האישה, האישה השנייה ואני, "הדפוק", ביניהן....

abigman

New member
האישה, האישה השנייה ואני, "הדפוק", ביניהן....

שלום לכולם, הסיפור שלי הוא ארוך מאוד ולכן, אני אתן רק תקציר (שגם הוא די ארוך, אני חושב)... אני בן 30 ואני נשוי כבר למעלה מארבע שנים, אחרי כמה שנות חברות איתה. יש לנו ילד ועוד אחת בדרך. אני די חולה מין שכל הזמן מחפש ``הרפתקאות`` וכשהיינו חברים, תמיד חיפשתי ריגושים מהצד וגם מצאתי (זונות...) וזה גם גלש לאחרי הנישואים, כי הרגשתי שתדירות יחסי המין שלנו יורדת לאט לאט... נכנסתי לאתרי הכרויות וכו`, בכדי למצוא לי מישהי לריגוש ומצאתי מישהי כזו שרק רוצה סקס. נפגשתי איתה כמה פעמים באותו בחניון ואחרי שגמרתי, רק רציתי לברוח משם ולחזור הביתה, כי לא רציתי להשאר איתה שם... לא יודע למה... היא לא הייתה ממש יפה, אבל זה הספיק לי לסיפוקים שלי. היא גילתה שאני נשוי וחודש אחרי זה גמרנו את העסק... מאותו הרגע החלטתי שזהו, מספיק, אני מעכשיו משקיע בבית ובמשפחה ולא ממש עשיתי את זה, אבל גם לא חיפשתי יותר ריגושים אחרים כדי לספק את עצמי. אשתי, כמובן, לא ידעה מהדברים האלה ולא יודעת. כל הזמן הזה שאנחנו נשואים, היו לה בעיות עם ההורים שלי בכל מיני נושאים ואני אף פעם לא התערבתי בנושא הזה והיא תמיד חשבה שאני מצדד בהורים שלי במקום לתת לה גב, כשצריך. היום, בדיעבד, אני עדיין לא מוצא פעם אחת שהייתי צריך לתת לה גב מול ההורים שלי, אבל אולי עד היום אני טועה במחשבה שלי... לא משנה.... היו לה ועדיין יש לה לפעמים מעין עצבים כאלה עלי ואני אפילו לא יודע למה וכשאני שואל אותה מה קורה, היא אומרת לי כלום ושום דבר וכו`, לפעמים היא סתם מתעצבנת משום דבר ואז אי אפשר לדבר איתה. לא תמיד היא מתעצבנת עלי על שום דבר, כן? אני לא חף מפשע, כמובן, אבל יש לה ימים שהיא יכולה להעיר מתים מעצבים, ככה היא לפעמים מעצבנת אותי וזה לא משנה מה היא עושה לי או לא עושה לי, ככה היא ואני אפילו לא יודע להסביר את זה. היא משגעת אותי עד כדי כך שבא לי לפעמים פשוט לקפוץ ראש מהמרפסת ולגמור עם העסק הזה בקלות - כמובן שאני לא אעשה את זה וגם לא עשיתי את זה...אבל ככה היא משגעת אותי לפעמים, אפילו בדברים הכי קטנים - אני מכין לעצמי אוכל ונשארים פרורים על השיש ואני הולך לאכול. היא מגיעה ורואה פרורים על השיש ומתעצבנת למה אני לא מנקה את זה, אז אני אומר לה שאני אנקה אחרי שאני אסיים והיא מתעצבנת.... בדברים הקטנים היא יכולה לשגע פילים.... זה לא שהיו פרורים כבר שבוע שלם ולא ניקיתי אותם, נכון?..... היא לא ממש אכפת לה.... ועוד כל מיני דברים אחרים יותר גדולים ופחות גדולים, אבל הרבה כאלה, זה לא פעם בשבוע, זה כמעט כל יום משהו חדש... במשפחה שלי אמרו לי שאני לא ממש נראה מאושר איתה (עם אשתי) וכאילו רע לי איתה והם מסתכלים מהצד, בערך... לאחרונה קרתה טרגדיה אצל אשתי במשפחה ואני לא הייתי שם בשבילה, כדי לתת לה כתף וכו`, פשוט ברחתי לעולם משלי ולא התייחסתי לא אליה ולא אל הילד הקטן שלנו, כאילו חזרתי הביתה רק כדי לאכול, לשתות, להתקלח ולהתעסק בעיסוקים שלי, לישון וללכת לעבודה וחוזר חלילה. המשפחה שלי לא היתה בראש סדר העדיפויות שלי באותו הזמן, למה? אפילו אני לא יודע למה עד היום כשאני מסתכל אחורה אני לא יודע למה עשיתי את זה. באותו הזמן, תדירות יחסי המין בינינו ירדה לאפס - לא היו יחסי מין בינינו וזה די מובן, כן? אחרי טרגדיה וכו`. אני, בתור חולה מין....., איכשהו הסתדרתי עם זה ולא חיפשתי ריגושים אחרים, כן? אבל זה הפריע לי שאין סקס בינינו - מטומטם אני, הא? רק על זה אני חושב.... יום אחד הגיעה מישהי חדשה למקום עבודתי והתחלתי להרגיש כלפיה רגשות חזקים מאוד והתאהבתי בה... ישבנו ודיברנו על כל מיני דברים ודבר הוביל לדבר והתנשקנו גם. היינו חודשיים ``ביחד`` עד שאשתי גילתה את זה (איך היא גילתה זה לא משנה, אבל היא גילתה). אני התאהבתי בבחורה (היא קטנה ממני בעשר שנים - היא בת 20) והיא התאהבה בי ובמשך הזמן גם שכבנו. היא עשתה לי דברים שאף בחורה לא עשתה לי לפניה ואולי גם לא תעשה אחריה, גם נפשיים וגם פיזים - אהבתי אותה כל כך ודבר כזה לא קרה לי אף פעם - לאהוב מישהי ככה, כשאני נמצא עם מישהי אחרת. יכול להיות שבגלל העובדה שזו אהבה אסורה, זה היה כל כך טוב, אבל אני יודע מה הרגשתי וזה לא היה ריגוש, אלא אהבה אמיתית מכל הלב, רק שאני לא יכולתי לתת לה אותו, כי אני נשוי... אלו היו החודשיים הכי טובים שלי בחיים והכי מדהימים שהיו לי. אשתי גילתה את זה בסופו של דבר, זרקה אותי מהבית והייתה מוכנה כבר ללכת איתי עד הסוף - גירושים וכו`. לאחר תתחנונים רבים שלי לחזור הביתה, סיפרתי לה את האמת על מה שקרה והיא הסכימה לתת לי עוד הזדמנות להוכיח לה שאני רוצה את המשפחה שלי בחזרה. אני יודע שאני לא אוכל להיות עם האישה השנייה גם אם אני אתגרש, כי ההורים שלה לא יתנו לה להיות עם מישהו גרוש עם שני ילדים, מזונות, חובות וכו`. אני יודע שהיא מאוד אוהבת אותי ואני יודע שאני מאוד אוהב אותה, אבל אני זה שלא רוצה לעשות לה את זה - ``להפיל`` את עצמי עליה עם כל העסק הזה, במיוחד שהיא בת 20 ועוד כל החיים לפניה היא לא צריכה ``להתקע`` עם מישהו במצב שלי. היה איזה יום שאשתי שאלה אותי אם אני אוהב אותה (לפני שהכל התפוצץ) ואמרתי לה שאני לא יודע... לא יכולתי להגיד לה את האמת שאני כבר לא ממש אוהב אותה, אלא אני אוהב מישהי אחרת. אמרתי לה שאני רוצה לחזור ולאהוב אותה כמו פעם ואני רוצה לאהוב את המשפחה שלי. במשך שבועיים אחרי ש``חזרתי`` הביתה וסיימתי את הקשר עם השנייה לא הפסקתי כל יום לחשוב עליה ולהתגעגע אליה ולרצות לראות אותה ולדבר איתה ולהרגיש אותה וכו`, אבל לא עשיתי את זה, כי לא רציתי להמשיך לפגוע בה. בבית ``שיחקתי את המשחק`` - הייתי בעל, משהו שלא הייתי כבר ארבע שנים, הייתי אבא לילד, עזרתי יותר בבית וכו`, כי הייתי חייב לעשות את זה, למרות שאני עדיין חושב על השנייה. לבסוף, נשברתי חלקית ונפגשתי איתה לשעה (רציתי לתת לה משהו בעניני עבודה ולא רציתי לשלוח אליה, אלא לתת לה ישרות, כי רציתי לראות אותה...) הכל חזר לי... פתאום כל החודשיים איתה עלו לי לראש, כשראיתי אותה, פתאום שוב הציפו אותי רגשות חזקים אליה, לא שלא היו לי אליה רגשות מקודם, כי שבועיים זה לא מספיק זמן בשביל לשכוח משהו כזה... פתאום שוב התחלנו להרגיש דברים.... מטומטם אני... מה עשיתי לי ולה... מאז אותה פגישה, אני שוב מוצא את עצמי חושב עליה יותר מידי ושוב מוצא את עצמי מתעצבן מדברים שאשתי עושה לי ושוב מוצא את עצמי חושב על זה שאשתי כבר תעזוב אותי בשקט ואני מוצא את עצמי מבקש רק שקט להיות עם עצמי זמן מה ו.....אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי... נקלעתי למצב מסובך שאני כמעט בטוח שאם אני אתגרש, אני אשאר קירח מכאן ומכאן - האישה השנייה לא תרצה להיות איתי במצב שלי ואשתי כבר תהיה גרושתי ואז אני אצטרך למצוא את עצמי לבד, אבל אולי זה מה שאני רוצה, אולי לא הייתי מוכן לנישואים ורק עכשיו אני מבין את זה, אולי לא הייתי צריך להתחתן איתה ורק עכשיו אני מבין את זה? זה כל כך נורא להתגרש? יכול להיות שאני לא רוצה להתגרש, גם בגלל הילדים וגם כי אולי אני מפחד מהלא נודע, אולי זה לא יהיה לי טוב ואז לא יהיה לי לאן לחזור, כי אשתי לא תקבל אותי שוב... אני כבר לא יודע מה לחשוב ומה לעשות. בינתיים את ההחלטה שלי עשיתי - נשארתי עם המשפחה שלי ואני מאוד מקווה לחזור ולאהוב את אשתי כמו פעם ואפילו יותר מפעם ולהחזיר לה את האמון בי. יש לי עבודה רבה מאוד בעסק הזה ואני שואל את עצמי האם אני בכלל רוצה בזה או שבא לי להיות ``ציפור`` חופשייה ולעשות מה שבא לי בלי לתת חשבון לאף אחד. אני יודע שאם אני אתגרש, אני אצטרך להתחתן יום אחד שוב ושוב יהיו לי ילדים וכו` ואז מה? האם גם אז אני אשתגע ככה? כי עכשיו אני משתגע...
 

abigman

New member
המשך לסיפור.....

היה לי טוב עם אשתי (לא יודע כמה טוב, כי המשפחה שלי אמרה לי שהם רואים שלא ממש טוב לי, אבל אני חושב שכן היה לי טוב), עד המקרה הזה שבא לי משום מקום, כאילו משמיים, אולי כדי לנער אותי ולראות מה אני עושה לאשתי ולילדים ואולי כדי לנער אותי ולראות שלא טוב לי עם אשתי ואני לא צריך להשאר איתה בגלל הילדים. אני כבר לא יודע... יכול להיות שיהיו לי חיים נפלאים ומלאים עם האישה השנייה, אם אני אתגרש בסוף ונהיה בכל זאת ביחד, ויהיו לנו ילדים וכו` ויכול להיות שאני אפול כל כך חזק איתה שאני אצטער שבכלל התגרשתי, אבל את זה אני אולי לעולם לא אדע. מה שאני כן יודע זה שסביר להניח שעם הזמן הרגשות שלי כלפי אותה אישה שנייה יפחתו ויעלמו ואני אשאר עם אשתי ואלמד לאהוב אותה שוב ונהיה משפחה שוב. כרגע מאוד קשה לי ``לשחק את המשחק``, אבל אני משתדל לעשות את זה על הצד הטוב ביותר, למרות שאני לא מפסיק לחשוב על השנייה. אני יודע שמה שהיה לי איתה לא יהיה לי עם אשתי, גם מבחינת הסקס ואולי גם מהבחינה הרגשית, אבל אני, כנראה, אצטרך להשלים עם העובדה הזו ולתת לזמן לעשות את שלו.
 
אוקיי, זה היה ארוך....

תשמע, אני מנסה לקרוא בין השורות ומה שאני שומע זה בעיקר כמה אתה מסכן שנקלעת למצב הזה... דעתי הכנה היא (והיא לא תהיה נעימה, אני יודע) אתה לא צריך להיות בזוגיות הזאת. ולא כי לך לא טוב - אלא כי אתה גורם נזק ועוול לבת הזוג שלך ולילדים. לא יודע מה הביא אותך לחתונה, אין לי מושג מה גרם לך להתחבר לאותה אחת שכיום היא אישתך - אבל זה קרה. החלטתם להתמסד ולהביא ילדים - מאותו רגע ידידי - אתה חייב להם דין וחשבון בכל מה שתעשה. ואם אתה מודה שאתה לא שם בשביל אשתך ברגעים הקשים ולא שם בשביל הילד - ועוד אחת בדרך - אחריות היא לא משהו שיש לך. יש לך שתי אלטרנטיבות - אחת - להבין שאתה מחויב כלפי הילדים שלך וכלפי אשתך, לקחת את עצמך בידיים, ולגשת לטיפול זוגי מרצון ובידיעה שאתה נותן את כולך למען המטרה הזאת. שתיים - להמשיך ולהיות מרוכז בעצמך ובצרכים הבסיסיים שלך ולנסות שלא להפריע לאשתך לנהל חיים טובים ומאושרים עד כמה שאשה נבגדת בעלת שני ילדים יכולה לנהל. ריבים יש לכולם עצבים יש לכולם חיכוחים יש לכולם אתה מבין שזה לא הפירורים על השיש אלא האדישות הכללית שאתה חי בה כלפי הסובבים אותך.... אך זאת - דעתי בלבד.
 

abigman

New member
התחתנתי איתה, כי

אהבתי אותה ורציתי להקים איתה משפחה ועשיתי את זה. כנראה שאתה צודק, אני באמת עושה איזה עוול למשפחה שלי, כי אני לא שם איתם, אבל אני עושה הכל בשביל שזה יצליח ואני עושה הכל כדי שאוכל לחזור ולאהוב את אשתי אפילו יותר מפעם ואם זה לא ילך, כנראה שאני אלך...
 
אז שיהיה לך המון בהצלחה.

ותנסה תמיד לזכור מדוע התחתנת איתה מלכתחילה. אולי זה יחזק אותך.
 

נימרודל

New member
טוב תראה

לפי הסיפור שלך אני מבינה שחיי הנישואין שלך לא הכי מאושרים כרגע, אני חייבת לציין שזה נראה באשמתך. לפחות לפי הסיפור שלך. אפילו אם ביום בהיר אחד הרגשת שאתה פחות אוהב את אשתך, ואתה לא מרגיש כלפיה את מה שהרגשת פעם, זאת לא סיבה לבגוד בה. בנוגע לבחורה הזאת... אני יכולה להבין שבסביבת אשתך לא הרגשת "במקום"- אז נדלקת על הבחורונת הזאת מהעבודה שלך, שנתנה לך שוב את ההרגשה הזאת של קשר קליל שהרגע התחיל- בלי ריבים ועם הרבה תשוקה. אבל האם אתה באמת חושב שאתה אוהב אותה? ז"א, עד כמה הרגשות שלך יכולים להיות חזקים אם בתוך שבועיים כבר חשבת עליה הרבה פחות ממה שחשבת עליה לפני כן? אל תמהר להתגרש מאשתך, כי יש סכסוכים שאפשר לפתור אותם ולגשר עליהם ביחד, זה יהיה יותר טוב לכם ובייחוד לילדים שלכם. אבל אם עובר זמן ואין שינוי ביחסים שלכם, אולי עדיף לעשות את זה כמה שיותר מוקדם.
 

abigman

New member
צודקת, חיי הנישואין שלי לא משהו כרגע

וחלק גדול זה באשמתי, נכון. אני לא תכננתי את כל הסיפור הזה, כי לא "קיבלתי" בבית ויצאתי לחפש מישהי ש"תיתן" לי וגם זה לא שהרגשתי "לא במקום" בסביבת אשתי. לא תכננתי להתאהב במישהי ובטח ובטח לא תכננתי שהמצב יגיע למה שהוא הגיע, אבל זה קרה - ביום בהיר אחד הציפו אותי רגשות והתאהבתי בבחורה מהעבודה. זה מצחיק, אבל היו לנו ריבים.... אני לא יודע בדיוק על מה, כי היא התעצבנה כמעט על כל דבר קטן שאמרתי או עשיתי... זה מוזר , אבל הרגשות שלי אליה התחזקו בכל יום שעבר בחודשיים האלה. אחרי חודש "הכרות" נפתחנו אחת לשני ואחד לשנייה ושכבנו בפעם הראשונה ומאז כמעט כל יום עשינו דברים מטורפים בעבודה ומחוצה לה... אני באמת אוהב אותה וזה לא שאני חושב עליה פחות בתוך שבועיים, זה פשוט אני מנסה לעשות את זה, כי אם אני לא אעשה את זה, אני בסוף אשתגע. גם ככה זה קשה לי מאוד וזה ישמע מוזר שאני אומר את זה, אבל ככה אני מרגיש, היא הייתה אהבת חיי והפרידה הכי קשה שהייתה לי בחיים, למרות שהכרתי אותה רק חודשיים ולא ידעתי עליה כמעט כלום, אבל ככה אני מרגיש. הסיפור איתה זה סיפור מהאגדות, אבל עם סוף לא טוב בכלל. ניסינו כמה פעמים לגמור את הקשר הזה במשך החודשיים האלה, כי היא ידעה שאני נשוי וידעה שהאהבה בינינו היא אהבה אסורה, אבל אף אחד מאיתנו לא החזיק מעמד יותר מיומיים שלושה, כי לרוב שוב נפגשנו בעבודה וכו'. הייתה פעם אחת שהיא גמרה איתי בהודעה בפלאפון וכשאני קראתי את ההודעה הזו, התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי בחיים, למה? אני חושב כי אהבתי אותה וזה לא היה רק ריגוש חולף. אחרי כמה ימים "חזרנו"... הייתה עוד פעם שהיא גמרה איתי בטלפון (היא דיברה איתי ורצתה לגמור עם זה) ואז נסעתי אליה ולקחתי אותה לים ושם ישבנו באוטו ואני התחלתי שוב לבכות (יותר מבפעם הקודמת) והיא גם בכתה, למה? אני חושב כי אהבתי אותה וזה לא היה רק ריגוש חולף, אבל שנינו ידענו שזה הדבר הכי טוב שצריך להעשות ושוב לא החזקנו מעמד...ושוב "חזרנו"..... הפעם האחרונה שגמרנו את הקשר הייתה כשאשתי כבר ידעה הכל עלינו וגילתה את כל העסק ואז באמת היינו חייבים לגמור את זה כדי שאף אחד יותר לא יפגע. אבל במשך שבועיים אחרי שבאמת גמרנו את הקשר לא הפסקתי לחשוב עליה, כמו שכתבתי בהודעה הראשונה וזה מאוד קשה לי הפרידה הזו ממנה, למרות שיש לי אישה מדהימה בבית וילד ועוד אחד בדרך וכו'. קראתי איזה מאמר על איך להמשיך הלאה אחרי פרידה והתחלתי לעשות חלק ממה שרשום שם - מחקתי שירים שמזכירים לי אותה, כדי שאני לא אצטרך לשמוע אותם, כי כל פעם ששמעתי אותם, התחלתלי לבכות ולחשוב עלייה ולהתגעגע אליה וזה עשה לי לא טוב. גם כשנפגשנו אחרי שבועיים, פתאום שוב הלב התחיל לפעום בפראות.... וכו'..... וגם הפגישה הזו לא עשתה לי טוב ולא עשתה לה טוב. אני עכשיו מתרכז במשפחה שלי ומתרכז איך לעשות להם טוב ואיך לגרום לאשתי לשמוח ולהרגיש טוב ואולי בדרך הזו אני אצליח לאהוב אותה יותר ממה שאני אוהב אותה כרגע ויותר ממה שאהבתי אותה בעבר, כי מגיע לה את זה אחרי מה שהעברתי אותה... אני יודע שעדיף להתגרש, כאשר איך קירבה בין בני הזוג ואם אי אפשר לגשר בין הצדדים, כי להשאר בבית רק בשביל הילדים ולסבול זה יעשה יותר גרוע לילדים מאשר הגירושים.
 

נימרודל

New member
עושה רושם שאתה בדרך הנכונה

באמת שתהיה לך בהצלחה... תשקיע במשפחה שלך ותראה איך שהאהבה שאתה נותן חוזרת אליך. תנסה לא לחשוב יותר על מה שהיה, אלא באמת להסתכל על העתיד שלך, של אשתך ושל ילדיך.
 

Mari bel

New member
כתבת כ"כ יפה וכ"כ נכון!!!

לפי הכרטיס שלך את בת 18 סחתיקה על הבגרות! אם את אכן בת 18 ובעצם גם אם לא... אני מכירה מבוגרים יותר שלא מבינים את הפואנטה...
 

נימרודל

New member
תודה :)

אני בת 18 וחצי, למעשה.
 

נימרודל

New member
חלילה

לא רציתי להוליך אותה שולל! היא חושבת שאני בת 18, כשלמעשה אני יותר. הבדל משמעותי לכל הדעות.
 
למעלה