הברווז המכוער ושמו קו 60
הברווז המכוער ושמו קו 60
שלום לכולם, ביום א' האחרון זומנתי למילואים אי שם בנגב. על מנת להגיע לבסיס הייתי צריך להגיע לב"ש (מנ"צ) ומשם לעלות על קו 60. קו 60 בן ב"ש למצפה רמון הוא הקשר של תושבי מצפה רמון לכרך הגדול. אני הגעתי בשעה 10 בבוקר לתחנה המרכזית של ב"ש, והמתנתי כמו ילד טוב י-ם לאוטובוס שיגיע, אולם מהרגע שהאוטובוס הגיע צבעו עליו גדודים של חיילים (רובם בעלי מדי חה"א) החיילים רמסו אחד את השני ואת האזרחים על מנת להיות הראשונים שעולים. לאחר 10 דקות של דחיפות ואיבוד צלם אנוש, ומאחר שלא היה עוד מקום על האוטובוס סגר הנהג את דלת בזמן שהיו עוד חיילים שניסו לתפוס מקום באוטובוס. מספר החיילים ברציף לא הצטמצם גם לאחר עזיבת האוטובוס. בשעה 10:20 הגיע עוד אוטובוס והתרחיש לא השתנה. ניתן היה להבחין באזרח פה ואזרח שם שניסו את מזלם בן כל החיילים משולהבי העלייה לאוטובוס. גם אחרי שהאוטובוס הזה עזב את התחנה מלא עד אפס מקום לנשימה הרציף היה מלא בחיילים. כמה דקות לאחר מכן הגיע קו 392, במקרה שלו למרבה ההפתעה התרחיש היה זהה לחלוטין. אני המתנתי בסבלנות לשעת כושר שתאפשר לי לעלות על אוטובוס בלי להידחף ולהידחק, ומבלי לעמוד את נסיעתי ( אולי אני מפונק). אבל המתנתי חסר אונים עד השעה 13:00, ניראה שראיתי שישה או שיבעה אוטובוסים מתמלאים לנגד עניי.( זאת גם נקודה מעניינת, אחרי 11 אני חושב שהיה אטובוס פעם בחצי שעה) בשעה 13 כבר נמאס לי, מה גם שהייתי אמור להגיע כבר לבסיס, אז הלכתי למנהל התחנה, הסברתי לו את המצב, הוא אמר לי שהמצב ידוע, ושמשרד התחבורה ומשרד הביטחון לא משתפים פעולה, בכל מקרה הוא הפגין אוזלת יד בקשר לאפשרות לפתור את הבעייה לכלל ציבור משתמשי הקו. אבל מכוון שאני אמרתי שאני חיכיתי מ10 הוא אפשר לי לעלות על האוטובוס לפני שהוא מגיע לרציף. מיותר לציין שמשום שהאטובוס מלא עד אפס מקום הוא אינו עוצר בתחנות הביניים. את המחזה שתארתי שהתרחש ברציף של קו שישים תיעדו תושבי מצפה רמון באמצעות מצלמה דיגטלית. שלוש שעות של סרט מלחמה. אני לא מבין איך אנחנו כלל תושבי מדינת ישראל מסוגלים לבלוע את הברווז הזה שנקרא הסעות חיילים ביום ראשון. תושבי מצפה רמון בפרט, הם המסכנים, ואני בטוח שהם אינם היחידים שצריכים לסבול את זה כל יום ראשון, למזלי אני סבלתי את זה רק יום ראשון אחד. אני לא מבין איך החיילים סובלים את זה. איך לא איכפת לאנשי צבא העם, שחייליו רומסים את אזרחי העם בדרך לבסיס. ואיך למנהל תחנה של אוטובוסים בעיר גדולה אין אפשרות להוציא אוטובוס ברגע שהוא מתמלא (הכוונה שהכיסאות מתמלאים ולא כל מרחב הנשימה כמו שקרה בפועל). אני לא מכיר את הנפשות הפועלות, אבל אני לא מבין למה לא מפרידים בן מערכת ההסעות של החיילים לזו של האזרחים. מנהל התחנה אמר לי שיש הסעות לחלק מהבסיסים, אז אולי צריך משטרה צבאית שתאכוף את זה שחיילים יעלו רק על האוטובוסים המוקצים להם. (לי דרך אגב לא הייתה הסעה לבסיס) עד שיקצו כיסא לכל חייל אולי כדאי להציב משטרה צבאית שתשמור על הסדר של החיילים העולים על האוטובוס, אני ממש התביישתי ללבוש מדים ביום ראשון בגלל ההתנהגות של החיילים. יכול להיות שאני טועה, ובזמן שיש הרבה מסכנים והרבה בעיות ביטחון לא ניתן להשקיע בכיסא אוטובוס לכל חייל ואזרח ביום ראשון (או לפחות חמצן!!!!). נ.ב המצב באוטובוסים שמגיעים לב"ש מהמרכז ביום ראשון לא הרבה יותר טוב!!!!
הברווז המכוער ושמו קו 60
שלום לכולם, ביום א' האחרון זומנתי למילואים אי שם בנגב. על מנת להגיע לבסיס הייתי צריך להגיע לב"ש (מנ"צ) ומשם לעלות על קו 60. קו 60 בן ב"ש למצפה רמון הוא הקשר של תושבי מצפה רמון לכרך הגדול. אני הגעתי בשעה 10 בבוקר לתחנה המרכזית של ב"ש, והמתנתי כמו ילד טוב י-ם לאוטובוס שיגיע, אולם מהרגע שהאוטובוס הגיע צבעו עליו גדודים של חיילים (רובם בעלי מדי חה"א) החיילים רמסו אחד את השני ואת האזרחים על מנת להיות הראשונים שעולים. לאחר 10 דקות של דחיפות ואיבוד צלם אנוש, ומאחר שלא היה עוד מקום על האוטובוס סגר הנהג את דלת בזמן שהיו עוד חיילים שניסו לתפוס מקום באוטובוס. מספר החיילים ברציף לא הצטמצם גם לאחר עזיבת האוטובוס. בשעה 10:20 הגיע עוד אוטובוס והתרחיש לא השתנה. ניתן היה להבחין באזרח פה ואזרח שם שניסו את מזלם בן כל החיילים משולהבי העלייה לאוטובוס. גם אחרי שהאוטובוס הזה עזב את התחנה מלא עד אפס מקום לנשימה הרציף היה מלא בחיילים. כמה דקות לאחר מכן הגיע קו 392, במקרה שלו למרבה ההפתעה התרחיש היה זהה לחלוטין. אני המתנתי בסבלנות לשעת כושר שתאפשר לי לעלות על אוטובוס בלי להידחף ולהידחק, ומבלי לעמוד את נסיעתי ( אולי אני מפונק). אבל המתנתי חסר אונים עד השעה 13:00, ניראה שראיתי שישה או שיבעה אוטובוסים מתמלאים לנגד עניי.( זאת גם נקודה מעניינת, אחרי 11 אני חושב שהיה אטובוס פעם בחצי שעה) בשעה 13 כבר נמאס לי, מה גם שהייתי אמור להגיע כבר לבסיס, אז הלכתי למנהל התחנה, הסברתי לו את המצב, הוא אמר לי שהמצב ידוע, ושמשרד התחבורה ומשרד הביטחון לא משתפים פעולה, בכל מקרה הוא הפגין אוזלת יד בקשר לאפשרות לפתור את הבעייה לכלל ציבור משתמשי הקו. אבל מכוון שאני אמרתי שאני חיכיתי מ10 הוא אפשר לי לעלות על האוטובוס לפני שהוא מגיע לרציף. מיותר לציין שמשום שהאטובוס מלא עד אפס מקום הוא אינו עוצר בתחנות הביניים. את המחזה שתארתי שהתרחש ברציף של קו שישים תיעדו תושבי מצפה רמון באמצעות מצלמה דיגטלית. שלוש שעות של סרט מלחמה. אני לא מבין איך אנחנו כלל תושבי מדינת ישראל מסוגלים לבלוע את הברווז הזה שנקרא הסעות חיילים ביום ראשון. תושבי מצפה רמון בפרט, הם המסכנים, ואני בטוח שהם אינם היחידים שצריכים לסבול את זה כל יום ראשון, למזלי אני סבלתי את זה רק יום ראשון אחד. אני לא מבין איך החיילים סובלים את זה. איך לא איכפת לאנשי צבא העם, שחייליו רומסים את אזרחי העם בדרך לבסיס. ואיך למנהל תחנה של אוטובוסים בעיר גדולה אין אפשרות להוציא אוטובוס ברגע שהוא מתמלא (הכוונה שהכיסאות מתמלאים ולא כל מרחב הנשימה כמו שקרה בפועל). אני לא מכיר את הנפשות הפועלות, אבל אני לא מבין למה לא מפרידים בן מערכת ההסעות של החיילים לזו של האזרחים. מנהל התחנה אמר לי שיש הסעות לחלק מהבסיסים, אז אולי צריך משטרה צבאית שתאכוף את זה שחיילים יעלו רק על האוטובוסים המוקצים להם. (לי דרך אגב לא הייתה הסעה לבסיס) עד שיקצו כיסא לכל חייל אולי כדאי להציב משטרה צבאית שתשמור על הסדר של החיילים העולים על האוטובוס, אני ממש התביישתי ללבוש מדים ביום ראשון בגלל ההתנהגות של החיילים. יכול להיות שאני טועה, ובזמן שיש הרבה מסכנים והרבה בעיות ביטחון לא ניתן להשקיע בכיסא אוטובוס לכל חייל ואזרח ביום ראשון (או לפחות חמצן!!!!). נ.ב המצב באוטובוסים שמגיעים לב"ש מהמרכז ביום ראשון לא הרבה יותר טוב!!!!
