מציאת פתרונות זה קל, הבעיה היא ביישום
ללא ספק מלאכת החינוך היא מלאכה לא פשוטה כלל וכלל (מי באמת אוהב להתחנך? שיחנכו אותו ? שיקום . יאפ כמו שחשבתי, אף אחד לא קם ) אבל היא הכרחית . זו חובת המין האנושי. למה? כי ללא חינוך לא נהיה בני אדם לטעמי. האדם הוא תוצרו של החינוך . ועל כולנו מוטלת מלאכה לא קלה זו . ללא ספק רוב ההורים (כולם למעשה ) רוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם אבל אני כן חושבת שכיום עם צמצום פערי הדורות והכמיהה להיראות צעיר (כי את יודעת העולם שייך לצעירים - פרסומת שגרמה הרבה נזק לטעמי ) , כשהעולם בגדול מקבל בברכה כל מי שצעיר עם מחשבה צעירה, אז ההורים מנסים להידמות לילדיהם בצעירותם וקשה להם להתבגר ולהזדקן בחינניות . (תשאלי כל הורה אם הוא היה רוצה להזדקן , או כל הורה אם הוא חושב על עצמו סבא או סבתא תקבלי תגובות של : "אני לא רואה את עצמי זקן , גם לא מבוגר, סבא? אני כבר עשית אותי זקן ?" ועוד כהנה וכהנה דחיות של גיל הזיקנה ) . מצב שכזה גורם לילד בלבול שההורה שלו מנסה להידמות לו. לא אחת אני רואה בת ואם הולכות יחדיו ברחוב . הבת המתבגרת לבושה עפ"י אופנת הצעירים , כולל גילוי עדין של בטנה הצעירונת (ככה בטוב טעם ) והאמא לשווא מנסה להיראות כמוה , עם אותה חולצה ואותו מכנס רק מה, רחמנא לצלן , ממש לא לעניין . האנטיגוניזם מקורו אינו בתלמידים. תלמידים תמיד יחושו אנטיגוניזם כלפי עולם המבוגרים וטוב שכך , מרד הנעורים חיוני בשביל ההתפתחות התקנית של עיצוב האישיות . לא לאנטיגוניזם ולביקורת הזו אני מתכוונת . אלא לאנטיגוניזם של ההורים נגד מערכת החינוך. ושוב כאילו התחלפו היוצרות : עולם המבוגרים, בעלי הסמכא , מנהל ביקורת ואנטיות מוחלטת נגד עולם המחנכים . ממש לכרות את הענף שעליהם הם יושבים. הילדים , המושפעים מאוד מהוריהם (ובצדק) מבולבלים מחוסר האמון של הוריהם במוריהם שהם למעשה צריכים לפגוש ולנהל עימם אינטראקציה יום יום . כמעט על אותה אנלוגיה אם הייתי אומרת לך שבעלך היה כל יום מטפטף לך על מקום עבודתך כמה הוא נלוז וחסר חוט שדרה ושהבוסים שלך הם אנשים מושחתים מהיסוד . עם איזו הרגשה היית הולכת לעבודה ואיך היית יכולה לתפקד בכלל ? ההורים משדרים לילדיהם חוסר אמון במערכת, אבל שולחים יום יום את ילדיהם לאותה מערכת שהם מוקיעים . מי שסובל מהמסרים הכפולים הללו אלה הילדים שמגלים בין כתלי ביה"ס את חוסר סמכותם בעולם המבוגר, שמפתח מערכת יחסים של אנטיגוניזם וקיטורים מכאן ועד הודעה חדשה , שמתנהל בצורה לקויה ובצדק כי הוריו , בפירוש לא סומכים ולו לשניה במוריו. בצעירותי היו לי גם טרוניות (הוהו הוהו ) על מוריי והממסד (נו, כיאה למתבגרת צעירה ) אבל הוריי מעולם לא גינו את המערכת , רחשו לה המון כבוד והדר וזה, האמת, נסך בי ביטחון . סייגי היו עימי (וחלקן היו מוצדקות . הוי, עד היום אני חושבת שהמורה לכימיה שנאה אותי , מה? בוודאות ) אבל עצם העובדה שהוריי רכשו כבוד למוריי כולל התנהלותם שבנדון: התייצבות לימי הורים (מה שכיום בתיכונים אין את זה לצערי , ממש מתחננים להורים להגיע לימי הורים ) , התייצבות לכל בירור כזה או אחר בביה"ס (שוב, הורים לא מוכנים כיום לשתף פעולה עם מורים, לעזוב יום עבודה כדי להגיע לבירור בנוגע לילדם ) , מחוייבות למורה . והפגנת מחוייבות למורה ע"י ההורה חיונית מאוד לילד , בהתהוות חינוכו לעתיד. שוב, איני טוענת שכל המורים מתאימים למערכת. לצערי יש מורים ומורות שהייתי מראה להם את דלת היציאה ומהר אבל להפגין אנטיגוניזם מצד ההורים זה הרסני לילדים.
