החגים נגמרו, תקופה חדשה בפתח

[m i t a l y]

החגים נגמרו, תקופה חדשה בפתח ../images/Emo42.gif

מצד אחד שמחה שהחגים נגמרו, מצד שני... כל כך אוהבת את הבנות שלי ואת השהות עמן, ואת הבעלול הנפלא שבימים רגילים אני רואה אותו רק חצי שבוע אבל... הוריי... אחי ואחיותיי...המשפחתיות הדביקה הזו קשה לי. כל פעם שאנו מוזמנים לביתה של אמי, אני מרגישה מועקה... לא יודעת אם לבוא או לא לבוא, תמיד עושה חשבונות, תמיד מלאה חששות מאיך יקבלו אותי, איך יתייחסו אלי ואל בנותיי... לא יודעת כל כך מה המקור... צריכה לחשוב על זה...

מחכה לשמוע מכם איך עבר עליכם החג והשבת המחוברת אליו האם קרה לכם משהו טוב שיאיר לכם את העתיד? או האם חו"ח ההיפך? מישהו רוצה לשתף?

 

[השואלת שוב]

גם אצלי זה תמיד ככה

כשהולכים למשפחה של בעלי - מורחבת ככל שתהיה אני מרגישה שם תמיד בנוח, מדברת וצוחקת עם כולם. שזה נוגע למשפחה שלי - אף פעם אני לא מרגישה נוח וגם אם התאמצתי - אני אף פעם לא מרגישה יפה.

 

[mich78]

../images/Emo45.gif הוצאת לי את המילים מהמקלדת ../images/Emo8.gif

אומנם זו כרגע משפחתו של החבר ... אבל ההרגשה הנינוחה שיש במשפחתו לעומת ההרגשה שיש במשפחתי לעיתים ההבדל הזה צורם נורא

 

[alona 9]

היי מיטלי ../images/Emo24.gif

על המשפחתיות כתבתי לך בשירשור אחר, על החג והשבת? זה היה ארוךךךךךך.. ואיזה כייף, לחזור היום לשיגרה, לחזור לעבודה..

 

[תפוזינה הגדולה]

עוד לא נגמרו-עוד חודש שבועות

תמיד החגים מעוררים ויכוחים משפחתיים ואני שומעת את זה כמעט בכל מקום. אני לא יודעת אם זה לצערי או לשמחתי אבל אף פעם לא הייתה אצלנו בעיה איפה עושים. תמיד עם הצד שלי, למרות שגם שם הסיפור לא פשוט אחיותי לא סובלות את המשפחה של אימי אחיותיה ומשפחותיהם אני היחדה שמסתדרת איתם למרות שהם מאוד מאוד סנובים אבל למען אמי אני לומדת לחיות עם זה וחוץ מזה משפחה לא בוחרים אז מסתדרים עם מה שיש. בצד של בעלי בכלל הדברים מאוד מוזרים , כבר ספרתי על חמותי שמאוד אוהבת את עצמה הבית שלה נראה כמו מוזאון, אסור לגעת אסור ללכלך ולכן גם לא מזמינה אף פעם. עצוב אבל ההפסד הוא רק שלה ולי כבר נמאס להבין את זה. את יום העצמאות חוגגים בחוץ, במנגלים כמו כל עם ישראל אז זה החג היחד שכל המשפחה עושה יחד, אני ממש שונאת את זה אבל סובלת בשקט. הדבר שהכי מפחיד אותי זה מיהיה אחרי שלא יהיו לי הורים אז בכלל כל הקשר המפחתי שעוד נשמר גם הוא ילך לאיבוד.

 

[השואלת שוב]

נראה לי שמעכשיו את צריכה

לקבוע על המשך המשפחתיות אצלך. אני לדוגמא החלטתי בליל הסדר לא להגיע לחג עם אמי ומשפחתה ולא אל אבי ומשפחתו. הורי בעלי הם אנשים לא בריאים אז אי אפשר היה שכולם יהיו אצלם. לכן מצאתי את עצמי + 2 אחיות של בעלי וילדיהן ועשינו ביחד. מאותו ערב החלטתי שאחרי שלא יהיו לי הורים אני אקבל על עצמי את החגים (יש לציין שלחגוג עם אחי ואחותי לבד עדיף לי מאשר יחד עם ההורים).

 

[triorio]

אויש המצב עכשיו כזה שאני ממש לא

מחכה לימי שישי או לחגים.

תגידי כל כמה זמן אתם נפגשים? אם זה כל כך קשה לך אז תצמצמי מפגשים, לא עדיף לשקט שלך?

 

[m i t a l y]

triorio יקירה... ../images/Emo39.gif

דבר ראשון - תבורכי על כתביך. מאוד אוהבת לקרוא אותך...

ולשאלותיך אני נפגשים די הרבה. בחגים, בימי הולדת, באירועים.... אנחנו משפחה די גדולה, מסועפת ומורכבת ולכן... אני לא יכולה להעדר, זה ישר יפגין עוינות שרוב הזמן כולנו משתדלים (אם היא קיימת) להפנים אותה ולא להראות אותה, מה שנקרא: משתדלים להעמיד פנים... בנוגע לשקט שלי: השקט שלי הוא בבית, עם שתי הבנות הנפלאות שלי ועם הבעלול. מרגישה ברת מזל...

 

[triorio]

קודם כל תודה../images/Emo24.gif

ותודה על הבית שיצרת כאן שאני מקווה שיפרח וישגשג.

ובקשר למשפחה, אני מבינה שאת מצליחה למצוא לך את הקו הזה המפריד בין השקט שלך לבין העמדות הפנים (למי מאיתנו אין כאלו???) ובכך את מאושרת ואם כך אז הרווחת!