הגיע הרגע לו ציפיתי שנים רבות! ../images/Emo13.gif
את ההוביט קראתי לראשונה בכיתה ד' או ה'. וכמובן שחוטי הכישוף ניטוו סביבי. אחת התשוקות שמעוררים הספרים, היא - לחלוק (ואני מניח שעל כך מבוסס הפורום הזה) לא זוכר מתי בדיוק עלתה בראשי המחשבה הזו, הרבה, הרבה מאוד שנים לפני שהאפרוחים הגיעו לעולם. אבל יכול לומר ש-עוד כשהייתי בעצמי ילד, חשבתי על היום שבו יהיה לי ילד, ואוכל לשבת ולהקריא לו את הספר. להביא אותו ב-"ברית" העולם הנפלא הזה. והשבוע היום היום הזה הגיע!!!
לפני איזה שנתיים לא התאפקתי, ועשיתי ניסיון כזה (נדמה לי שאפילו סיפרתי את זה כאן) והניסיון לא עלה יפה, חששתי אפילו שהרס כל סיכוי להזדמנות נוספת. הניצנים הראשונים היו לפני אי אלו חודשים, כשהקראתי להם (והואזנתי בשקיקה) את "נרניה". בחופשת פסח האחרונה, הגדול ביקש ללכת לאיזה סרט חדש שיצא, שלא שמעתי עליו דבר קודם - "ספיידרוויק". גיגול קצר הודיע לי (לשמחתי) שזה סרט-מבוסס-על-ספר, שעוסק ב-"פיות ושדונים" וכיו"ב. מצאה חן בעיניי הגישה של היוצרים (על אף, ואולי אפילו בזכות) האופי השיווקי, הדי אגרסיבי של ה-"יצירה". הסרט היה חביב, עשוי היטב, ובשביל להכות על הברזל בעודו חם, רצנו מיד מאולם הקולנוע, אל חנות סטימצקי, ורכשתי עבורם את שני הכרכים (הצנומים) הראשונים (שנבלעו תוך שעות בודדות מהרגע שהגענו הביתה) אחד הפירות (המתוקים אך גם מסוכנים) שהניב הספר/סרט הזה, היה השאלה - "האם פיות קיימות באמת?!"
וכך תוך פחות מודש, מצאנו את עצמנו מתרווחים ערב אחד מול האח (האח המטפורי
) פותחים את כריכתו של הספר הישן, המצהיב והמתפורר, ואני שומע את עצמי הוגה את המילים: "בתוך מאורה באדמה חי לו הוביט...." אךךך איזה אושר!!!
ואגב - בשביל לצטט ת'משפט הראשון הזה, הייתי צריך עכשיו לחלץ את הספר מתחת לכרית של האפרוח!!!
את ההוביט קראתי לראשונה בכיתה ד' או ה'. וכמובן שחוטי הכישוף ניטוו סביבי. אחת התשוקות שמעוררים הספרים, היא - לחלוק (ואני מניח שעל כך מבוסס הפורום הזה) לא זוכר מתי בדיוק עלתה בראשי המחשבה הזו, הרבה, הרבה מאוד שנים לפני שהאפרוחים הגיעו לעולם. אבל יכול לומר ש-עוד כשהייתי בעצמי ילד, חשבתי על היום שבו יהיה לי ילד, ואוכל לשבת ולהקריא לו את הספר. להביא אותו ב-"ברית" העולם הנפלא הזה. והשבוע היום היום הזה הגיע!!!