sorority girl
New member
היי חבריקים לא הייתי כאן הרבה זמן..
בעעע.. אין לי זמן לכלום...
שוב צריכה קצת את התמיכה שלכם... אני מרגישה כל כך מותשת ו.. לא יודעת איך להגדיר את זה.. אני לא חושבת שהמושג דקורה בגב אפילו מסביר את זה.. בעע אני מרגישה שאני צריכה טעינה מחדש של האנרגיות שלי... אוף... אילו משפחה היינו בוחרים. כי המשפחה של פשוט קטסטרופה. משני הצדדים.. באמת שאני רוצה לבכות אבל אני לא מוצאת את הדמעות (קיטשי, אני יודעת.. אבל באמת.. אני לא מצליחה לבכות. אפילו שבא לי כדי לשחרר סוף סוף - אני לא מצליחה..) המשפחה מצד אבא שלי לא סובלת לא את אמא , לא את אבא, ולא אותי. למה? סכסוכי משפחה וכי הם מקנאים שאנחנו המצליחים היחידים במשפחה. המשפחה מצד אמא (שזאת גיליתי רק לאחרונה) לא סובלת את אמא ופוגעת בה דרכנו. חחח כשאני כותבת את זה אני אפילו לא מצליחה לעכל את זה.. אני מרגישה מן סוג של ריקנות.. ריקנות מרגשות. יש בי קצת תסכול.. אבל חוץ מזה אין יותר כלום. ריק אחד גדול. בכל אופן, ההורים שלי בחו"ל והם פשוט לא מראים נכונות לעזור. הדודה העילגת שלי (נקרא לה דודה א') נעלבת מכל מילה שאני אומרת ויורה לכיוון האחים שלי עקיצות ארסיות! השניה (דודה ב') פשוט השטלתה לנו על הבית. לאמא שלי אין כוח שהיא תבוא כי היא תמיד מקטרת על כמה שהבית שלנו מלוכלך (חחח מה שאין סיכוי כי אמא שלי מנקה אותו 3[!] פעמים ביום)ועל זה שאין לנו מספיק אוכל בבית והיא פשוט שורצת לנו בבית עם הילדים הצעקניים שלה. ממש שורצת. מהבוקר עד הערב. פשוט אין לי כוח. ותנחשו מי צריך לנקות אחר כך. סבתא שלי כמובן לא בצד שלנו.. כשאמרתי לה שאני שוב ישנה בבסיס ושאלתי אם היא יכולה לבוא לישון אצלנו כיוון שדודה א' חולה (והיא גם צעקה על האחים שלי שהיא לא חוזרת יותר לבית שלנו אחרי שביקשתי ממנה לחנות נורמאלי כדי שגם אני אוכל להיכנס לחניה שלי) והיא אמרה לי שהוא לא יודעת ושנעבור שעה שעה.. גם כן סבתא. כשהתקשרתי אליה בערב סתם כדי לשאול מה היא עושה היא אמרה לי שכלום. אם כבר הבנתם האחים שלי ישנו לבד היום.. אבל גם זה לא היה קל. בהתחלה דודה א' הייתה צריכה לישון אצלנו (כי הסבתא המדהימה שלי פשוט עסוקה מידי בשבלנו.. אבל על הילדים של הדודה השניה היא יכולה לשמור בכל שעות היום) וכמובן, איך לא.. היא מביאה את הילדים של דודה ב' יחד איתה. וואי היא פשוט מנסה להיפטר מהילדים האלו בכל הזדמנות... זורקת אותם לכל מקום שיקח אותם, אפילו היא לא סובלת אותם. בכל אופן הודעתי לא' שכשאני חוזרת שתיקח אותם להסתובב בקניון או משהו כי יש לי הלילה לילה ארוך ואין לי כוח לשני המעצבנים הצעקניים האלו. היא אמרה לי בסדר בטון נעלב ועוקצני ושהיא תשקים קום ותלך כבר ב7 למוסך יחד איתם. אמרתי לה בסדר ובזה נסתיימה השיחה. לאחים שלי היא צעקה שהיא עושה לנו טובה שהיא ישנה אצלנו בכלל ושאני לא רוצה אותם בכלל בבית ולמה מי אני בכלל שאגרש אותם כי אני עייפה. זה נגמר בזה שהיא הלכה יחד איתם לישון בבית שלה. אני פתאום מרגישה לבד. כאילו אין לי אף אחד לסמוך עליו חוץ מעל עצמי. אף אחד להיתלות עליו כשאצטרך. אפילו לא על סבתא שלי שכל כך אהבתי וכל כך אהבה אותי. אבל כל זה מתגמד לעומת העובדה שהרסתי לאמא שלי את החופשה. סיפרתי לה מה קורה והיא צעקה על ב' שהיא כל הזמן דוחפת לנו את הילדים שלה ומדליקה את כולם. אני מרגישה כל כך אשמה. זהו. מרוקנת ומאוכזבת אני מאחלת לכם לילה טוב ומקווה שהמשפחות שלכם לעולם לא יאכזבו אותכם ותמיד יהיו שם לצידכם.
בעעע.. אין לי זמן לכלום...