ההופעה אתמול בזאפה 17/2
הלילה של פוליקר ושלי בזאפה.. אז איך מתארים במילים רעידות, הדהודים, הצטעפות עיניים, רגעי אושר צרופים? אי אפשר. אולי כן. לא במילים. אלא בגרגורים, בצקצוקי לשון, כחכוח גרון, קוצר נשימה, צפצופים, בגניחות מתוקות. לגשש באווירו של עולם, לפרוץ, לתפוח. קדמת הבמה, אלא מה? נתזי רוק ההופכים ניצוצות מרהיבים מתחת לעפעפיים. מושב כיסא ספרטני. כבר ציינתי? מבט מצטלל ומהופנט בנשמה הגדולה עם התנוכים השמנמנים שבא מהם לנגוס ומתחיל אותו גירוד אגבי, הגורם לכל הגוף הקפוץ עדיין להתפתל על הכיסא. מן אינטגרציה בין כל המערכות. מלבלב רפוי ועד הקרסול וחוזר חלילה. תחושות שלא מותירות סיכוי לשלפוחית השתן הגואה מהתרגשות. הופעה מדהימה. או כמו ששואלים ילד קטן: "איך היה בגן?" אז..היה לי כיף! אז איך מקפיאים רגעי אושר או לחלופין מתעדים? אי אפשר. אולי כן. לתעד את השקיעה הסופית אל תוך נים לא נים מסויט. אדנות בוטחת . אהה וגם..ביצוע מרטיט ל"נמס בגשם" והחיבוק שלו..הנשיקה...אוחח אוחח.. ורינה, אני אוהבת אותך!
הלילה של פוליקר ושלי בזאפה.. אז איך מתארים במילים רעידות, הדהודים, הצטעפות עיניים, רגעי אושר צרופים? אי אפשר. אולי כן. לא במילים. אלא בגרגורים, בצקצוקי לשון, כחכוח גרון, קוצר נשימה, צפצופים, בגניחות מתוקות. לגשש באווירו של עולם, לפרוץ, לתפוח. קדמת הבמה, אלא מה? נתזי רוק ההופכים ניצוצות מרהיבים מתחת לעפעפיים. מושב כיסא ספרטני. כבר ציינתי? מבט מצטלל ומהופנט בנשמה הגדולה עם התנוכים השמנמנים שבא מהם לנגוס ומתחיל אותו גירוד אגבי, הגורם לכל הגוף הקפוץ עדיין להתפתל על הכיסא. מן אינטגרציה בין כל המערכות. מלבלב רפוי ועד הקרסול וחוזר חלילה. תחושות שלא מותירות סיכוי לשלפוחית השתן הגואה מהתרגשות. הופעה מדהימה. או כמו ששואלים ילד קטן: "איך היה בגן?" אז..היה לי כיף! אז איך מקפיאים רגעי אושר או לחלופין מתעדים? אי אפשר. אולי כן. לתעד את השקיעה הסופית אל תוך נים לא נים מסויט. אדנות בוטחת . אהה וגם..ביצוע מרטיט ל"נמס בגשם" והחיבוק שלו..הנשיקה...אוחח אוחח.. ורינה, אני אוהבת אותך!