הורה מבוגר -חולה סרטן

[yaronsh53]

הורה מבוגר -חולה סרטן

שלום, אבי בן 69 עבר לפני שנתיים ניתוח להסרת הערמונית. לפני חודש גילו לו גידול במעי הגס ולפני שבועיים עבר ניתוח קשה להסרתו. בשתי בדיקות שנעשו כולל ביופסיות שנלקחו מהכבד גילו שיש גרורות בכבד באופן מפחיד ביותר ובשיחה איתנו (הבנים)יש לו כמה חודשים לחיות.כמובן שהופננו ליחידה האונקולוגית בבית החולים ולאחר הוצאת התפרים והתאוששות מהניתוח יוחלט על דרך הטיפול. הבעיה שלנו היא כזו:האבא לא יודע כרגע שהוצא ממנו גידול ממאיר ושיש גרורות בכבד.האבא היה איש כפיים עובד כל חייו גם כפנסיונר.אינו שומע טוב והכל נעשה דרכנו(השיחות עם הרופאים,טופסולוגיה וכו'). החשש הגדול שלנו הוא שברגע שידע בדיוק מה יש לו הוא ישבר ,יהיה מכונס בתוך עצמו וידעך.מאידך ,לאחר ההתאוששות מהניתוח והוצאת התפרים הוא יוזמן ליחידה האונקולוגית להמשך טיפול ואז ידווח לו על הכל כפי שנאמר לנו (ביצעתי את הרישום באונקולוגית הוסבר לי שלאחר שהוא יוזמן פעם ראשונה לשם ניפגש עם פסיכולוגית ועובדת סוציאלית). מה עושים?איך מסבירים לו?מה להגיד לו? אנו לא אומרים לו דבר כדי שיתאושש מהניתוח רגוע ושקט שלפחות ההתאוששות תהיה מהירה ושלא ישקע בדיכאון,כי,ממהכירות שלנו איתו הוא יהיה מכונס בתוך עצמו וחוששים שמצבו הנפשי ידרדר. תודה מראש רוני

 

[עוסג]

רוני, מאוד מאוד מצטערת

זו תקופה קשה מאוד בשביל כל המשפחה. לגבי הדאגה שלך - ברור שאין בררה ואי אפשר להסתיר ממנו. אם, כמו שכתבת, נותרו לו כמה חדשים לחיות - זכותו לדעת את זה ולהחליט איך הוא רוצה להתכונן לכך. איך אומרים? הרופאים בדרך כלל נוקטים בשם המחלה, אומרים שזו מחלה קשה מאוד ואין לה ריפוי - אבל אפשר לעשות על מנת להקל על סבלו ולשפר את איכות חייו. מאפשרים לו להחליט כמה הוא עצמו רוצה לדעת יותר - אם הוא ישאל כמה זמן נותר לו לחיות - כנראה שיגידו לו, אבל לא צריך לכפות עליו את הידיעה - צריך תמיד להשאיר פתח לבחירה שלו - עד כמה רוצה לדעת. לעתים האדם מעדיף להתעלם מהמידע ולהאחז בתקווה - וזו זכותו. אם ירצה לדעת יותר - גם זו זכותו. תתפלא לדעת, אבל יכול להיות שהוא יודע (או מרגיש) הרבה יותר משהוא מסגיר. אנשים בדרך כלל יודעים. אישית, אני מעדיפה לשאול - מה אתה יודע על המחלה שלך? מה אתה חושב שיהיה? רוני, אם הוא יבחר לדעת - ברור שהוא יהיה בדיכאון - זו תגובה טבעית שאי אפשר להמלט ממנה. (אפשר להציע לו תרופות נגד דיכאון ושיחות). סביר שהוא יכעס על כל העולם, אולי הוא יסתגר ואולי בסוף הוא גם יצליח (הרבה בעזרתכם) לקבל את מצבו ולנסות להפיק ממנו משהו חיובי (כמה שזה נשמע מוזר). הכי חשוב שלא יהיה לבד ברגשות הקשים האלה (שאני מאמינה שגם מכם לא ייחסכו). אתם, תצטרכו, אם תוכלו, לאסוף את כוחות הנפש שלכם ולהיות איתו - בדיכאון, בכעס - לתת לו הרגשה שהוא אהוב ושהוא יכול להרשות לעצמו להביע את רגשותיו ולשוחח אתכם על כל מה שהוא בוחר. כך, לאט לאט לחפש את דרכם המשותפת בנקודת הזמן הקשה הזו. אני מאמינה שקשה לך לראות את זה עכשיו, אבל יש סיכוי למצוא נקודות אור ונחמה גם במצב הזה. אני ממליצה לך לקבל כל עזרה שתוכל ולהעזר באנשי מקצוע (עו"ס, פסיכולוג) שוב, רוצה לחזק את ידיך בתקופה הקשה הזו.