יחסי עובד מעביד- חזרה לימים חשוכים
הבעיה מורכבת מאוד ואף אחד בעולם חוץ מהנוגעים בדבר, לא יכול לפתור אותה. וכמובן שאי אפשר לייעץ משהו למישהו שלא יפעל בנדון, ובמה הדברים אמורים. תמיד המעביד ישאף לקבל מכסימום מהעובד ולהשקיע בו את המינימום. מכאן מתחילה מערכת של מלחמת כוחות. בימים רחוקים שהעובד היה משול לעבד ללא שום זכויות, העובד עבד מלפני צאת החמה ועד אחרי צאת הנשמה, קיבל בתמורה לעבודתו פרוטות כטובה , וציוץ הקטן ביותר שלו גרם לסילוקו המיידי. למה? כי עמדו בתור לתפוס את מקומו אלפי מובטלים מזי-רעב אחרים. היצע וביקוש פשוט ביותר. כאשר רצו העובדים לקבל זכויות , הדרך היחידה היתה באמצעות התאגדות, וברגע שפתחו בצעדים להתאגד, נפתחה מלחמה כוללת עקובה מדם, ורק עקשנות של העובדים הביאה לשינוי דרמטי בו קיבל העובד מעמד של בן-אדם בעל זכויות והוקמו ועדי עובדים וכל הכרוך. הבעיה היתה שמשך הזמן ועדי העובדים שכחו את המטרתם המקורית והפכו למוקדי כח בלתי רגילים שהמאיסו את עצמם על המעבידים שחיפשו כל דרך להתפטר מהם. מאידך, המוסדות שהיו צריכים להגן על העובדים הלכו ואיבדו מכוחם גם עקב הסתאבות וגם מכיוון שבעצם שכחו את תפקידם. קחו לדוגמא בארץ, ההסתדרות היתה התאגיד הציבור שאמור היה לייצג את העובדים, ואמנם כך זה היה, אלא שמשך הזמן ראשי ההסתדרות צברו כח רב, מעל ומתחת לשולחן, ולאט לאט הפכו לעסקנים פוליטיים, הפסיקו לייצג את העובדים, כשהמכה הסופית היתה ההפרדה בין ההסתדרות לקופת החולים שהיתה מוסד עלוב שהכספים שלו מימנו את הפרזיטים. היום ההסתדרות איננה "מגן העובד" ולמעשה העובד לא מענין איש, פרץ וחבריו דואגים רק ל-פן הפוליטי ולעניינם ולא חוששים לעשוק אפילו את העובדים בהסתדרות, כאשר היום ההסתדרות קיימת אך ורק כדי לרכז את דרישותייהם של הועדים הדגולים שהנגיעה הקלה ביותר בהם גורמת להשבתת המשק ברוב חוצפה של עריצים. והעובדים מהשורה? אלו בלתי מוגנים לחלוטין, אינם מעניינים איש בהסתדרות (היום אין פקידים בהסתדרות אלא רק מנהלי מחלקות שלא קיימות, שדואגים למשכורתם וזו בלבד). מהי השורה התחתונה? על העובד לדאוג לזכויותיו בעצמו. חזרנו 100 שנה אחורה, היום שר הגזל ביבי יכול לתקן תקנות מהיום למחר ולשדוד את העובדים לטובת חבריו העשירים. אני חוסך שלושים שנה למען הפנסיה, והוא מחליט שאני משתכר יותר מידי וגונב לי 300 שקלים בחודש, כאשר פרץ ומרעיו צועקים שהנה עושקים את הגימלאים, אבל בשורה התחתונה הגימלאים נפגעים ופרץ ומרעיו מדלגים עוד מדרגה למעלה. בעבר, הייתי מזכיר איגוד השוטרים כיוון שהחלטנו שלא יתכן מצב שאני כחבלן משטרה שמסכן את חיי יום יום, מקבל שכר רעב של 400 לירות (פועל אוסף זבל בעיריית תל אביב השתכר 1200 לירות) , ובמטה המשטרה לא ישנו בלילות למרות שהמאבק היה גם עבורם, הקמנו איגוד שוטרים כחוק והתחלנו להיאבק בממשלה, והמצב הגיע לכדי כך שבתוך 24 שעות חוקקה הכנסת חוק נגד התאגדות שוטרים, חוק בלתי חוקי ואנטי סוציאלי, ובמקום שההסתדרות וכל העובדים בארץ יתמכו בנו, היינו לבד במערכה, וכך הוצא איגוד עובדים חוקי אל מחוץ לחוק (למרות שויתרנו על זכות השביתה). אין ברירה לעובד מקופח אלא לעמוד על זכויותיו ולהיאבק, אבל עובד שמפחד על מקום עבודתו וחושב על פרנסת משפחתו ולכן איננו יוצא למאבק, איש איננו רשאי לערוך את השיקולים במקומו, אבל העובד לא יכול להתלונן לאף אחד ואין לו אלא להלין על עצמו. אני לא מבין מה זאת אומרת שהבעלים לא מאפשר הקמת וועד, אין דבר כזה, אבל הקמת וועד היא במקרים רבים הכרזת מלחמה נגד המעביד, וכאן שוב הנושא הינו לשיקולו של העובד. וזה שהוא מסכים לעבוד מעבר לשעות שהחוק קובע זו בעיה שלו, כדי לקבל זכויות יש להילחם, אין דרך אחרת. אבל פתיחת שביתה הינה הדרך הקלה על חשבון הציבור, ומי שאיננו מקים וועד ונלחם נגד המעביד באמצעים חוקיים כמו בתי משפט ואמצעי אכיפה אחרים, בוחר בדרך הקלה והיא שימוש בציבור כבן ערובה, וזה בהחלט צעד מכוער. ואני לא מדבר ספציפית על החברה הנדונה כיוון שאין לי מידע אם פעלו בדרכים אחרות ואם נשק השביתה אמנם הוא הנשק האחרון.