היום התעוררו בי רגשות

[SHIRITA13]

היום התעוררו בי רגשות

שלא ידעתי איך להתמודד איתם. הסתובבתי בבוקר עם הגדול בקניון ומיהרתי הביתה כדי לקבל את הילדה. מכיון שאני לא יכולה לצאת עם כל הילדים מהרגע שהילדה מגיע הביתה, התעורר בי פתאום כעס נוראי כלפיה. נבהלתי נורא. בצהריים כשהיא הגיעה והתחילה לזרוק ולפזר חטיפים וכו´, הרגשתי שאין לי סבלנות יותר. התכופפתי לנקות והיא ניגשה ונתנה לי מכה בעורף, לא נורא חזקה אבל התעצבנתי נורא. הרגשתי מסכנה בגלל שיש לי ילדה כזאת. התפוצצתי מעצבים. מרחמים עצמיים. מהרגשת "החיים לא הוגנים", ומכאן ההרגשה התפתחה ל"אני שונאת את החיים שלי". איזה מזל שהגיע הבייביסיטר שלה. אני משתדלת להזמין עבורה כמעט כל יום בייביסיטר. הבנים רבו והרביצו, הילדה צעקה. התפוצצתי מעצבים. במקום לצעוק ואולי להפליק לבנים, נכנסתי לחדר השינה שלי, הדלקתי רדיו בקולי קולות, ונחתי. הבנים הפסיקו לריב, הילדה נרגעה ואני נרדמתי לשעתיים....... קמתי הרבה יותר רגועה. אבל מה לעשות עם הרגשות שהתעוררו בי? לאן להוליך אותם?

 

[ל ו ל י ת]

אולי לדבר אותם?

קודם כל עם עצמך בינך לבינך. לומר לעצמך שזה בסדר אגב לדעתי לכל הורה יש רגשות שונים כלפי ילדיו. כולל כעסים ורחמים על עצמו בכל הקשור אליהם (מידי פעם) לדעתי את במקום טוב מהבחינה הזו שאת לפחות יודעת לזהות מה את מרגישה ברגע נתון. זה הרבה יותר מכמה הורים שאני מכירה או מהורים אשר חשים כל כך רע עם רגשותיהם שלא מספרים אפילו לעצמם את הרגשות לא כל שכן לסובבים אותם. מותר לך. לקחת בייביסיטר. זה אומר זמן לעצמך. את משלמת עליו. מותר גם להסגר בחדר לשמוע רדיו. ואגב לא אמרת היכן בנזוגך בכל הקשור לזה?

 

[SHIRITA13]

בעלי עסוק בהדחקה רוב הזמן

כך שאני לא יכולה לדבר איתו על רגשותי, כי הוא יסתום לי את הפה מהר מאד, ולא יבין אותי בכלל., ואולי כן יבין אבל יעשה את עצמו מזועזע. חוץ מזה שהוא בעבודה בשעות אחה"צ, גם כשהוא מגיע הביתה הוא הולך לישון, או להתעמל, או לאינטרנט. הוא מדחיק את המצב, וגם כשאני מנסה לדבר איתו קשה מאד, חוץ מכמה מילים הוא לא מוציא כלום.

 

[SHIRITA13]

ועוד משהו

דוקא כשהתחלתי להרגיש שאני מקבלת אותה כמו שהיא, ולא בוכה על זה שהיא לא כמו שהייתי רוצה. התחילו להתעורר אצלי הרגשות האלה. גם היום חזר פחות או יותר התסריט של אתמול, וגם היום היתה בייביסיטר והלכתי לישון.

 

[ל ו ל י ת]

שיריתה

חשבתי חשבתי (כפי שקורה לעיתים) חשבתי האם זה ענייני לכתוב את מה שאני תוהה לגביו? והחלטתי לנסות. מקסימום לא יתאים לא תעני. חשבתי על בן הזוג שלך. נכון, את זו שכאן והוא לא. וכבל זאת כאב לי קצת עליו ועליכם. כלומר, יש לו דברים לברוח אליהם וזה טוב מצד שני כאילו, חשבתי לי, כמה מילים וזהו? לא מוציא כלום חוץ מכמה מילים? כאילו, יש לו בכלל עם מי לדבר? מעבר לחזות הלא מדברת שלו יתכן והוא כן זקוק לאוזן קשבת - יש לו? את מנסה לדבר איתו אני די לא מקנאה בך אני מניחה שזה מאד קשה. טוב אין לי משהו חכם לומר. רוצה לתת לך כוח. ואיך הילדה? מה עם הכדורים ?

 

[SHIRITA13]

לולית,חשוב לי שאת כותבת מה שאת

מרגישה ותוהה לגביו. בקשר לבעלי, כשהמצב ממש ממש מעיק הוא הולך לפסיכיאטר נחמד בן גילו, בחור שמכיר היטב את הילדה, אותי, את הגן ואותו. בדיוק בימים אלה אני מבקשת ממנו שילך אליו שוב. בקשר לילדה, פוחדת לפתוח פה ל....... התרופה הזאת היא משהו, מצילת חיים. עולם אחר ממה שהיה בתקופה הקשה, כאילו מדובר בילדה אחרת. טפו, טפו , טפפו...................

 

[ל ו ל י ת]

שומרים על פה סגור

(נשמע לי כמו דרך טובה בשבילי להתחיל דיאטה) בכל מקרה טוב לשמוע ש-NO NEWS הוא בעצם GOOD NEWS וזה נהדר. ולגבי בעלך אני חושבת שזה טוב שיש לו מישהו לפנות אליו. תגידי, הוא יודע על כאן? (שואלת ומודעת לבעייתיות ובכל זאת שואלת). ובקשר אליך... מה שלומך את היום? ומה עם הבנים, איך הם עוברים את תקופת החופש הגדול?

 

[SHIRITA13]

דיאטה זה באמת משהו שאני זקוקה לו

נואשות... בעלי יודע שאני משתתפת בפורום הזה וזה בכלל לא מוצא חן בעיניו, הוא לא חושב שיש לנו נגיעה למשפחות פגועי נפש..............(ההדחקה, ההדחקה..). שלומי טוב, הבנים בסדר גמור. עוברים את החופש טוב. בבקרים אני משתדלת לבלות איתם, קניון, סרטים, טיול קטן. אחה"צ אני מזמינה כמעט כל יום בייביסיטר ל 3 שעות ובהם אני מנקה את הבית (אחריה) ומשחקת עם הבנים. היום למשל היינו בבוקר במשחקיה, אח"כ בסרט, ואחה"צ עשיתי עם הגדול שיעורים לקטן הקראתי ספרים, הילדה נהנתה עם בייביסיטר ואפילו הצליחה לשבת ולהדביק כמה מדבקות, ולשחק 5 דקות בקוביות. אבל לא כל יום מאורגן ומוצלח כ"כ, לפעמים אנחנו תקועים בבית ומשתגעים. מחר, סוף סוף, אני לוקחת את הבן הגדול לפגישה עם פסיכולוגית. היו לנו 2 פגישות איתה, וסיפרנו לה איך אנחנו חיים (היא היתה מזועזעת..), ועכשיו תראה את הגדול 2 פגישות ואח"כ שיחת סיכום איתנו, שבה נחליט על המשך. מקוה גם למצוא מקום דומה בשביל הקטן. תודה על ההתעניינות. יום טוב.

 

[ל ו ל י ת]

הו דיאטה.... כמה מוכר

לי מהכיוון הלא נכון ... צריך לעשות דיאטה ומהר. רק מה יש לי סלידה כלפי המילה הזו. מה שמוביל אותי למחשבה לגבי התקשורת במשפחה אבל זה כבר דיון שונה. אצלי דיאטה מתקשר לזכרונות לא נעימים בהם בגיל צעיר מאד עלתה מילה זו כלפיי, אולי באותם ימים עוד לא היתה מוכרת הגישה לפיה אם יש ילד אחד במשפחה שצריך דיאטה אז כל המשפחה נכנסת ל"משטר". באותם ימים זה היה העונש הפרטי שלי. או שמא זה קשור למשפחה עצמה, עד כמה האשמה מושמת על הילד היחיד לעומת על המשפחה כולה. מה שמוביל אותי לעוד משחבה לגבי הילד החולה - הילד השמן והילד החולה שמקבלים לעיתים התייחסות של "הוא הבעיה" או "אצלו הבעיה". וכמה שזה לא מקדם את אותו ילד לאף מקום לא כל שכן את המשפחה כולה. קשה להיות ילד שסוחב עליו דברים כבדים (לא רק שומן). וכל לאורך החיים אני מוצאת את עצמי ON & OFF בדיאטות, מצליחה לרדת דווקא כשלא אומרת או חושבת את המילה ולעלות ככל שמנסה להצמד למילה זו. טוב זה היה קצת אסוציאטיבי שיריתה וקצת סוטה מהנושא. בכל מקרה אני מבינה שאת מנסה לשמור - מקווה שהולך לך טוב. ולעניינתך-בייסיסיטר 3 שעות נראה לי רעיון מצויין לשמור על זמן שלך עם עצמך ועם הבנים. גם להם מגיע. וגם לך!

 

[SHIRITA13]

לולית, הרשי לי להפנות אותך

לפורום מקסים כאן בתפוז בשם "לרזות בראש אחר" אני משתתפת בו כבר די הרבה זמן ומוצאת בו המון תמיכה וחוכמה. תנסי לבדוק ותגידי שאני שלחתי אותך........

 

[shacata]

שיריתה היקרה

השארתי היום הודעה ראשונה בפורום הזה, בתקווה שיענו לי ויידעו לאן לכוון אותי. אני יודעת מי את. לא בפנים כמובן, אבל מהפורום הנפלא "לרזות בראש אחר". שם אני בכינוי אחר לגמרי, ואם היית יודעת שאני זו "אני" כנראה שלא היית מאמינה... כנראה שלכולנו יש "כובעים" שונים בחיינו בעיות מסוגים שונים. רציתי להגיד לך שאני כל כך מעריצה אותה/מכבדת אותך/ מסירה בפנייך את הכובע/ בוכה איתך/כואבת איתך ועוד ועוד ועוד. אין לי מילים להביע את ההערצה שלי להתמודדות שלך וגם הבעיה שהעלית עם ההכחשה והההדחקה של בן זוגך מזכירה לי כל כך את מה שלי יש בבית. את נפלאה ונהדרת, ואת הסיפורים על אודות הילדה, אני מכירה גם מפורום "לרזות בראש אחר", שם גם חשפת את הסיפור. שיריתה, את נהדרת ומקסימה ואני מחזקת את ידייך, כתבי מתי שתרצי.

 

[shacata]

שיריתה, אני מקפיצה את ההודעה

 

[shacata]

אבל אני רואה שזה לא מקפיץ לראש העמו

ד.

 

[SHIRITA13]

תודה, תודה, תודה

מאד מחמיאה לי ההודעה שלך. נו טוב, רק חבל שלא כ"כ הולך לי לרזות... אבל אני מאמינה שגם זה יגיע. ומה יש לא להאמין בזה שאת גם פה? להיות חולה או מקורבת לאנשים חולים זו לא בושה. נכון שזה לא הכי כיף בעולם, ולפעמים גם נורא, אבל אני לא חושבת שיש במה להתבייש. בכל אופן, מאז שאני "יצאתי מהארון", כך אני קוראת לזה, אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי, אבל זה כבר שיקול אישי. בכל אופן, תודה על המחמאה, מאד נעים לקבל אותה, ואם תרצי לקבל עיצה בפורום זה, גם בשם בדוי, אשמח לעזור (אם רק אוכל). לילה טוב.