היי, אני צריך עזרה...

dana222

New member
היי, אני צריך עזרה...

דבר ראשון אני בן, ואני כותב מהמשתמש של אחותי. אני מתלבט בנטייה המינית שלי ואני לא יודע אם לקרוא לעצמי "הומו" או "מתלבט". סיפרתי את זה רק למטפלים שהייתי אצלם ולאחותי הגדולה. הסיבה לכך שאני כותב כאן הודעה הוא שגיליתי בחודשים האחרונים, בהם הייתי בבית בדכאון, משהו נורא ששינה לי את החיים והפך אותם לסבל שהם עכשיו... גיליתי שאמא שלי היא לסבית ואבא שלי הומו והם ככה מנהלים חיים כבר קרוב ל30 שנה. אני אפילו לא יודע אם הם יודעים אחד על השני. אני כל כך כועס עליהם, שאני לא יודע לתאר את זה. על כל מה שיצא ככה. זה נשמע כמו טלנובלה ואני אפילו לא מאמין לזה עדיין. קשה לי לעכל את זה. אני לא מוכן לעכל את זה. הדבר גורם לי כל היום רק להתקפי כעס (פנימי), מכיוון שאני נמצא בבית רוב היום אין לי על מי להוציא את זה, ואני סתם הורס ואוכל את עצמי מבפנים. לאחותי הגדולה (שיודעת עליי), לא סיפרתי על ההורים שלי ואפילו לפסיכולוג שלי כרגע אני מתבייש להעלות את הנושא. למרות שאנחנו מדברים על זה כמעט כל פעם, אני מרגיש שזה לא יכול להיות. (למרות שאני כמעט בטוח בזה) אני חייב עזרה ואני לא יודע איך להמשיך מכאן הלאה. אין לי עוד כוחות להתמודד, אין לי למי לפנות. תודה..
 

marik

New member
היי וברוך הבא ../images/Emo24.gif

לפני הכל - איך אתה יודע על ההורים שלך? זה ניחוש פרוע? סברה מבוססת? או עובדה מוכחת? חוץ מזה, האם אתה מרגיש יותר נוח ובטוח וחופשי לספר על זה כאן בפורום, עם הניק של אחותך ולא ניק אורח, בעוד שאתה מפחד לספר על זה אפילו לפסיכולוג שלך, שמחוייב לסודיות מוחלטת??
 

dana222

New member
היי

זה התחיל בתור סברה, ופשוט עשיתי עליהם "מחקר", כאילו תצפתתי עליהם ובדקתי האם זה נכון, וזה הפך להיות סברה מבוססת שאני כמעט בטוח בה. לגבי הניק- זה ניק שלא בדיוק פעיל, אז אין לי בעיה לכתוב איתו. רק אני משתמש בו. (כתבתי את זה בגלל שיש בו את השם "דנה" שזה של בנות)
 
כמה דברים וברוך הבא ../images/Emo24.gif

לפני הדיון בנטייה המינית שלך שכעת ניתן להשאירה כהתלבטות , יש לפתוח את הנושא של המציאות בבית. מדבריך ומתצפיותיך קשהה לדעת האם המציאות הסוביקטיבית שהריך הם הומו ולסבית שנשואים הם נכונים אובייקטיבית או שקשורים להתלבטות שלך. אני יוצא מנקודת הנחה שיש לך עוגנים , ראיות והוכחות רציניות , ואכן זו מציאות מכעיסה שכן הוריך התאמצו וגם הצליחו להסתיר סוד משמעותי מילדיהם, דבר המעמיד את כל מושג ההורות בצורה אחרת ואכן זה בסדר וטבעי שיעלו שאלות ורגשות של כעס, מי הם הוריי? מי אני? האם אני נמשך לבני מיני בגללם? ועוד... דברים אלו חייבים לעלות על השולחן , כי אם מדובר בספיקולציות וקונספירציות, יד הדימיון עלולה במקרה הזה ספיציפית להזיק. ולעתים אנו מחפשים סיבות ובדרך מספרים לעצמינו סיפורים שיצדיקו את נסיבות חיינו. במקרה שלך לא רק שזה לא עזר, אלא החמיר את המצב. שכן כעס פנימי הוא אחד הטריגרים להחמרה של דיכאון. מה לדעתך יש באפשרותך לעשות? מה היית מצפה ממסגרת שיכולה לעזור לך? איזה סוג עזרה אתה מצפה? מדוע אינך משוחח על כך עם המטפל?\ האם אתה קטין, ואז אתה חושש לויתור סודיות שלך מול ההורים בטיפול? מה המשאלה שלך לפתרון בסיפור [תזרום עם הפנטזיה, מה היית חולם בעולם שהכל אפשרי , שיקרה?]. מחכה לתשובות,
 
אז מה?!SO WHAT

אז מה אם ההורים הם הומו ולסבית? למה זה צריך להיות סיבה למבוכה קיצונית? מה, אסור ללסבית והומו להוליד ילד? מה שכן, היה נעים יותר אילו הם היו גלויים איתך בנושא זה. האם תוכל לבנות מחדש את התדמית של ההורים שלך לאור הנתונים החדשים שגילית? אם תעשה זאת, תהיה רגוע יותר וגם תבין את עצמך, וגם תהיה סלחני יותר כלפיהם, ומה שחשוב יותר---כלפי עצמך. אל תשפוט אותם לחובה וגם לא את עצמך. האדם מורכב מהרבה יותר חלקים מאשר המיניות שלו בלבד. מכל הבחינות האחרות אין כל שינוי בהורים שלך.
 
ככל שמתבגרים מגלים על ההורים עוד ועוד

דברים שלא מסתדרים עם החשיבה התמימה של ילד. התבגרות אמיתית היא לקבל את ההורים כמו שהם, לסלוח להם , לכבד אותם , לאהוב אותם ואפילו להודות להם על החיים שנתנו לנו, על הטוב והרע שבהם.
 
למעלה