האם הפתעתן את עצמכן במהלך הלידה?

האם הפתעתן את עצמכן במהלך הלידה?

מעניין אותי מאוד לדעת, האם דמינתן את עצמכן מתנהגות בצורה מסויימת במהלך הלידה ובפועל התנהגתן באופן שונה לחלוטין ואולי מפתיע? אני מתכוונת לכל דבר שקשור בלידה, החל מהיחס למלווים (כולל מיילדת), התמודדות עם הכאבים, תגובות לכל מיני מצבים שעלו תוך כדי הלידה, קבלת היילוד, התאוששות ועוד כל דבר שעולה בראשכן וקשור לנושא.
 

mise

New member
כן, הופתעתי.

א. חשבתי שאצעק ואגנח בקולי קולות והייתי ממש שקטה. ב. חשבתי שלא אשים על המלווים, אבל בפועל, "לא נעים" ליווה אותי רוב הזמן. ג. חשבתי שהחלק של הלידה עצמה, כלומר - יציאת הראש, הכתפיים והגוף יהיו הכואבים ביותר ובתוכי חששתי מהרגע הזה, בפועל - הרגשתי מתיחה שהיתה קלי קלות מבחינתי וכל החלק הזה היה החלק הקל ביותר עבורי. ד. ההתאוששות גם הפתיעה אותי. חשבתי שיהיה קשה, שאהיה חלשה, שיכאב לי במקום, שלא אוכל להכנס לשירותים. התבדיתי לגבי הכל. ה. הכי מפתיע - לא חשבתי שאלד במים, וילדתי בסוף באמבטיה. ו. אה..עוד דבר. אני מעשנת. אני מאוד אוהבת לעשן. נכון, אני פושעת. אני מעשנת בהריון ובהנקה. חשבתי שיהיה לי קשה במהלך הלידה בגלל שבטח תתחשק לי סיגריה. זה עשה לי בחילה איומה. לא יכולתי להריח סיגירות או לחשוב עליהן במשך כל הלידה (27 שעות). בעלי יצא לעשן באיזשהו שלב באמצע וחזר והריח פשוט העלה לי את הקבס. צעקתי עליו שילך לשטוף פנים ולצחצח שיניים כי אני מריחה את זה ממרחקים.
 

mise

New member
אותי מעניין בנוסף -

נשים שילדו כמה ילדים, האם יש "לקח" שלומדים מלידה ראשונה ואז בלידה שניה ושלישית אין כ"כ הפתעות לגבי כל מה שמבשלת ציינה בשאלתה?
 

אהבת M

New member
אני למדתי לקח../images/Emo70.gif (ברכות חמות לפורום

החדש) והלקח היה - לא להסתמך על לידות (ונסיון) קודם. דווקא שתי הלידות הראשונות זרמו יופי ותקתקתי אותן
. שתיהן התחילו עם ירידת מים, ללא צירים, אבל הסתובבתי עם פתיחות נאות בכולן והתקדם יפה בסה"כ...עד שהגעתי ללידה שלישית, שהייתי בטוחה שתהיי באותה מתכונת, פחות או יותר, אך התבדיתי. אני מודה שעשיתי טעות קריטית. נתתי לרופאים להטעות אותי והתוצאה היתה השראת לידה. יתכן, שלו הייתי מחכה רק עוד יום, הכל היה קורה כמו בלידות הקודמות. או שלא. לא יודעת ולא אדע. התוצאה היתה לידה שלישית עם שלב לטנטי שכמותו לא היה לי בקודמות. הלידה עצמה, כשהגיעה, היתה באמת הקצרה ביותר. ציר אחד (ולחיצה מתמשכת גם כשנגמר הציר) והילדון היה בחוץ. מובן, שגם השיליה לא יצאה. השראת לידה כבר אמרתי?
 

POOH*

New member
אהההםםםם

בנשוא ההתמודדות עם הכאב לא הפתעתי את עצמי. להיפך חיזקתי את מהש חשבתי - לא פחדתי מזה. חשבתי שאדע להתמודד והתמודדתי בערך כמוש חשבתי. הפתיע אותי כמה המלווים היו יעילים ועזרו לי.. אני חושבתש הלידה הייתה עוד יותר קשה בלעדיהם. הפתיע אותי מאד הכאב אחרי הלידה. לא חשבתי בכלל על החלמת הגוף שלי אחרי הלידה והכאבים שארכו מעל שבועיים הפתיעו אותי מאד ובגלל שלא התכוננתי לזה בכלל גם היה לי קשה להתמודד. הופתעתי מהאכזבה מהצוות - למרות הלדיה הארוכה והלא לגמרי פשוטה גם תוך כדי הלידה עצמה הבנתי שמשהו פה לא בסדר. שלא ככה זה חייב להיות.. וזה הפריע לי ושיגע אותי.. ואת האיש הפתעתי מאד כשהודעתי לו למחרת הידה [אחרי פחות מ- 24 שעות בבי"ח] להביא את הסלקל כי אנחנו הולכות הביתה..
POOH
 

שָׂרָה

New member
ההפתעה האמיתית היתה אחרי הלידה 2

היה לי מדי הרבה חלב, שהתינוקת לא יכלה להתמודד עם זה ולרוקן. החזה שלי כאב מאד, ואז נתתי לילד הגדול לינוק. שלום כל כך שמח על הכמויות חלב הנדיבות מה שלא קיבל כל חודשי ההיריון שלי, שהוא ינק בשלוקים נמרצים. כתוצאה מההנקה, חטפתי כאלו כאבים ברחם, שכאבו לי יותר מהצירים בלידה הראשונה וגם יותר גרוע מהכאבי מחזור (היו לי מחזורים מאד כואבים
) פתאום בלי התרעה מוקדמת פרפרתי בלי שליטה כמו דג שהוציאו מהמים. הילד נבהל וברח מהמיטה
כל משב רוח קר מהחלון גרם לי לרעידות היסטריות נוספות. רציתי לברוח מהחדר שבו החלון היה לא אטום מספיק וכל הזמן נשבו עלי רוחות קרות(שבמצב רגיל אני מקבלת את זה כאוויר צח, אוהבת חורף שכמותי!) בסוף אמא שלי באה לעזרתי, היתה צריכה לתמוך בי בצדדים, לעטוף אותי בשמיכת פוך עבה עד מעל הראש שאף רוח לא תגיע אלי אפילו לראש ותרעיד אותי מחדש בעווית, ולהעביר אותי לחדר אחר. היו צריכים להגביר את החימום. רק אחרי שעתיים רצופות של עוויתות היסטריות זה קצת ירד בעוצמה, אבל העוויתות המשיכו שעות רבות.. מה שריתק אותי למיטה. רק כאשר היה לי רעיון מה לעשות וניסיתי לאכול קליפות ביצים (כמו בלידה) העוויתות פסקו במהירות... אבל כל גופי כאב כמו אחרי התעמלות מאומצת.
 

mise

New member
קליפות ביצים?

את יכולה להסביר את הרעיון הזה? נשמע שהיו לך סימפטומים של חוסר סידן באמת.. אבל האם זו היתה המטרה של קליפות הביצים?
 

שָׂרָה

New member
הקליפות ביצים עשירות בסידן קליט

יש חברות שמייצרות כדורי סידן טבעיים שהחומר המרכזי בהם זה קליפות ביצים. אבל אם אוכלים אותן חי זה נקלט מהר מאד. אם זה מעובד ומבושל כמו בכדורים זה פחות קליט. אני לא ידעתי מזה, רק שהיה לי תופעת 'פיקה' שרציתי לאכול את זה. רק אחר כך מצאתי כתבה על חברה שמייצרת כדורי סידן מהקליפות ביצים, אז עשיתי 1 + 1 והבנתי למה כל כך רציתי את זה
 

mise

New member
מעולה!

איזו התחברות טוטאלית לאינסטינקטים ולצרכים!!! אני תמיד מתפעמת מזה מחדש.. איזה סדר יש בעולם.
 

lavendula

New member
בהחלט

1. לא הייתי בטוחה שאצליח להתמודד עם הצירים, והסתבר לי שאני מתמודדת ממש יפה. 2. צירי לחץ: זכרתי אותם פחות כואבים, והם הפתיעו אותי בעוצמתם. 3. למעשה, בשלושת הלידות הפתעתי את עצמי שבכלל הצלחתי להוציא את התינוק/ת מתוכי: צירי הלחץ כ"כ חזקים שמגיע שלב שאני חשה שאני בחיים לא אצליח להוציא את התינוק, ושהכאב לעולם לא ייגמר. 4. עד עכשיו אני לא מעכלת שילדתי בלידה פיזיולוגית, אני שהייתי מעריצה מושבעת של אפידורל!... כל האמירות בסגנון "הגוף שלך יודע ללדת, לידה מעצימה" וכו, היו רחוקות ממני כמה שנות אור. אז הנה, הגוף שלי הפתיע אותי: הוא באמת יודע ללדת!
 

meravbr

New member
אני, באופן אישי, שמחה לשמוע על זה:)

את חורשת כבר בתי קפה ומסעדות בחופשת הלידה?
 

lavendula

New member
תודה ../images/Emo140.gif, ולשאלך:

לא ממש חורשת, אבל מחפשת מקום כיפי למסיבת לידה. לצערי עוד לא מצאתי
 
אם הלידה הייתה טבעית אז כן...

מין הסתם, מי שלקחה אפידורל לא תוכל לשתף איך התמודדה עם כאבי הצירים...
 

טאש

New member
טוב, אז מוסיפה גם את הנסיון שלי....

בלידה הראשונה - קשה לי להגיד שהפתעתי את עצמי לעומת התכנונים כי ממש לא היו לי תכנונים. ידעתי שאני רוצה לנסות לידה טבעית כי לא מצאתי שום סיבה לנסות להתחיל מהתערבות רפואית ופשוט זרמתי עם הלידה (וכך גם הצוות, שאכן לא נגע בי עד לשלב הלחיצות וגם אז - הציעו מספר תנוחות ובסופו של דבר ילדתי בתנוחת תליה). בדיעבד הייתי מופתעת מאוד. בין הצירים נרדמתי. לא תכננתי על המון תנועה ומעברים בין מצבים אבל ממש לא העליתי על דעתי שמשלב הלידה הפעילה אני בעיקר אשן (לפחות ישנתי בתנוחות שונות). לא חשבתי מראש איך יהיה שלב הלחיצות, אבל לא ידעתי שאני יודעת לצעוק צעקות כאלו עמוקות וארוכות. ואין ספק שאחרי הלידה הייתי במצב ריחוף מוזר, שגם לו לא ממש ציפיתי. הרגשתי כאילו אני לא לגמרי שם, כאילו אני צופה בסרט של מישהו אחר. לגבי יחס למלווים - הכל היה בסדר, עד שמתישהו בבונדינג ההורים שלי הגיעו ורק אלוהים יודע למה ואיך נתנו להם להכנס לחדר בלי בעיה. אני כאמור הייתי במן high כזה אבל הבעלול לקח מאוד קשה את הכניסה הזו שלהם. אני חייבת לשתף שדווקא לקראת הלידה הקרובה, שאמורה להתרחש בימים הקרובים (אני מסיימת היום 40+5) אני מאלצת את עצמי לא לחשוב איך יהיה. אני כל הזמן מטיפה להריוניות אחרות לא לתכנן מראש (רק להתכונן ולתרגל אפשרויות) ואני מוצאת את עצמי חושבת "אם יהיה כך..." ואז אוסרת על עצמי להמשיך לחשוב, ואומרת שוב ושוב - יהיה מה שיהיה (ובינתים ממשיך לא לקרות כלום...) איך ללידה הראשונה הצלחתי באמת לא לחשוב על כלום? מאחלת לעצמי (ולכל מי שרוצה) לידה כמו הראשונה שהיתה לי....
 
../images/Emo6.gif את זה עוד לא שמעתי!

להירדם בין הצירים ועוד בלידה טבעית!!! (על מצבים של הירדמות בלידות אפידורל דווקא שמעתי וזה נשמע לי הגיוני...). מאחלת לך עוד לידה כזו
.
 

טאש

New member
../images/Emo51.gif (אני מודה שאני חוששת שהפעם

אהיה ערנית יותר....)
 

ס י ס

New member
בטח, גם אצלי

היתה שינה עמוקה בין הצירים דווקא בלידה הטבעית (השניה. הראשונה היתה תחת השפעת אפידורל). אני אפילו זוכרת חלומות. ככה הגוף עוזר לעצמו לנוח.
 
למעלה