היאוש

sweet virginia

New member
היאוש

זו התחושה הכללית שלי בחיים. אני לא מוצאת את עצמי בחיים. לא יודעת לחיות, לא יודעת להנות. לא מסתדרת עם עצמי וכועסת על עצמי שבכלל מרגישה ככה כי אין לי שום סיבה אובייקטיבית לדיכאון. אין איזו טרגדיה או דרמה. למעשה אין כלום בחיים שלי, ממש כלום והאשמה היא בי כי אלו בחירות שאני עשיתי והחלטות שאני קיבלתי כי אני רואה דברים בשחור או לבן ואז אם משהו לא קורה כמו שהייתי רוצה אז מבחינתי עדיף שכבר לא יקרה בכלל.
אני רווקה מזדקנת. חיה עם חתולים ומדברת אליהם. אין לי חברים, בעיקר בגללי. אני לא יודעת לשמר קשרים או ליצור קשרים. פעם עוד הייתי קצת יוצאת, עם מעט החברים שהיו לי, אבל עם ההתרחקות ההדדית מהחברים הפסקתי גם לצאת ולבלות. ככה שאני חיה חיים משעממים מאוד.
עובדת בחצי משרה במקום עם אנשים מקסימים ונהדרים אבל אין לי מה לעשות שום ואין עניין בעבודה. חזרתי ללמוד והולך לי לא רע, אבל אני מרגישה שקל לי להצליח כי אין לי אילוצים שימנעו ממני ללמוד. אין "הפרעות" של ילדים או עומס בעבודה. אני ממש מקנאה בנשים שמצליחות לעשות הכל בהצלחה- לנהל משפחה, לעבוד במשרה מלאה ותובענית ולהצליח בלימודים. וכמובן- לחיות וליהנות.

אני גם לא מצליחה להביא את עצמי לעשות דברים נוספים. ללכת לחוג למשל. כל מה שבא לי לעשות זה לשבת בבית ולא לצאת. להתחבא מהעולם, שגם ככה לא יודע איך להתמודד עם חוסר המצברוח הכרוני שלי.

אני חיה בתחושה של חוסר תוחלת. נטולת משמעות בחיים ונטולת עניין.
 

shi12345678

New member
את מצליחה בלימודים, תהיי גאה בזה במקום להכות על חטא שאיננו

חטא כלל. גם אני ללא ילדים ואני לא רוצה ילדים. אז מה? כל אחד עושה מה בראש שלו. אני נשואה, אבל הייתי מסופקת גם לפני שהייתי נשואה. את צריכה חמלא את הזמן שלך בפעילויות ואם התחל ללמוד את בכיוון הנכון וכל הכבוד לך על זה. אני מקווה שתיצרי קשרים בלימודים ותהני ותפרחי כי מגיע לך כל הטוב שבעולם! ואשמח להיות בקשר. שי.
 

sweet virginia

New member
תודה

תראי, הדברים הם יותר מורכבים. אני לא נשואה פעם לא הצלחתי למצוא זוגיות ואחר כך התייאשתי והפסקתי לנסות. ילדים מבחינתי הם פועל יוצא של זוגיות (כי אני אישית לא רוצה להיות אם יחידנית).
&nbsp
אבל אני מקווה להצליח להיות גאה בעצמי על ההישגים בלימודים. קצת קשה לי...
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי יקירה

סליחה על התגובה המאוחרת.
אתחיל במה שאני תמיד אומרת, אין בעלות על דיכאון.
זכותך לחוש דיכאון ענקי ממשהו שכביכול נחשב בעינך פשוט, ולא מטראומה רצינית וכדומה.
זה עדיין מעציב וכואב? אז זכותך המלאה לחוש עצבות וכאב בנושא.
לאף אחד אסור ואין זכות לקבוע מהי רמת הדיכאון המותרת וכדומה.
אני בהחלט מבינה אותך במה שרשמת, הרגשתי ככה הרבה פעמים.
את צריכה לשאול את עצמך, מה באמת מפריע לי? (בכל מה שתיארת).
אני נגד לומר "אני רווקה מזדקנת עם חתולים". גם לי יש 4 חתולים מקסימים וגם אני רווקה.
השאלה אם זה מפריע לך או לא?
(אני נהנת לדבר עם החתולים שלי יום יום ומגלה מהם סודות נהדרים
).
אבל ברצינות, מה שאני מנסה לומר בכל החפירה הזאת על הבוקר, שאם משהו מפריע לך בחייך שני אותו.
נכון, אני יודעת מה זה כשאין כוח ומוטיבציה לשנות, לכן מתחילים בקטן מאוד ולאט לאט מקבלים את האש, התיאבון לעשות יותר ויותר.
וכל זאת אני אומרת מנסיון.
רוצה ננסה ביחד להבין מה ואיך?
אני תמיד כאן אם תירצי
 

sweet virginia

New member
תודה דוקטור יקרה


אני מאוד מסכימה עם מה שאת כותבת, וקרוב לודאי שאני הייתי אומרת אותו דבר למישהו אחר. אבל אני לא מצליחה לשכנע את עצמי ש"מותר" לי להיות בדכאון סתם.
החתולים כשלעצמם לא מפריעים לי, להיפך- כיף לי לחזור אליהם הביתה, אבל הם כל עולמי כרגע.
חשוב לי לציין שיש לי משפחה חמה ותומכת מאוד, אבל אני מרגישה שהייתי צריכה להיות כבר במקום אחר בחיים אבל אני פשוט תקועה. אין לי עוגן מסויים להישען עליו- לא זוגיות, לא חברים קרובים, לא משפחה משלי וגם לא קריירה שתעסיק אותי.
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי יקירה


תמיד קל לנו לתת את אותה עצה למישהו אחר , אבל על עצמנו זה תמיד קשה ליישם אותה.
הבעיה שהחברה מכתיבה לנו כביכול דרך מחשבה קלוקלת שעוד יותר גורמת לנו לדיכאון.
אם את בגיל מסוים אז זה אומר שאת חייבת לעשות א' וב' ואם לא משהו דפוק בך, גם לנשים וגם לגברים.
ואסור לתת לזה יד ולהשפיע עלינו.
מאות נשים בוחרות להביא ילדים למשל בגיל מאוד מאוד מאוחר, או לא להביא ילדים בכלל, וגם להתחתן או לא להתחתן וזה בסדר גמור.
שוב, את צריכה לומר לעצמך ולשאול "האם נוח לי ממצבי מבחינת הכל?" ואם התשובה כן, שכולם ילכו לעזאזל וכל "מה שאנחנו כבר אמורות להיות".
אם לעומת זאת זה כן מפריע , אז להתחיל לטפל בזה טפין טפין ואת תראי שדברים למרות שמתחילים איתם קצת תופסים קצב מהיר ומסתדרים.
 

elad retter9

New member
מסכים איתך מאוד דוקטור.

ואני אומר את זה בתור אחד שגם חווה משהו דומה לשל פותחת הפוסט.
אני יכול לומר שעם הרבה אמונה נחישות והתמדה כמו גם הטיפול התרופתי אותו אני נוטל אני ברוך השם חי טוב וכיף לי ונעים לי בחיים.
צריך רק להאמין ולהתמיד והשינוי יגיע! זה יכול לקרות!
 

אופירA

New member
מנהל
החיים שלנו לא צריכים להגיע למקומות מסוימים

ואנחנו לא צריכים להיות דומים לאנשים מסוימים.

אנו צריכים לחיות. ולחיות כמו שאנחנו רוצים. ולשאוף למה שאנחנו רוצים ולא לשום מקום אחר שמישהו אחר חושב שהוא רצוי יותר.

אם תשנני את זה ותפנימי את זה, יהיו לך פחות מחשבות מדכאות ויותר מיקוד מחשבה להבין מה את רוצה בכל רגע או תקופה נתונים, ולחשוב איך להשיג את המיטב של מה שאת רוצה.

אם טוב לך בלי חברים, תהיי בלי חברים. אם טוב לך בלי קריירה, תהיי בלי קריירה. אם את נהנית בלימודים - תיהני. אל תקנאי באף אחד. תיהני מחיים ללא עומס. יש לך מספיק קשיים כדי שתפרגני לעצמך את החיים שקיבלת - בלי דברים שמעמיסים עלייך נפשית מעבר למה שיש לך בחיים.
כל דבר שיש לך בחיים - משפחה, הצלחה בלימודים - זה שלך לחלוטין ומגיע לך לגמרי. תפנימי את זה. כל אדם מקבל נתונים אחרים וכל אדם זכאי ליהנות ממה שהוא קיבל ולשאוף למה שהוא רוצה ועדיין אין לו. אין השוואות בין בני אדם ואין מטרות אחידות ובוודאי שלא כלים אחידים.
גם אם את רואה דמיון רב בין קבוצות גדולות של אנשים, זה לא צריך להיות המקום שלך והמטרה שלך. רק מה שאת רוצה ומתאים לנתונים שלך, שקיבלת לחיים שלך.
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
אהבתי מאוד אופירה!

בהחלט מסכימה עם כל מילה שכתבת באופן מקסים
 

אופירA

New member
מנהל
כך אני חיה, וגם את חיה כך

אוקיי, רציתי להתחתן ולהביא עוד ילדים, אבל לא הצליח לי, אז אני מרוצה ממה שיש ומוצאת במסגרת הנתונים מה שמתאים לי ומה שאני רוצה.
אני רוצה 3 חתולים בבית, כדי שלא יהיה לי משעמם וכדי שיצחיקו אותי - אז לא מעניין אותי שאני גרה בסביבה חרדית ששם זה חריג מאוד מאוד. זה אני וזה טוב מספיק. אם אני מרוצה, אז גם הסביבה מרוצה (אני מקפידה כמובן לא להפריע לאף אחד). גם מי שמרים גבה בסוף מוריד אותה, כי משעמם לו להרים אותה כל הזמן. אם אני יודעת שזה מה שמתאים לי, הוא ילמד לקבל את זה ולהתרגל לזה.

אני מחפשת ומוצאת את המשמעות בחיים שיש לי, הגם שהם לא נראים כמו שרציתי לכתחילה. אבל איך שהם נראים, אני בוחרת לרצות אותם.
בשנים האחרונות אין לי כוח לחוגים, אז אני מרוצה שאני נהנית בעבודה ונהנית לבד בבית. מרוצה שיש לי קצת חברה, וממשיכה לחפש כוח לפעילות נוספת. מרוצה מהבן והכלה והנכדים למרות שהייתי רוצה לראות אותם הרבה יותר. מלמדת את עצמי להיות מרוצה ממה שיש.
לידי יש אנשים שמתפקדים הרבה יותר ממני, אבל זה לא עסק שלי. לי יש החיים והנתונים שלי, ושם התפקיד שלי להיות הכי מרוצה שאפשר. בלי השוואות ובלי התעסקות בחיים של אחרים.

מחפשת איפה אני יכולה לתת לזולת, ומאושרת מהתפקידים הקטנים האלה שלי - ועד בית מוערך, סבתא, היוזמת והמארגנת של המפגשים המשפחתיים, הבדרנית בחברה, ואפילו סתם אחת שאוהבת להיפגש עם המכרים שלי והם אוהבים לראות אותה.
 

sweet virginia

New member
אני מאוד מקווה להגיע למקום הזה!

נותן תקווה.
"גם מי שמרים גבה בסוף מוריד אותה, כי משעמם לו להרים אותה כל הזמן"- נהדר!
 

sweet virginia

New member
זה כל כך נכון וכל כך קשה להפנמה עבורי

אני לא מצליחה להסתפק רק בי- ביכולות שלי ובמה שאני. הפער הזה שבין המציאות שלי לבין מה שהייתי רוצה להיות הוא הטרגדיה האישית שלי.
 

אופירA

New member
מנהל
את צודקת מאוד - זה מאוד מאוד קשה, וזו בדיוק המשימה של החיים

לקבל את המציאות שלך כמות שהיא, ולצמצם את הפער שגורם את התסכול.
זו משימת חיים שלמים.
זה לא מובן מאליו להיות שם. זה המון המון המון עבודה של לדבר לעצמך ולדבר על זה עם אנשים.

זה שאת יודעת שזה נכון זה מצוין.
וזה שאת יודעת שזה כל כך קשה להפנים זה גם טוב - כי מאוד נכון שזה מאוד קשה.

אבל כשאת מבינה שזו המשימה של החיים שלך - להגיע להיות מאושרת עם מה שיש - את חדורת מטרה וזה נותן משמעות בחיים (העבודה הפנימית הנסתרת הזו), וההרגשה נהיית פחות מייאשת. כי את מבינה שזה תפקידך בחיים: משימת ההפנמיה הזו. החינוך העצמי הזה. השינוי הפנימי של החשיבה וההרגשה.
 
למעלה