במהלך הפרידה וכמובן אחרי הגט הרשמי, מה שהכי הרשיתי לעצמי זה לבכות מכל הלב בלי לתת הסברים, דין וחשבון ולא לתוך הכרית, בשקט, בלילה אלא כל פעם שהדמעות מתחילות, לתת לזה להתפרץ החוצה פשוט כדי לנקות ולהתנקות מבפנים החוצה.
בהמשך הגיעו עוד דברים אבל זה היה הדבר הראשון שהרשיתי לעצמי.
להשתחרר, לעשות מה שבא, לא לעשות חשבון
להשלים פערים, להתחיל לחיות ועוד ...
כהנה וכהנה מימרות, סיסמאות והצהרות
הם לא חטאים
אלא מבשרי החופש ו... (כפי שידוע לכולנו)
לחופש אין מחיר