תמיד היתה צוחקת עלי ואומרת, שהיא עדיין לא ראתה אף בחור בן 20 שאוכל רק בידיים, והתשובה שלי תמיד היתה ``כן, אבל נורא מביך ללכת למסעדה עם בחור בן 19 שעדיין אוכל בידיים...``. הסיפור הזה בא רק לומר, שגמילה היא גם צורך שלנו, אבל נראה לי, שכל עוד אנו מודעים לכך זה בסדר. כל מה שנועה כתבה הוא נורא נכון - תשאלי את עצמך את כל השאלות האלה. אני אישית לא בטוחה שאם התשובה על אחת מהן היא ``כן`` אז את עושה איזה עוול לילד שלך. נניח שנורא מפריע לך הבקבוק בלילה, ומבחינת הגיל ``בספרים`` אפשר כבר לגמול, אז האם זה כל כך נורא לעשות זאת רק בגלל שזה כל כך מפריע לך? אני לא בטוחה. אני, למשל, גמלתי את הילדים שלי מבקבוק בלילה ביחד עם הגמילה מהטיטול בלילה. הסיבה היתה טכנית - לא היה להם מוצץ, והם היו שותים כמויות אדירות של מים מבקבוק, ובלי להפסיק עם זה פשוט היה בלתי אפשרי להוריד את הטיטול בלילה. שניהם היו כבר גמולים ביום, עם שניהם עשיתי שיחה על גמילת הלילה - האם הם רוצים להוריד את הטיטול גם בלילה. הסברתי להם, שזה הולך ביחד עם הבקבוק (כי קשה להתאפק כששותים כל כך הרבה מים בלילה, ומה אפשר לעשות שהם לא מתעוררים לפיפי), אז אם נוח להם להשאר עוד עם הבקבוק, אין לי בעיה שהם ישארו גם עם הטיטול (ולפחות אצל עומר זה היה בגיל מאוחר יחסית - בערך 3.5), אבל ברגע שיחליטו על כך, נפסיק עם שניהם ביחד. אצל שני הילדים שלי עשינו זאת לפי ההחלטה שלהם, וזו לא היתה בעיה (כלומר, הם לא ביקשו שוב בקבוק בלילה אחרי שהחליטו זאת. לגבי הפיפי, זה לא תמיד הוכיח את עצמו...).

 

[SHOLY_1]

זה בדיוק הענין

זו ילדה בוגרת לגילה...נגמלה מכול דבר לבד ובגיל מוקדם יחסית ונראה שביום זה גם לה מפריע...אבל כאשר מגיע הערב מרוב עייפות היא דורשת ואף מתעקשת, אני מנסה להזכיר לה את דבריה בשעות היום אבל ..לא הולך

 

[יונת ש.]

לגבי הגיל שבו כבר אין דחף למצוץ

(ואחרי שהשווצתי שאני לא כותבת על אבולוציה, הנה אני בכל זאת מגיעה לזה... סליחה מראש לכל מי שזה לא מעניין אותו - תדלגו!) אצל שאר היונקים הגמילה מיניקה מגיעה פחות אותו יותר באותו זמן שבו שיני החלב מתחילות לנשור ובמקומן צומחות שיני הקבע. בני אדם אמנם נגמלים מיניקה מוקדם יותר, אבל הדחף למצוץ לא תמיד נעלם יחד עם הגמילה. לכן זה טבעי לחלוטין שילד ירגיש צורך למצוץ אפילו עד גיל 5-6. ככה שאם רוצים להעביר לילד את הנורמה של לא למצוץ, אולי עדיף לחכות לגיל 5-6 ולראות אם זה לא עובר לו מעצמו. (כמובן שאם יש צורך רפואי להפסיק עם הבקבוק זה סיפור אחר. אולי אפשר לנסות להחליף את השוקו במים?)

 

[SHOLY_1]

זה בדיוק הענין

לא מפריע לי בכלל הגיל,תגובת הסביבה או כמו אחת מהשאלות ששאלת... מפריע לי הענין שבתוך הבקבוק יש שוקו (שאני לא אוהבת) והיא מצחצחת שינים לפני השינה ז``א לפני הבקבוק ...אחריו היא נרדמת... וזו הסיבה...

 

[michal@gal]

על זה את באמת צריכה לעבוד

גם אצל הילדים שלי היתה שיגרה של שוקו ולישון, אבל כשהחלטנו שיש בעייתיות, גם בעניין השיניים, וגם בגלל גמילה בשינה, שינינו קצת את חוקי הבית, וסיכמנו ששותים שוקו במטבח, ואחר-כך מצחצחים שיניים והולכים לישון. השינוי לקח כמה ימים של התרגלות, אבל אחר-כך לא היתה בעייה. אולי כדאי לך לספר באותה הזדמנות את הסיפור על קריוס ובקטוס (שהוא סיפור די נוראי לדעתי, אבל מעביר טוב את הרעיון).

 

[SHOLY_1]

המון תודה על התגובות....ולא תאמינו

לאחר שיחה על הבעיתיות שבשתיה...היא הסכימה ללכת לישון עם בקבוק מיםםם משווה מאוד שזה יצליח...

 

[מירי,]

אם טוב לה למה לגמול?

את דודו גמלנו מהבקבוק בגיך 3.5 כי רופאת הילדים שלו אמרה שלא בריאה יניקת האויר שהוא מבצע (כלומר רוב הזמן הוא שימש נטו מוצץ ודוד ינק הרבה אויר..) היום אני רואה כמה זה מפריע לו , ראשית כל מה שיש לו ביד נכנס לפה (מה שלעיתים מאוד מסוכן, אצלו ביד יש כל מיני דברים - איכס!) ונוסף לכך לפעמים אני רואה אותו לוקח את הבקבוק שלאחיו ממש בערגה (וכבר עברה חצי שנה מאז הגמילה , שהייתה אגב בשיתוף איתו). היום אני מאוד שמחה שבן לא זורק את המוצץ (למרות שאישית אני די ניגעלת ממנו לעיתים), אבל אני יודעת לראות את השלווה שהילד מוצה בו לעיתים...