הדרך לרישיקש
החיבור בין פילוסופיות מזרחיות (בעיקר בודהיזם) לבין הפסיכדליה של שנות ה- 60 , גרם לביטלס בפברואר של 1968 לעלות על טיסה מלונדון הקרה ולנחות בהודו ומשם לנסוע לרישיקש שבמדינת אוטאר אנצ'ל. הביטלס יצאו למחנה קיץ ארוך (לחלקם ארוך יותר ולחלקם ארוך פחות) ושם גם נכתב רובו של האלבום הלבן. מאז שאני זוכרת את עצמי, הצליל המיוחד של הסיטאר המשתלב כל כך יפה במוסיקה של הביטלס ואח"כ במוסיקה של יוצרים אחרים, הקסים אותי. ובחיפוש אחר הקסם הזה מצאתי את עצמי בדרך היורדת ממנאלי לרישיקש בחום של למעלה מ- 40 מעלות. כולם נוסעים לרישיקש לספוג מעט רוחניות. כולם מחפשים אבל מעט מוצאים. רישיקש של היום הפכה למרכז יוגה ענק. מלאה במקדשים ומלאה באשרמים. בכל אשרם ניתן לקחת קורסים בעיקר סביב הנושאים הקשורים ליוגה: קורסים יומיים וקורסים שאורכים חודשים. והנוף האנושי: ההינדים בבגדיהם הכתומים והסאדו (אלה שבחרו לחיות חיי סיגוף בדרך לנירואנה) בבגדים הלבנים ומעל הכל טקס הפוג'ה הנערך כל יום לעת ערב, עם שקיעת החמה על גדת הגנגס. הפוגו'ת, שהוא טקס תפילה דתי נושא אופי שונה ממקום למקום. ברישיקש על בגאת (המדרגות היורדות לגאנגס) משיטים קעריות עלים, עמוסות בקטורת ונרות. הגורו נושא תפילה לאלים והמנחות נזרקות לנהר. מראה יפהפה של אלפי קעריות עם נרות דולקים משייטת לה על פני הגנגס הקדוש. וכשנגמר הטקס פוצח הקהל בשירת: הארי קרישנה, הארי קרישנה, קרישנה קרישנה הארי הארי. ומשהו מהאוירה המיוחדת, שבטח חוו הביטלס, אי שם ב- 1968 באשרם של מהרישי יוגי, הלא הוא סקסי סיידי הגיע עד אלי במכונת הזמן. בראש רצו המון צבעים, בליל של צלילים, שבקעו מתוך כלי מיתר הודיים. פתאום היה לי ברור איך נכתב האלבום הלבן דווקא במקום הזה.
החיבור בין פילוסופיות מזרחיות (בעיקר בודהיזם) לבין הפסיכדליה של שנות ה- 60 , גרם לביטלס בפברואר של 1968 לעלות על טיסה מלונדון הקרה ולנחות בהודו ומשם לנסוע לרישיקש שבמדינת אוטאר אנצ'ל. הביטלס יצאו למחנה קיץ ארוך (לחלקם ארוך יותר ולחלקם ארוך פחות) ושם גם נכתב רובו של האלבום הלבן. מאז שאני זוכרת את עצמי, הצליל המיוחד של הסיטאר המשתלב כל כך יפה במוסיקה של הביטלס ואח"כ במוסיקה של יוצרים אחרים, הקסים אותי. ובחיפוש אחר הקסם הזה מצאתי את עצמי בדרך היורדת ממנאלי לרישיקש בחום של למעלה מ- 40 מעלות. כולם נוסעים לרישיקש לספוג מעט רוחניות. כולם מחפשים אבל מעט מוצאים. רישיקש של היום הפכה למרכז יוגה ענק. מלאה במקדשים ומלאה באשרמים. בכל אשרם ניתן לקחת קורסים בעיקר סביב הנושאים הקשורים ליוגה: קורסים יומיים וקורסים שאורכים חודשים. והנוף האנושי: ההינדים בבגדיהם הכתומים והסאדו (אלה שבחרו לחיות חיי סיגוף בדרך לנירואנה) בבגדים הלבנים ומעל הכל טקס הפוג'ה הנערך כל יום לעת ערב, עם שקיעת החמה על גדת הגנגס. הפוגו'ת, שהוא טקס תפילה דתי נושא אופי שונה ממקום למקום. ברישיקש על בגאת (המדרגות היורדות לגאנגס) משיטים קעריות עלים, עמוסות בקטורת ונרות. הגורו נושא תפילה לאלים והמנחות נזרקות לנהר. מראה יפהפה של אלפי קעריות עם נרות דולקים משייטת לה על פני הגנגס הקדוש. וכשנגמר הטקס פוצח הקהל בשירת: הארי קרישנה, הארי קרישנה, קרישנה קרישנה הארי הארי. ומשהו מהאוירה המיוחדת, שבטח חוו הביטלס, אי שם ב- 1968 באשרם של מהרישי יוגי, הלא הוא סקסי סיידי הגיע עד אלי במכונת הזמן. בראש רצו המון צבעים, בליל של צלילים, שבקעו מתוך כלי מיתר הודיים. פתאום היה לי ברור איך נכתב האלבום הלבן דווקא במקום הזה.
