עבדאללה צוקרמן
New member
היה עם הבוגדים, בני
השיר "הסדר ביניים" מאת יצחק לאור התפרסם לראשונה במדור הספרותי של "הארץ", 2.9.2002 אני מקדיש אותו כאן באהבה לחיילי צבא ההגנה להתנחלויות שירו והרגו את הקשישה פאטמה עובייד בת ה95- במחסום סורדא ליד רמאללה, ולחיילים שפוצצו את עאשור דיב בן ה70- וקברו אותו תחת חורבות הבית בו חי עם ילדיו ונכדיו בבית להיה שברצועת עזה, וכל יתר בחורינו הטובים והמסורים העושים במלאכת הכיבוש והדיכוי של האוכלוסיה הפלסטינית והמגבירים יום יום את השנאה ומביאים עלינו עוד פגועים חדשים לבקרים, ועוד ידם נטויה. חיזקו ואמצו! הסדר ביניים הוא: אנחנו כן יפים. לפעמים אנחנו עייפים ילדינו ממיתים בלילות רק את מי שצריך חוץ מטעויות, אבל בסופו של דבר אנחנו יפים. בחודשים האחרונים אנחנו מצטופפים, מקשיבים לקול הנשמה המפכה. חשוב להקשיב לנשמה בזמן מלחמה, כי אנחנו יפים, יפים. אז מה אם אנחנו קרנפים? להתקרנף זה כמו להתחנף בשביל קידום בעבודה, רק יותר פסיבי יותר חולשה, פחות בושה, פחות ופחות בושה. היא: ובכל זאת בענין הדם הנשפך - חבל. איפה הם כל הכדים שמכרו מהם חלב, מבית לבית, אפשר היה לאסוף בם את הדם, כל כך הרבה זקוקים לעירוי בגלל מחלה, וכדאי להקים גם בנק אברים, כל כך הרבה מחכים להשתלה וזה גם מה שיפר את תדמיתו של הקרבן, עם כל כך הרבה איברים בתוכנו, נהיה כולנו יותר זהירים, מה גם שמספרם יקטן. אני: רק את בני שאציל. אל תהיה קל, ואל תהיה גס, וגם לא טייס, מה שעושה קלגס בחודש, עושה טייס בגיחה אחת על עיר שילדיה צווחים מפחד שנים. ובמלחמה בין כובשים ומורדים, בני, היה עם הבוגדים. שמע את קול אבותיך היהודים.
השיר "הסדר ביניים" מאת יצחק לאור התפרסם לראשונה במדור הספרותי של "הארץ", 2.9.2002 אני מקדיש אותו כאן באהבה לחיילי צבא ההגנה להתנחלויות שירו והרגו את הקשישה פאטמה עובייד בת ה95- במחסום סורדא ליד רמאללה, ולחיילים שפוצצו את עאשור דיב בן ה70- וקברו אותו תחת חורבות הבית בו חי עם ילדיו ונכדיו בבית להיה שברצועת עזה, וכל יתר בחורינו הטובים והמסורים העושים במלאכת הכיבוש והדיכוי של האוכלוסיה הפלסטינית והמגבירים יום יום את השנאה ומביאים עלינו עוד פגועים חדשים לבקרים, ועוד ידם נטויה. חיזקו ואמצו! הסדר ביניים הוא: אנחנו כן יפים. לפעמים אנחנו עייפים ילדינו ממיתים בלילות רק את מי שצריך חוץ מטעויות, אבל בסופו של דבר אנחנו יפים. בחודשים האחרונים אנחנו מצטופפים, מקשיבים לקול הנשמה המפכה. חשוב להקשיב לנשמה בזמן מלחמה, כי אנחנו יפים, יפים. אז מה אם אנחנו קרנפים? להתקרנף זה כמו להתחנף בשביל קידום בעבודה, רק יותר פסיבי יותר חולשה, פחות בושה, פחות ופחות בושה. היא: ובכל זאת בענין הדם הנשפך - חבל. איפה הם כל הכדים שמכרו מהם חלב, מבית לבית, אפשר היה לאסוף בם את הדם, כל כך הרבה זקוקים לעירוי בגלל מחלה, וכדאי להקים גם בנק אברים, כל כך הרבה מחכים להשתלה וזה גם מה שיפר את תדמיתו של הקרבן, עם כל כך הרבה איברים בתוכנו, נהיה כולנו יותר זהירים, מה גם שמספרם יקטן. אני: רק את בני שאציל. אל תהיה קל, ואל תהיה גס, וגם לא טייס, מה שעושה קלגס בחודש, עושה טייס בגיחה אחת על עיר שילדיה צווחים מפחד שנים. ובמלחמה בין כובשים ומורדים, בני, היה עם הבוגדים. שמע את קול אבותיך היהודים.