גמילה מחיתולים

הדר לצ

New member
גמילה מחיתולים

שאלתי בפורום אחר, מנסה גם פה... הבן שלי (שנתיים וחצי) החליט לגמול את עצמו בתחילת השנה. אולי זה בגלל שהוא היה האחרון בגן שעדיין היה עם חיתולים (הוא הכי קטן שם) אולי בגלל אחותו התינוקת שגם לה יש חיתולים. בכל מקרה החליט ודי. כיבדנו את בקשתו ומלבד פספוסים ספורים בהתחלה הכל הלך חלק. בזמן האחרון יש רגרסיה עצומה. בהתחלה הוא לא הסכים לעשות בשום מקום מלבד בבית ובבית של ההורים שלי. מחזיק מחזיק מחזיק אבל מתעקש "אין לי פיפי". עד שכבר בורח לו ורק אז הוא מתרצה לעשות בשירותים (לעתים רחוקות בורח גם קקי). בבית ואצל הורי היה בסדר. עכשיו גם בבית הוא מתעקש שאין לו ובורח לו כל הזמן. בגן הוא עד 13:00 וחוזר כל יום עם שקית עם 4-5 סטים להחלפה רטובים מפיפי. לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת איך לעזור לו אבל מאד רוצה. אני לא רוצה להלחיץ, ובטח שלא מתכוונת לחזור אחורה אבל אני מוצאת את עצמי חסרת אונים. עדיין אני זוכרת את "ינון המשתינון" מהגן של אחותי והיא כבר בת 27, ואני לא רוצה שגם לו ידבק כינוי כזה. הצילו! מה עושים??
 
קודם כל לברר גם איתו וגם עם עצמך

האם יש שינוי כלשהו בבית/בגן (זה יכול להיות גם תקופה מתוחה ביניך לבין בעלך למשל). חוץ מזה אולי כדאי לעשות איתו טבלה בה הוא מתוגמל על כל "הצלחה". אני עשיתי טבלה וכל פעם נתתי מדבקה והוא הדביק בעצמו
אחת לפיפי שלוש לקקי. אצלינו זה אמנם נעשה למען גמילה אבל אח"כ חזרתי על זה כשהיתה נסיגה וזה עבד מצויין. וגם הייתי שואלת אם הוא רוצה לשים חיתול. נכון שזה אולי מפחיד כי כאילו מאבדים הכל, אבל יכול להיות שכרגע הוא ירצה ועוד מעט הוא יוותא עליו שוב. בגמילה מה שחשוב מעבר ל*יכול*, זה גם *רוצה*.
 
למעלה