דמיון שלילי

[מיכל הררי]

דמיון שלילי

בתוך הרבה אנשים רצים כל מיני דמיונות שליליים ולרוב לא שמים לב לזה. אדם יכול לשבת, נעים לו, הכל בסדר, אך בדמיון הוא מריץ תסריטים שליליים על יום למחרת, על משהו שהוא מדמיין שמישהו מהעבודה אומר לו, ועל מה הוא עונה לאותו בן אדם. והכל במוח. מגיע יום למחרת. האדם הזה לא אומר לו כלום.... האדם אומר לעצמו שהוא צריך לדמיין את המהלכים שלו קדימה, כי אחרת הוא לא יהיה מוכן לסיטואציה הזאת. אבל כל הדמיון הזה שלילי ורק יוצר שליליות במציאות שלו. על מנת לפעול כמו שאנו רוצים, אין צורך לדמיין תסריטים שליליים.... אז מה אתם אומרים על זה?

 

[בעז האמן]

מסכים ../images/Emo13.gif

אך פעמים רבות זה קורה לי ואני שם לב שאני לא יכול לשלוט בזה ולפעמים זה די מתסכל ומעצבן

...כי אני יודע שזה לא נכון ואני יכול גם לעצור את זה ברוב המקרים ולבחור להתרכז בדברים טובים חיוביים ואוהבים יותר. קורה לי לא מעט פעמים שאני שם לב שרצים לי תסריטים שלילים ואני לא מבין מה למה הם נוצרים כי הם חסרי תועלת ושקריים ולא קשורים בכלל למציאות, ולא הייתי מזמן דברים כאלה למציאות שלי. אך גם בפעמים נדירות הם מצליחים להשתלט זמנית ולהשפיע עלי עד כדי כך שאני יכול לאבד את המצב רוח שלי עד שאני שם לב וחלק חזק יותר בכוחי חוזר ומעיר אותי

. ההנחה שלי שזה נוצר מתוך פחד או כאב מסוים שרוצה להתבטא והוא מזין בתוכי כל מיני תסריטים ומחשבות שליליים. גיליתי שיש לי רגישות גבוהה למדי לאנשים ואני יכול להרגיש את התדר שלהם ולזהות מתי הוא מהדהד עם חלקים אוהבים בתוכי ומתי הוא מהדהד עם חלקים מפוחדים או עם חלקים עם הרבה אגו. אני עושה כמיטב יכולתי לזהות את זה במהירות כשזה קורה ולזכור שזה רק תסריט שלילי לא אמיתי ואין לי רצון או כוונה לזמן דבר כזה למציאות שלי, להתחבר לדברים שאני כן רוצה חיוביים ומועילים יותר.

 

[mikilk]

כל כך מוכר, כל כך מדויק ../images/Emo140.gif

 

[גור42]

בשביל מי שמוכן באמת, שום תסריט אינו שלילי.

מי שהכין את עצמו כמו שצריך, יודע בדיוק איפה המלכודות וממה להיזהר. הוא גם יודע מתי יש סיכוי סביר שהמהלך ייכשל מסיבות שאינן תלויות בו, והוא מוכן לכך מנטלית. דוגמה אישית קטנה: פעם זכיתי בהזדמנות להשתתף במשחק "מי רוצה להיות מיליונר" בטלוויזיה, ואחד הדרכים שבהן התכוננתי למשחק היתה בעזרת ויזואליזציות. אני ידעתי, מניסיון אישי של צפייה במשחק, שנקודת התורפה שלי היא דווקא בשאלות הראשונות (אלו שנחשבות "קלות"). ידעתי שיש סיכוי של בערך 50% שלא אדע את התשובה לאחת משאלות הראשונות, אז הכנתי את עצמי מנטלית לקראת התמודדות מול הסיטואציה הזאת. דמיינתי את המצב הזה שוב ושוב ודמיינתי את עצמי מרגיש נוח איתו. וכמובן שבנוסף גם דמיינתי את התסריט האופטימלי שבו הכל הולך חלק. והתוצאה? בתוכנית עצמה נקלעתי בדיוק לסיטואציה הבעייתית הזאת. הקהל נדהם מגודל הפאדיחה, אבל לי זה לא הזיז. זה לא הזיז לי, כי אני הייתי מוכן. בקוּליות מוחלטת אמרתי: "אני רוצה את עזרת הקהל". איזה 90% ידעו את התשובה, ובכך נפתרה הבעיה שלי

בסוף יצאתי מהתוכנית עם 16 אלף שקל בכיס, והכל בזכות העובדה שהכנתי את עצמי בדמיון לקראת אותה סיטואציה "שלילית". לולא ההכנה המנטלית הזאת, הייתי נכנס ללחץ ומבוכה שהיו מוציאים אותי מפוקוס ודופקים לי את המשך המשחק. אז מה אנחנו לומדים מזה? שאם יש מוקש ידוע, בהחלט ראוי לכין את עצמנו לקראתו. אבל ההכנה הזאת צריכה גם לכלול את ההדמיה לפתרון של אותו המוקש, אז לא מדובר פה באמת ב"דמיון שלילי".

 

[הפיה בלבן היחידה]

לפעמים זה עוזר לדמיין סיטואציה שלילית

כשאת מוכנה לזה מבחינה נפשית, ואז את מגלה שהמציאות אחרת. אז יותר קל לך לעבור את זה.