הזכות לשם טוב

יש לך בילבול רשויות

רשויות האכיפה אינן אחראיות על הצד האתי המוסרי.
אם שוטר אלים תוקף מנוול בטייזר זה הופך את המנוול לקרבן אבל לא מסיר ממנו את המנוולות.
אם הפרקליטות מגישה כתב אישום מופרך נגד המנוול גם זה לא מסיר ממנו את המנוולות.

אני מבין את צורת המחשבה שלך. לשיטתך המשטרה והפרקליטות הם שליחי הציבור.
כשליחי הציבור הם יכולים להחליט אם לתקוף את האדם מבחינה משפטית פלילית או להשאיר את הענין לביקורת מוסרית של הציבור.

הענין הוא שזה לא עובד ככה, הציבור מעולם לא נתן מנדט כזה לרשויות האכיפה ולכן הרעיון שלך לסוג של הגינות אתית פשוט לא עובד.
הוא היה יכול לעבוד אילו שופטים היו סמכות מוסרית, אילו היינו מפקידים בידם עוד סמכויות, אלא שבחרנו שלא לעשות כך.
 
אין לי בלבול.

הרגע שהוחלט להפקיד את גורלו של אדם בידי בית המשפט, אי אפשר להמשיך לרדוף אותו גם לאחר שיצא זכאי. לכל אחד מאיתנו יש שלדים בארון- מעשים פליליים או סתם לא מוסריים בעיני מישהו. וכשמתחילים לנבור בעברו הם נחשפים.
משכב של גבר בן 40 עם נערה בתיכון זה מעשה מכוער בעיני. גם אם אינו פלילי. רק אל תשכח- אתה עצמך הצבעת כבר על זה שחשיפת מעשים של אדם יכולה להיות הוצאת דיבה גם אם הדברים הם אמת. המחוקק חשב כנראה שיש למנוע מהציבור לשפוט את מי שאחד ממעשיו הרעים (בעיני חלק מהציבור או כולו) נחשף לעינינו, ואם אותו חלק נחשף שלא במסגרת ההליך השיפוטי- יש להעניש את החושף ולחייבו לפצות את זה שמעשיו נחשפו.
 
לא הוחלט להפקיד את גורלו של אדם בבית המשפט

בית המשפט קובע אם מעשיו של האדם פליליים.
זה המנדט של בית המשפט.

העובדה שאדם מועמד לדין אינה מאיינת ביקורת ציבורית ואישית על מעשיו.
 
באמת?

קודם כל, איך תקרא לסיכון שנכפה על אדם הנכנס כנאשם לבית המשפט?
ושנית, האם לציבור יש זכות בכלל לשפוט אדם במקרה הטוב על פי מידע שלולא היה מתקיים תהליך משפטי דולף ככברה אותו ציבור לא היה מקבל, ובצדק, ובמקרה הרע לציבור אין את המידע שנדמה לו שיש לו?
 
אתה אוחז את המקל בשני קצותיו


גם אומר שעל הציבור לשפוט (אני מעדיף "לגנות", או "למתוח ביקורת") את ההתנהגות המוסרית של האחר, וגם אומר שלרכל זה לא יפה. איך יגנה הציבור מעשים שהוא לא יודע עליהם? איפה יגנה אותם, אם לא ברשתות החברתיות, שאימת בעלי הכח וההשפעה עליהן פחותה מאשר כלי התקשורת המסורתיים?
 
והנה גם החלטה בלתי חינוכית בעליל של מנהלי

תיכונים- לאסור את השמעת שיריו של איל גטולן במהלך הפסקות. לכאורה החלטה חינוכית למופת- האיש עשה מעשים מתועבים, אז יש להפסיק את ההערצה אליו. למעשה החלטה פחדנית, פופוליסטית ובזויה.
קודם כל איפה חזקת החפות המפורסמת? המנהים הגיבורים שולחים מסר לתלמידיהם- איל גולן הורשע בבית המשפט של הטוקבקיסטים, אנחנו גוזרים את דינו. לחכות לפסק דין אמיתי? חס וחלילה. יכול להיות שהוא לא עשה את המעשים המיוחסים לו ואז נאבד את השוונג.
ושנית- ישנם לא מעט זמרים שעשו מעשים שלא ייעשו אבל אותם איש לא יעלה בעתו להחרים. שמוליק קראוס הבריון, למשל. או מחפוד פטישי (מאמי מאמי את שלי), האנס המזמר, וכמובן שגם זוהר ארגוב (מסומם, גנב אקדח, התאבד כשהיה חשוד בנסיו אונס)- בואו נראה מי מנהל בית הספר שיש לו אומץ לפגוע בזכרו?
הכותב מתעב את כל שיריו של איל גולן וישמח מאד לא לשמוע אותם שוב.
 

מוגג

New member
האם החלטה טובה שמניעיה פסולים

עדיפה על החלטה גרועה שסיבותיה טובות?
 
למעלה