דילמה רצינית ביותר../images/Emo4.gif
שלום...אני בת 35-נשואה ואמא לילד מקסים בן שנה ושמונה. בעלי עובד בעבודה קבועה ומסודרת. מאז ששמתי את בני בגן,בגיל 11 חודש,אני נמצאת בתהליך של און אנד אוף של חיפוש עבודה. בהתחלה הייתי זקוקה לאויר לנשימה,כי עברתי שנה קשה איתו בבית,וגם כל חוויית הלידה...היתה לי לא פשוטה בכלל!(קיסרי) אז עשיתי דברים שעשו לי טוב לנשמה...היא ממש ביקשה את זה ממני. והמצב הכלכלי שלנו במקביל רק נהייה יותר ויותר גרוע....כי יש רק משכורת אחת בעצם!וכמובן שההוצאות זרמו וזרמו...למרות ששקלתי בגדול את ההוצאות שלי,ולא בזבזתי סתם בלי רגש!אבל היה גם סוג של פיצוי כזה לעצמי,והייתי מפנקת את עצמי פה ושם בדברים קטנים וזולים,אבל בסופו של דבר זה מצטבר. בקיצור,הגענו למצב שאנחנו חייבים 80,000 שח חובות-כתוצאה מכיסוי מינוסים. והמינוס שלנו כיום עומד על 30,000 ש"ח.- ורצוי לציין כי עבדתי בשתי עבודות שונות,אבל לא הסתדר שם בכלל,מכמה סיבות,ואחת העבודות היתה גם ככה זמנית. שורה תחתונה -אני בבית כיום ומחפשת עבודה(שולחת קורות חיים להצעות עבודה באינטרנט,וקצת בקשר עם חברות כוח אדם).אבל מה לעשות כשאדם נשאר בבית כל כך הרבה זמן,הוא נהפך להיות אפאטי ועם חוסר מצב רוח...ומה גם שהבריאות שלי לא במיטבה לאחרונה.שזה עוד יותר מקשה עליי! אבל...למרות זאת,אני יושבת מול המחשב ושולחת מלא מלא קורות חיים.כי אני מודעת לזה שהכל תלוי בי כרגע.כי בעלי ייאמר לזכותו עושה הכלללללל,ואפילו עבד משמרות נוספות תקופה.אבל מה לעשות שבעלי זה בעלי ואני זו אני,ולכל אחד יש מוסר עבודה שונה גם. למרות שאני לא מזלזלת בכלל ,ואני יודעת כמה חשוב לעבוד ולהרוויח כסף,במיוחדדדדדדדד שיש ילד קטן בבית שתלוי בך! אבללללללל...הבעיה שלי היא : שבמשך שנים על גבי שנים,אני עובדת בעבודות שאני לא אוהבת,וסבלתי כל מיני דברים,כמו יחס מגעיל מהבוס,או מהעובדים במקום,וממש עברתי התעללות נפשית ורגשית במשך שנים.אבל שמסתכלים אחורה,אני אומרת-אוקיי,הייתי צעירה,בלי מקצוע,בלי נסיון,אז בסדר גמור,הייתי צריכה לעבור בעבודות מהסוג הזה כניראה. אבל היום,אני במקום אחר לגמרי! עם נסיון רב,ועם בגרות מלאה(שאז לא היתה)והגעתי לאיזה שהיא רווייה,שפשוט נמאססססססססס לי להמשיך לעבוד במקומות עבודה דפוקים כאלו!!! ולהתמודד עם אנשים דפוקים,וחסרי רגישות! והנשמה שלי ממש מייחלת לעבודה נורמלית שתיתן לי תחושה טובה שאני קמה אליה בבוקר.ואני עדיין לא מבקשת לעבוד בעבודה שמיועדת לי כאדם. כי החלום שלי הוא שונה לגמרי לגמרי מלהיות מזכירה באיזה חברה או משרד. העניין הוא,שאני נקרעתתתתתת בין הרצון החזק מאוד של הנשמה שלי(כי היא סבלה המון עד היום!)לבין המציאות שטופחת על פניי שהיא:מינוס וחובות אסטרונומיים,ובעל שקורע את התחת,וילד קטן שזקוק לי. ואני נורא רוצה להיות איכפתית ולקחת אחריות,אבל הנשמה שלי פשוט בוכה מבפנים,כי אני מרגישה שאני הולכת לעונש! שוב פעם להתמודד עם משהו שאני לא רוצה!שוב פעם להרוויח משכורת שלא מגיעה לי! ועוד... אני לא חושבת שצריך לחיות חיים שלמים בסבל פנימי,ולהתפשר ולהתפשר כל הזמן! אבל אני כמובן לא רוצה להרוס את החיים של המשפחה שלי! מה אתם אומרים??? מה אתם חושבים על כל מה שכתבתי...? תודה מכל הלב
שלום...אני בת 35-נשואה ואמא לילד מקסים בן שנה ושמונה. בעלי עובד בעבודה קבועה ומסודרת. מאז ששמתי את בני בגן,בגיל 11 חודש,אני נמצאת בתהליך של און אנד אוף של חיפוש עבודה. בהתחלה הייתי זקוקה לאויר לנשימה,כי עברתי שנה קשה איתו בבית,וגם כל חוויית הלידה...היתה לי לא פשוטה בכלל!(קיסרי) אז עשיתי דברים שעשו לי טוב לנשמה...היא ממש ביקשה את זה ממני. והמצב הכלכלי שלנו במקביל רק נהייה יותר ויותר גרוע....כי יש רק משכורת אחת בעצם!וכמובן שההוצאות זרמו וזרמו...למרות ששקלתי בגדול את ההוצאות שלי,ולא בזבזתי סתם בלי רגש!אבל היה גם סוג של פיצוי כזה לעצמי,והייתי מפנקת את עצמי פה ושם בדברים קטנים וזולים,אבל בסופו של דבר זה מצטבר. בקיצור,הגענו למצב שאנחנו חייבים 80,000 שח חובות-כתוצאה מכיסוי מינוסים. והמינוס שלנו כיום עומד על 30,000 ש"ח.- ורצוי לציין כי עבדתי בשתי עבודות שונות,אבל לא הסתדר שם בכלל,מכמה סיבות,ואחת העבודות היתה גם ככה זמנית. שורה תחתונה -אני בבית כיום ומחפשת עבודה(שולחת קורות חיים להצעות עבודה באינטרנט,וקצת בקשר עם חברות כוח אדם).אבל מה לעשות כשאדם נשאר בבית כל כך הרבה זמן,הוא נהפך להיות אפאטי ועם חוסר מצב רוח...ומה גם שהבריאות שלי לא במיטבה לאחרונה.שזה עוד יותר מקשה עליי! אבל...למרות זאת,אני יושבת מול המחשב ושולחת מלא מלא קורות חיים.כי אני מודעת לזה שהכל תלוי בי כרגע.כי בעלי ייאמר לזכותו עושה הכלללללל,ואפילו עבד משמרות נוספות תקופה.אבל מה לעשות שבעלי זה בעלי ואני זו אני,ולכל אחד יש מוסר עבודה שונה גם. למרות שאני לא מזלזלת בכלל ,ואני יודעת כמה חשוב לעבוד ולהרוויח כסף,במיוחדדדדדדדד שיש ילד קטן בבית שתלוי בך! אבללללללל...הבעיה שלי היא : שבמשך שנים על גבי שנים,אני עובדת בעבודות שאני לא אוהבת,וסבלתי כל מיני דברים,כמו יחס מגעיל מהבוס,או מהעובדים במקום,וממש עברתי התעללות נפשית ורגשית במשך שנים.אבל שמסתכלים אחורה,אני אומרת-אוקיי,הייתי צעירה,בלי מקצוע,בלי נסיון,אז בסדר גמור,הייתי צריכה לעבור בעבודות מהסוג הזה כניראה. אבל היום,אני במקום אחר לגמרי! עם נסיון רב,ועם בגרות מלאה(שאז לא היתה)והגעתי לאיזה שהיא רווייה,שפשוט נמאססססססססס לי להמשיך לעבוד במקומות עבודה דפוקים כאלו!!! ולהתמודד עם אנשים דפוקים,וחסרי רגישות! והנשמה שלי ממש מייחלת לעבודה נורמלית שתיתן לי תחושה טובה שאני קמה אליה בבוקר.ואני עדיין לא מבקשת לעבוד בעבודה שמיועדת לי כאדם. כי החלום שלי הוא שונה לגמרי לגמרי מלהיות מזכירה באיזה חברה או משרד. העניין הוא,שאני נקרעתתתתתת בין הרצון החזק מאוד של הנשמה שלי(כי היא סבלה המון עד היום!)לבין המציאות שטופחת על פניי שהיא:מינוס וחובות אסטרונומיים,ובעל שקורע את התחת,וילד קטן שזקוק לי. ואני נורא רוצה להיות איכפתית ולקחת אחריות,אבל הנשמה שלי פשוט בוכה מבפנים,כי אני מרגישה שאני הולכת לעונש! שוב פעם להתמודד עם משהו שאני לא רוצה!שוב פעם להרוויח משכורת שלא מגיעה לי! ועוד... אני לא חושבת שצריך לחיות חיים שלמים בסבל פנימי,ולהתפשר ולהתפשר כל הזמן! אבל אני כמובן לא רוצה להרוס את החיים של המשפחה שלי! מה אתם אומרים??? מה אתם חושבים על כל מה שכתבתי...? תודה מכל הלב
), קבעי לך פרק זמן שבו את לא מעמיסה על עצמך את "מה שיהיה" ונותנת לעצמך חופש ממחשבות דאגניות ובהם את מרגיעה את עצמך. בו בזמן, נסי לתאר לעצמך מצב חיים שאותו את מבקשת לעצמך, את יכולה לכתוב אותו ואח"כ להקרין אותו במחשבתך (אם את מרגישה שהוא יוצר בך מתח, שני אותו, המטרה היא ליצור משהו שעושה לך טוב) ובקשי אותו. כל המטרה כאן היא להכניסך למצב של רגיעה, מצב של פתיחת אפשרויות והרחבת גבולות, יכול להיות שדווקא מה שכתבתי לא ידבר אלייך ודרכים אחרות כן, אבל מה שכדאי לך לעשות הוא לחפש דרכים להרגע, לשחרר מתח, לבקש את מה שאת רוצה ואז מתוך המקום משוחרר המתח תוכלי לבחור בחירות שמתאימות לך. אני מאמין ששחרור מתח רגשי במוח אחד יכול מאוד לעזור לך אבל לפי מה שתארת איני יודע אם מצבך הכלכלי מאפשר זאת. בכל מקרה, אם תרצי, את מוזמנת לפנות אלי במסר בכדי שנראה מה בכל אופן אפשר לעשות במגבלות הכלכליות. עדי