כן ולא....
מראש לא הגדרתי את מערכת היחסים עם הכפיפים כ"חברות", אלא כ"ידידות" או "חברות לעבודה". אני לא רואה טעם ביצירת מערכת יחסים "חברית" עם כפיפים מעבר לשעות העבודה. כן, יש מקום לפתיחות ולאפשרות של העובדים לשתף ולספר גם דברים אישיים שאינם נוגעים למקום העבודה וכן יש מקום להרים טלפון ולהתעניין במצבו של העובד (שחלה, שילדה, ש....) אבל בכל אלו אין מימד של חברות. מערכת יחסים שכזו משפרת את הקשר עם העובד ואני מאמינה שמשפרת את שביעות רצונו ממקום העבודה ולכן גם את שביעות רצון הממונים מהעובד עצמו...מה גם שכשמכירים את העובדים אפשר יותר בקלות לדעת איך להפעיל כל אחד מהם באופן מיטבי המתאים לו. מעבר לכך, פיטורין זו שאלה אחרת לחלוטין. מאמרים רבים נכתבו על השאלה למי יותר קשה בפיטורין למעביד או לעובד... אין ספק שזו מעמסה נפשית בכל מקרה גם כשמכירים את העובד וגם כשלא (ברור שכשהיחס לעובד נע על הסקלה שבין אדישות ליחס שלילי, הפיטורין קלים יותר למעביד)