החגים מתקרבים ואיתם החששות

[shlish2004]

החגים מתקרבים ואיתם החששות

כיצד יראה החג, מה יעבור עלינו כבודדים וכמשפחה. במשפחות רבות החג הוא כסיר לחץ מתפוצץ ובאחרות דוקא משתמשים בחג ללכד את המשפחה ולנסות לזכור ככל האפשר. ישנן משפחות שלאחר האסון שנחת עליהם מפסיקות לציין את החגים מפחד ליפול לתהומות האבל. פעמים רבות לנו כאחים, בעלי משפחות משלנו, הצרה כפולה ומכופלת, כי כאן כבר נכנסים אנשים נוספים למעגל, לעתים מתארחים במשפחה של בן/בת הזוג, וקשה לעתים לראות אותם שמחים כאשר את/אתה שקוע במחשבות על האחות/אח שאיננו עוד, ובנוסף קיים הצורך הפנימי לגונן על הילדים שלך. בכל מקרה שהחגים הבאים עלינו לטובה יעברו עלינו בקלות עם שמחה והנאה ככל האפשר עמית

 

[רגב ת]

שכחת

מי שהולך לביהכ"נ בחגים מתעמת עם התפילה,הרגשות,ובורא עולם. אנחנו חוגגים את החגים בידיעה שההתעלות שלנו היא כלפי הילדים והרצון לשמח אותם ובגלל זה השתדלתי לסיים את הקניות לחג לפני השבוע הקרוב כדי שלא אצתרך להסתובב בחוץ עם כולם וכמה שפחות לשמוע "חג שמח" ארוחות אנחנו כן מבלים עם המשפחה שלי חלק מהזמן שוב בעיקר בשביל הבנות. שתהיה לנו שנה טובה שנת התמודדות יעילה ,וכל משאלות ליבנו יתגשמו לטובה אמן.

 

[dodi25]

חג שמח

לא היה בא לי השנה להגיד תמשפט הזה לאף אחד כי לי היה רק חג שמח הוא לא היה ביכלל

 

[AHDN]

בחג האחרון

בערך שלושה חודשים לפני שנפטר (פסח) דוד שלי צילם אותנו סביב השולחן. אבי היה כבר עם קרחת בגלל הכימותרפיה וגם סבא, שנפטר מצער חודש אחרי אבי, עדיין היה שם בראש השולחן וכעס כי לא קראנו את ההגדה כמו שצריך. בפסח שאחרי דוד שלי הראה את הצילום אבל מאז אסרתי בתכלית האיסור להראות את הסרט הזה שוב, זה הורס את אמא והורס את החג.. בשביל מה? אני אף פעם לא אהבתי את החגים, זה טרחני בעיניי, וזה רק מעיק עליי יותר מאז. אבל אני בעיקר מתגעגעת לבדיחות שהיו רק שלי ושל אבי ורק אנחנו הבנו סביב השולחן. זה מה שחסר לי עד היום בחגים. בדרך כלל אני מדמיינת שהוא יושב לידי ואני יודעת בדיוק מה הוא היה אומר ואיך הוא היה צוחק ממה. גם קצת מתבאסת שאף אחד לא מבין כמוהו את הבדיחות

שיהיה לכולם חג שמח

, החגים הם רק עוד דבר שצריך לעבור.

 

[dodi25]

נשמע מוכר

לצערי גם אני הצתרפתי למשפחת השכול אחי אליאור נהרג לפני חודשיים בתאונת אופנוע וכל מה שאת מתארת נשמע לי כל כך מוכר אני נמצא בדיוק באמצע בין הרצון להיות לצד ההורים לבין הרצון להיות ביחד עם האשה והילדה. קשה לי מאודלהיות עם משפחתה של אישתי כשהם צוחקים וכו... כי המחשבות הם על אחי. מרגיש שניגמרים לי הכוחותובא לי לברוח ממש סיר לחץ

 

[shlish2004]

דודי היקר

ראשית משתתף בצערך ובצער המשפחה. מכיר את הקושי להיות עם אנשים שמתנהגים לידך כאילו כלום לא קרה. אין זה אומר שהם עם קהות חושים, בשבילם פשוט החיים נמשכים, ואילו אצלך הם נעמדו מלכת, כך זה בד"כ אצל כולם. אתה צריך להיות חזק לפחות בשביל הילדה והאישה שאיתך, ונסה לשתף כמה שיותר את אשתך, אני מאמין שכך יוקל לך. אל תרים ידיים, החיים יפים מידי ויש עדיין בשביל מה לחיות, אני בטוח כי גם אחיך היה רוצה בכך. עמית