הבלוג והרווח בין התזה לשורה הכתובה

[רון ו]

הבלוג והרווח בין התזה לשורה הכתובה

מתוך מאמר בנושא הבלוגים: "There is a gap that can never be completely closed between the image or idea in one's mind and the way it is finally revealed in sentences הכותב מציין שאחד האתגרים בפני סופר (לא סתאם בלוגר מצוי) הוא ל"משפט" את רעיונותיו. אחת כמה וכמה על מי שכותב מהגיגי ליבו. כתיבה או תחום מילולי בכלל הם לא הצורה הטבעית לתראפיה או השתחררות תנועה, הבעה בקול (טכניקה שתופסת תאוצה) אפילו צחוק... עולים לאין שעור על הצרכים הפנימיים לאיזון ולהתמודדות כמה פשוט להבין שמילוליות היא נטיה להסתבך...

 

[עפרה מהודר]

הבעת רגשות

לכל אדם צורה משלו להביע את רגשותיו. נכון ש"תרפיה בהבעה" עוסקת לרוב בהבעה באמצעות אמנות או תנועה. אבל לפי כמות האנשים שכותבים בפורומי תמיכה, יש הרבה אנשים שנוח להם להביע את רגשותיהם במלים. בקשר לנטייה להסתבך- נכון שכשעובדים עם מלים, זה בהחלט יכול לקרות. העניין הוא, שבשביל זה צריך בתרפיה *מטפל*. המטפל הוא זה *שרואה ושומע* את המטופל בזמן שהוא קורא את המלים שכתב. הוא יכול לעזור למטופל להבין מה מהבעיות שכתב על הנייר הוא עיקר בחייו, ומה טפל. הוא גם יכול לעזור למטופל לבנות לעצמו מכל הניירות תמונה מלאה של הרגשות שלו, ולבסוף לייעץ לו איך להתמודד עם אותם רגשות שהם עיקריים.