הגשמת החלומות שלנו - לדמיין או להגשים

גור42

New member
הגשמת החלומות שלנו - לדמיין או להגשים

בבקשתה של מיכל, ובגיבויו של השכל הישר, אני פותח שרשור נוסף הדן בהגשמת חלומות. והפעם, השאלה היא: "האם יש לכם איזשהו חלום שעליו אתם מפנטזים, אבל לא מעיזים להפוך אותו ליעד בעולם האמיתי?"
 

mikilk

Active member
עניתי בהרחבה בשחרור הקודם

אבל בגדול - התגשמות עצמית
 

mikilk

Active member
קשה להסביר דרך כתיבה ולאנשים

שלא מכירים אותי בדרך הכי לקונית וופשוטה - כי יהיה לזה מחיר גדול מדי עבור הסובבים היקרים לי. לא עשיתי זאת בגיל צעיר והיום הפער הוא רב ויש מציאות של חיים, משפחה ופרנסה...
 

גור42

New member
אבל זה בדיוק מה שאני שואל

מאיפה לך הבטחון, שהגשמה עצמית חייבת לבוא על חשבון אנשים אחרים? אם אני קורא בין השורות, אז מה שאת בעצם אומרת זה דבר כזה: "יש לי כל מיני מחוייבויות, ואני לא יכולה סתם ככה לשכוח מהן ולהחליט לעשות מה שמתחשק לי" זה בעצם מה שאת אומרת, נכון? ואת צודקת. סתם ככה לעשות מה שמתחשק לך, זה באמת לא בא בחשבון. אבל מאיפה לך שאין דרך אחרת להגיע, בטווח הארוך, אל היעד המיוחל? האם בדקת את העניין לעומק? אני, אגב, לא מדבר פה סתם ברמת הפלסף. יצא לי להכיר לא מעט אנשים, ובכללם אימהות שמחזיקות משפחה, שחשבו כמוך בהתחלה. ובסוף הם מצאו את דרך להגשים את החלומות שלהם מבלי שזה יבוא על חשבון המשפחה שלהם. כל אדם הוא שונה. כל סיפור הוא שונה. אבל מעולם לא נתקלתי במישהו שחיפש את הדרך האישית שלו להגשמה עצמית ברצינות, ולא מצא אותה.
 

mikilk

Active member
או קיי, אז אני אוסיף

כבר עשיתי צעד כזה בעבר, ואני מברכת על כך עד היום - עזבתי משרה בטוחה וקבועה (מכיר הרבה שעזבו את חברת חשמל?) לטובת עבודה עם הרבה סיפוק, מעוף וגם הגשמה עצמית. עד היום אני עדיין במקום שאליו עזבתי, מאושרת ולא התחרטתי ולו לשניה אחת (טוב, אולי קצת, אחרי שקיבלתי את חשבון החשמל הראשון
). אבל, אני כעת מדברת על הגשמה עצמית אחרת, שלא קשורה בקשר ישיר לתחום עיסוק ופרנסה, החלומות שלי היו להיות אמנית / סופרת או אשת אקדמיה. אין לי כל השכלה בתחומים האלה, ואין אופציה שבה אוכל לעזוב הכל ולפנות לחלומות שבעיני הם יותר רוחניים / אישיים. אני לא מתוסכלת, כלל לא - יש לי עבודה טובה בעל מדהים ויופי של משפחה - יש לי הכל הכל הכל בחיים. אין לי יישום של החלומות הפרטיים.
 

גור42

New member
אבל מי אמר שזה חייב להיות "או זה או זה"?

רוצה להיות אשת אקדמיה בלי לעזוב את הבית? יש את האוניבריסטה הפתוחה. רוצה להיות סופרת? אם יש לך מחברת ויש לך עט, אז את יכולה להתחיל ברגע זה ממש. אני כותב מוסיקה כבר 15 שנה, ומעולם לא הייתי באקדמיה למוסיקה. אבל אם "יש לך הכל", אז את מוזמנת לשכוח מכל מה שאמרתי
 

mikilk

Active member
זה פשרה...

יש בי קצת פרפקציוניזם (טוב, זה ממש לא נכון להגיד קצת, או שיש או שאין - אין אמצע) כתיבת למגרה עשיתי כל חיי (בגיל 17 גם הוצאתי לאור ספר שירים). אוניברסיטה פתוח - הליך לא מסודר, ארוך ומייגע שבמעט מאוד מקרים וביל לתוצאה Been there שנה שעברה ניסיתי להיכנס ללימודים לאחר העבודה - 3 ימים בשבוע למשך 4 שנים - כולם מסביבי כולל הבוס שליביקשו שארד מזה כדי שלא אתמוטט - ירדתי. אין ספק שצריך לעשות משהו, אני רק טוענת שבכל זאת החיים מזרימים אותנו לכיוונים שונים, לפעמים הזרם נוטה קצת מהכיוון ולפעמים הזרם מוביל ליעדשונה לחלוטין ממה שביקשנו לעצמנו.
 

גור42

New member
כפי שאת בטח כבר יודעת, אין פתרונות קסם.

הדוגמאות שנתתי הן רק דוגמאות. הנקודה שלי היתה שתמיד אפשר לחתור לחלומות מבלי שזה יפגע בדברים אחרים. פשוט צריך להיות קצת יצירתיים. ומה שעוד יותר חשוב: צריך לחשוב לטווח הארוך. חשיבה לטווח הארוך זה המפתח. נסי לחשוב איזה דברים קטנים את יכולה לעשות היום, כדי שהדלתות הנכונות יפתחו בפנייך בעוד - נאמר - 5 שנים. למשל, את אומרת שכרגע לימודים אקדמיים זה לא פרקטי בגלל העומס שיש לך בעבודה. אבל זה לא חייב להישאר ככה, נכון? יש הרבה דרכים שבהם אפשר לשנות את המצב הזה. את יכולה, למשל, להתחיל לשפר את הבריאות שלך, מה שייתן לך יותר אנרגיה ואז אולי תוכלי להתמודד גם עם הלימודים וגם עם העבודה במקביל. את החצי שעה הדרושה לזה ביום, כל אחד יכול למצוא (אם כי לא כל אחד רוצה
). או שאת יכולה, לפני שאת נרשמת ללימודים באוניברסיטה רגילה, ללמוד כמה קורסים באוניברסיטה הפתוחה ולקבל עליהם הכרה אקדמית - ובכך להפחית את עומס הלימודים. תגידי, שמעת פעם על טכניקה שנקראית "קאיזן"?
 

mikilk

Active member
לא שמעתי

אבל בעקבות השאלה שלך "גיגלתי" את המושג. נשמע מעניין אך מסובך האם זה פרקטי וניתן ליישום?
 

גור42

New member
זה דווקא נורא פשוט

שיטת הקאיזן, פירושה שמתקדמים אל היעד בצעדים שהם כל-כך קטנים, שאת אפילו לא מרגישה שאת עושה אותם. נניח שבן-אדם רוצה להתחיל לעשות כושר. אבל בכל פעם שהוא רק חושב על הרעיון של להזיע במשך 20 דקות או חצי שעה, זה כל כך דוחה אותו שהוא מתייאש לפני שהוא התחיל. חוץ מזה, הוא נורא עסוק. מאיפה הוא ימצא חצי שעה בכל יום לעשות כושר? את יכולה להגיד לבן-אדם הזה עד מחר שיתעשת ויזיז התחת ויפסיק להיות מפונק, אבל זה לא יעזור. זה לא יעזור, כי מדובר בצעד גדול מדי עבורו. כאן נכנסת לתמונה שיטת הקאיזן. במקום לחשוב ישר על עבודת הפרך של חצי שעה בחדר כושר, מתחילים במחשבה קטנה אחת. נניח - להתחייב שבכל יום הוא ילך במקום דקה אחת מול הטלוויזיה. ואם אפילו דקה אחת נשמע מאיים, זה יכול להיות גם 10 שניות. בקאיזן אין צעדים קטנים מדי. וכלל הברזל בשיטה הזאת, זה שאסור שדבר שאליו את מחייבת יאיים אלייך בשום צורה שהיא. אם את תופסת את עצמך ממציאה תירוצים כמו "אין לי זמן" או "אין לי כוח", בחרת בצעד גדול מדי. ואיך מגיעים מצעדים קטנים כאלה למטרות גדולות? פשוט מאוד. כל צעד קטן כזה מהווה מקפצה לצעד הבא, וכך ההתקדמות הופכת להיות מהירה יותר ויותר עם הזמן. ואל תישכחי שאף אחד לא מכריח אותך להמשיך עם צעדים קטנים לאורך כל הדרך. ברוב המקרים, אנשים מגלים שאחרי שניים או שלושה צעדים קטנים כבר אין להם צורך בקאיזן והם מרגישים מוכנים לקפוץ ישר לכיבוש המטרה הגדולה שלהם (או לפחות לעשות צעד גדול בכיוון הזה).
 
למעלה