האם בתי בדכאון?

[אמא למתבגרת]

האם בתי בדכאון?

בתי בת 15, מתארת את מצבה כך: "אני עצובה, כמעט שום דבר לא משמעותי לי, חשבתי להתאבד, ומרגיע אותי לחשוב שאמות בקרוב" וגם: "אין סיבה לתחושות שלי, יש לי חבר שאני אוהבת ואוהב אותי, יש לי הורים די בסדר, בעצם לא חסר לי כלום, ובכל זאת אני כל הזמן עצובה או עצבנית". לפי שאלון שמצאה איפה שהו, היא משוכנעת שהיא בדיכאון. הילדה מתפקדת: אוכלת, ישנה, מבלה עם החבר, אבל באמת סובלת ממצבי רוח, מתרגזת בקלות, לא מתלהבת מלפגוש חברים (מלבד החבר), וטוענת שאינה מוצאת כוחות לעשות דברים. דיכאון או גיל ההתבגרות? ובכל מקרה, מה עושים עםהמחשבות האובדניות?

 

[בראכה]

אמא יקרה

קשה להחליט רק על פי מה שכתבת, כמה שאלות: האם בתך בטיפול כלשהו? כמה זמן היא מרגישה כך או ששמתם לב שהיא השתנתה? חשוב לא לבטל כל דבר במשפט "זה גיל ההתבגרות" יכול מאד להיות שעל אף שהיא מתפקדת, קשה לה וזו סיבה מספיק טובה לנסות לעזור לה. בראכה

 

[freckled]

מרד הנעורים

אימא יקרה, ברוכה הבאה לגיל ההתבגרות שבו שלב הזהות מעורב עם בלבול. גיבוש זהות חברתית הוא ממאפייני גיל ההתבגרות. הזהות- היא הרגשה של בוגר הלומד על תכונותיו העדפותיו שאיפותיו ויש לו שליטה על חייו זהו הזמן בו הוא מחליט מי הוא ומה הוא רוצה להיות. כמו כן הוא חווה בלבול תפקידים-בשלב יצירת הזהות הבוגר עלול לחוש בשלב הזה תחושת ניתוק,ריקנות, חרדה וחוסר החלטיות. המתבגר מרגיש שהחברה דוחפת אותו לקראת אותן החלטות והוא מפעיל התנגדות(מרד הנעורים) הוא מרגיש כי בשלב הזה הוא נסוג אחורה במקום להתקדם. פיתרון המשבר בד"כ הוא ע"י נאמנות לזהות שגיבש לעצמו, לאנשים אחרים לרעיונות, ליצירת קשרי אהבה וידידות. אכן, הרבה תמיכה של ההורים חשובה בשלב הזה.

 

[noah000]

לאמא המודאגת ../images/Emo140.gif

אני חושבת שלנסות לגלות אם זה דכאון או סתם גיל ההתבגרות דרך הפורום, ועם יחסית מעט אינפורמציה, זה די לקחת סיכון. אם את מודאגת ויש דיבורים על התאבדות - אולי אפשר לבדוק את האפשרות של להפנות אותה לשיחה עם איש מקצוע שיעריך את המצב. אם היא חוששת שזה ירשם לה איפשהו (חשש שמונע מהמון אנשים לפני גיל הצבא לקבל עזרה וחבל) וזה אפשרי כלכלית, אפשר ללכת לפגישה כזאת באופן פרטי. מה שהיא מתארת נשמע באמת כמו צ'ק ליסט של כמה וכמה סימפטומים דכאוניים, וזה מדליק נורה אדומה. למשל העצבנות והתחושה הכללית שלשום דבר אין טעם וכלום לא "שווה את זה". תפקודו החיצוני של אדם לא בהכרח נפגע בעת דכאון, מפני שיש לדכאון הרבה רמות. כך שהעובדה שהיא אוכלת, ישנה וכו' לא בהכרח שוללת את האפשרות. גם אם לא מגיעים למצב של חוסר שינה וחוסר אכילה, אפשר לסבול מדכאון. זה נכון שבגיל ההתבגרות יש תנודות וטלטלות, אבל תחושת תשישות מנטלית קבועה ושהכל חסר טעם לא בהכרח כלולה בזה, במיוחד אם לא מדובר בהצהרה דרמטית פה ושם אלא במצב מתמשך... זו בדיוק הסיבה שבגללה הרבה פעמים דכאון אצל מתבגרים לא מאובחן - הסביבה מייחסת את הסימפטומים לגיל ההתבגרות. לפעמים זה נכון, ולפעמים לא, ולדעתי - במיוחד כשיש דיבורים על התאבדות - עדיף לבדוק מקצועית מה קורה מאשר להמר שזה עניין של גיל.