היי חזרתי עם קטע לקריאה

[kikona126]

ואת התסמינים שלו ראית?

ימימה אומרת, ובצדק:
דיבורך דיבורו

 

[הקוסמת הורודה]

בסופו של דבר אני לא יכולה להושיע אותו

עם האמת שלי רק עם שקר. הוא הרגיש חוסר ביטחון גבוה וחיפש אצלי עוגן בדמות הידיעה שיש לי אמון בו או שהקשר הטיפולי משמעותי עבורי כשהוא שמע תשובה של לא אכפת לי מי יהיה המתאם טיפול שלי אני עובדת עם מה שיש אז כבר הוא הרגיש חוסר אמון והתחיל לומר שהוא מרגיש שאין לי אמון בקשר הטיפולי וכדומה התסמינים שלו אני מניחה שחוסר אונים כי הוא לא הסכים לדבר על דברים אחרים וכל הזמן ניסה לחלוב ממני תשובות ולא נראה מרוצה מתשובה כמו של לא אכפת לי.

 

[ינוקא1]

אז את בטוחה שהוא היה כזה "טוב"

&nbsp
לי נראה דווקא שהוא כן היה טוב , ומה שמונע ממך להמשיך אצלו את הטיפול זה הפחד שלך.
הפחד שהוא לא יכול להכיל אותך , הפחד שאת "תהרסי" אותו.
וכל מה שאת כותבת כאן , זה הסיפור שהפחד אומר לך - שהוא "שביר" ו"חסר אונים" וכו' וכו'.
&nbsp
אבל הפחד הזה מעכב אותך :
כי אם לא תתני אמון ביכולת של אנשים להכיל אותך , אם לא תהיי מסוגלת לחשוף את רגשותיך בכנות , לעולם לא תהיי בקשר טוב.
&nbsp
אני מציע לך שוב -
תחזרי אליו , תעשי עוד טיפול או שניים לפחות , כדי לסיים את זה יפה.
אין לך מה להפסיד , ויש לך הרבה מה להרוויח.
&nbsp
&nbsp

 

[הקוסמת הורודה]

בכל אופן זו עדיין הייתה עיצה גרועה מאוד

כי רב האנשים כולל רב המטפלים לא מגיבים טוב למשמע דברים כאילו והם כן מחפשים איפשהו הערכה והערה כזו בטח מוציאה להם את החשק לעזור או גורמת להם לכל מיני פקפוקים לכן המסקנה שלי שהעיצה שלך לא היתה טובה וחבל שהקשבתי לה. עכשיו אתה יכול להמשיך לחפור לאחרים על התפתחות רוחנית

 

[ינוקא1]

כולנו מחפשים הערכה , זה נכון.

וכולנו מחפשים שיקבלו אותנו ושיעריכו אותנו.
ואף אחד לא אוהב לשמוע דברים לא טובים על עצמו.
&nbsp
ולמרות כל זה , יש דרך להגיד כל דבר.
ודווקא כשנמצאים בקשר משמעותי , הקשר האמיתי נמדד ביכולת הזו :
להגיד אחד לשני גם דברים לא קלים , אפילו לריב פה ושם , אך לא לשבור את הכלים בגלל זה.
&nbsp
את בהחלט יכולה להגיד לו (עדיין) :
שאת חושבת שהוא מטפל טוב , להודות לו על כך שהוא עזר לך הרבה , ואת יכולה להגיד לו שאמרת מהי הרגשתך כלפיו דווקא כי את מעריכה אותו וסומכת עליו שיוכל להכיל את זה , ושיוכל לעזור לך להתמודד עם זה.
&nbsp
הבעיה שלך זה לא הוא , הבעיה שלך היא הפחד שלך.
הפחד שבניגוד למה שאת חושבת , הוא דווקא יוכל להכיל את זה.
&nbsp
הפחד מכך שיכילו \ לא יכילו אותך.
&nbsp
(שתי האפשרויות מפחידות אותך , אבל האפשרות "שיכילו אותך" מפחידה אותך יותר)
&nbsp
לא הוא הפסיק את הטיפול , זו את שהפסקת.
את מנסה להראות כאילו את דואגת לו והופכת אותו לאיזושהיא "בובה שבירה" - בולשיט.
&nbsp
זה הכל פחדים שלך.
ויש לך כעת הזדמנות לתקן אותם , לבוא אליו שוב לשיחה למרות הכל , ולהוציא מהטיפול הזה משהו משמעותי.
&nbsp
אם לא תעשי זאת , זה יחזור שוב.
את צריכה ללמוד להתמודד עם הפחד הזה - במוקדם או במאוחר , בגלגול הזה או אחריו.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[הקוסמת הורודה]

תיאורתית צודקת רק שכבר אמרתי לו שאני לא

רוצה להפגש איתו יותר אז זה מאוחר מידי ואני כבר מסתגלת לרעיון של מתאמת טיפול בחורה

 

[הקוסמת הורודה]

גם היפנוזה ומדיטציה יכולות תיאורתית לאפשר זאת

כי אז הראש והגוף " ריקים" וזה מאפשר מעבר ללא הפרעה מצד רוחות וישויות שונות

 

[kikona126]

זה אכן בא לי בטבעיות

בלילה אני יוצאת הרבה מהגוף, מגיעה להרבה עולמות (שנים שיוצא לי להיות בהם הרבה הם עולמות בהם הכל בצבע זהב השני הוא לבן (ללבן אני מגיעה אחרי לילות של עבודה רוחנית, בעולם הזה אני נחה) אני עדיין לא יודעת מתי אני מגיעה לעולם הזהב או מה המשמעות שלו (תכנס אצלי בבלוג ל״קצרים״ ושם לחלום זהב, זאת דוגמא אחת לעולם שכזה).
הפתיעה אותי היציאה בזמן המדיטציה למרות שידעתי שהיא תגיע. מבחינה מסויימת תרגלתי השארות של הנשמה בגוף כדי להכיר אותו וכדי שלא יהיה מצב שלא אדע לחזור (זה מפחיד פתאום בלילה שאתה יוצא וזה קורה כי זה פשוט קורה... ומה יקרה אם אני לא אדע לחזור?)
&nbsp
אני לא רוקדת �� יש דברים אחרים מומלצים? אני שוחה הרבה
&nbsp

 

[ינוקא1]

מה את מרגישה בזמן השחיה ?

&nbsp
( אם את יכולה לתאר את הרגשה .....)
&nbsp
&nbsp

 

[kikona126]

זה קצת מסובך

כי זה העבר שלי עם בריכה:
https://kikonablog.wordpress.com/short/breathe/
זה קרה לי בבריכה בגיל שש.
&nbsp
אני שוחה בסגנון ti מה שאומר שחיה למרחקים במינימום מאמץ (ללא קושי בנשימה). וזה כיף זה מעין הרגשה של דג במים... (אני עושים סגנון חתירה ובאימונים משלבים חתירה גב, חזה ופרפר)
כשהמאמן נותן תרגיל אפוקסי (תרגיל בו לא מוציאים את הראש לנשימה) זה קשה לי, החנק הזה קשה לי אז אני מפסיקה את התרגיל אחרי 25 מטר בדרך כלל ושוחה רגיל כדי להשתחרר. אחרי האימון של אתמול הרגשתי כמו כריש, ממש חציתי את המים.

 

[ינוקא1]

נשמע לי סבבה לגמרי

אני מאמין שזו גם הדרך הנכונה להתאמן באופן כללי - ללא מאמץ , ולהגדיל מרחקים בהדרגה.
גם בריצה , למשל.
&nbsp
אני לא יודע האם את "צריכה" ריקוד כשיש לך את השחיה , אם אם יום אחד תרצי "להתרחב" לאנשהו , אז אני ממליץ לתחום הריקוד.
&nbsp
כאן למשל אני מצרף יו טיוב עם ריקוד של שמאן אפריקאי :
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[הקוסמת הורודה]

לדעתי שווה לך לתרגל דימיון מודרך רק על

החלק של הנשימות מתחת למים כדי להאריך את השהות

 

[kikona126]

מאימון לאימון יש שיפור בזה.

אני שנים הייתי שוחה חזה ולפני שנה וחצי למדתי חתירה. בשיעורים הראשונים היו פעמים שהיתי מגיעה לעמוקים ועוברת לחזה כי זה מקום הנוחות שלי, כי פתאום הייתי קולטת באיזה עומק אני... זה כבר לא קורה, וככה גם יהיה עם הנשימה, כל פעם נמתח את זה עוד.
האתגר הגדול יהיה להכנס לשחות בים. בקיץ הקרוב זה יקרה!