הורים מגוננים?

[ריניני]

הורים מגוננים?

הורים מגוננים?
לא מזמן ציינה כאן פנטזיה נשית שהורים לילדים מטיפולים נוטים להיות מגוננים יותר (מהנחוץ?). מאז אני שואלת את עצמי איפה אנחנו עומדים בעניין, ועוד אין לי תשובות ברורות. מה דעתכם? זה נכון לגביכם?

 

[יוליי]

אני לא מרגישה מגוננת יותר

הורים מגוננים?
לא מזמן ציינה כאן פנטזיה נשית שהורים לילדים מטיפולים נוטים להיות מגוננים יותר (מהנחוץ?). מאז אני שואלת את עצמי איפה אנחנו עומדים בעניין, ועוד אין לי תשובות ברורות. מה דעתכם? זה נכון לגביכם?

אני לא מרגישה מגוננת יותר
מהורה אחר אבל אני מניחה שזה קשור גם לתכונות אופי, כמובן, למס´ ילדים, ובעיקר לדרך הארוכה/קצרה שעברנו כדי לזכות בילדים אלו. אני מטבעי אדם מאוד לא היסטרי ומכרי טוענים שההפך הוא הנכון, וככה אני גם ביחס לילדי. כמובן שיש לי דאגות של כל אמא וילדי מעסיקים אותי במחשבתי ובמעשי כל הזמן! אני יכולה לאמר שמשפחתי היא מרכז חיי. הקטע של טיפולי פוריות השפיע בעיקר על לחץ שלי ועל הרצון שלי בילדים נוספים. פעם לא האמנתי שארצה ילד נוסף בהפרשים קטנים (ליה עוד לא בת שנה) והיום אני כבר ממתינה לתור אצל הרופא. אחרי עידו, שנולד ללא טיפולים, הייתי די רוויה מלהיות אמא ולקח לי זמן עד שניסיתי להרות שוב. דוקא היום, כשקצת יותר קשה לי עם שני ילדים, מאחר ואני אחראית כמעט לבד על גידולם (בעלי עובד קשה), אין לי סבלנות לחכות לילד הבא. אני קושרת את הגישה הזו לעניין הטיפולים בעיקר. יולי

 

[אינה של יערה]

מגוננים לא, מעריכים? מאוד מאוד

הורים מגוננים?
לא מזמן ציינה כאן פנטזיה נשית שהורים לילדים מטיפולים נוטים להיות מגוננים יותר (מהנחוץ?). מאז אני שואלת את עצמי איפה אנחנו עומדים בעניין, ועוד אין לי תשובות ברורות. מה דעתכם? זה נכון לגביכם?

מגוננים לא, מעריכים? מאוד מאוד
כשאני מסתכלת על הילדונת שלי אני חושבת כמה הזדמנויות היו לה לא להיות, ואיכשהו היא כן כאן איתי. מעריכה (לא, "מעריכה" זו מילה מאוד קטנה לעומת מה שאני מרגישה) כל שנייה שאני אמא שלה. מבחינת "גינון", בהתחשב בכך שהיא גם נולדה פגית אחרי הריון לא פשוט, אני חושבת שאני אמא יחסית מאוד רגועה. למשל, למוצץ שנפל, משלב מאוד מוקדם הייתי עושה "סטריליזציה" אצלי בפה. למשל, אני לוקחת בלי בושה שקיות של בגדים מיד שניה ושלישית מחברות ומשפחה, ואת היתר קונה בחנויות הכי זולות. גם חיתולים שבהתחלה הייתי קונה רק "האגיס" ו"פמפרס" כיום אצלי רק תוצרת הארץ. בגינה אני מרשה לה לטפס ולהשתולל כמה שהיא רוצה (בהשגחה צמודה כל הזמן כמובן). הולכים לרופא אחרי יומיים-שלושה של חום ולא מייד. אם ילדים של חברות קצת מצוננים אני לא אמנע ממנה להיפגש איתם. על מה אני כן היסטרית? כסא בטיחות באוטו - תמיד חנק - ענבים וכו´ אבל זו היסטריה פרטית שלי. חיסונים - תמיד בזמן. וכל חשד לבעיה התפתחותית מופנה מייד לרופאה. (עוד היסטריה פרטית שלי).

 

[תמי של יעל ומיכל]

מגוננים לא, משקיענים אולי כן

הורים מגוננים?
לא מזמן ציינה כאן פנטזיה נשית שהורים לילדים מטיפולים נוטים להיות מגוננים יותר (מהנחוץ?). מאז אני שואלת את עצמי איפה אנחנו עומדים בעניין, ועוד אין לי תשובות ברורות. מה דעתכם? זה נכון לגביכם?

מגוננים לא, משקיענים אולי כן
אני לא יודעת איך הייתי מתנהגת כאמא לילדים מהריון רגיל, אבל לבנותי אני מנסה להעניק את המקסימום שאני יכולה, תשומת לב, חינוך, לימוד וכמובן טונות של אהבה, חיבוקים ונשיקות. ותמיד יש לי את הרגע שבו אני עוצרת, מסתכלת עליהן ומודה לאל שנתן לי מתנה כזו נפלאה. אני חושבת שלגונן על ילד יתר על המידה , פוגע בו מאוד מבחינת למנוע התנסויות והתמודדות עם קשיים בחיים. כמובן ששומרים מסכנות, אבל אני חושבת שכמו לגבי כל ילד רגיל.