הילד בן שלושים

יעלעל

New member
הילד בן שלושים

עדין על הספה בבית הוריו?

עד איזה גיל נראה לכם סביר שהילד יגור בבית?

האם בכל מצב ובכל תעסוקה שלו? יש מצבים בהם אנחנו מאפשרים יותר בקלות השארות של ילד בבית? למשל, כשהוא סטודנט?
 

riki23

New member
אני חושבת

שזה מאוד אישי, תלוי במערכת יחסים בין ילד להוריו, כמה מקום יש בבית ועוד. אני גרה עם הורים עד גיל 30,] למרות שמגיל 20 אני עובדת במשרה מלאה, יש לי חברה בת 48, עדיין גרה עם אמא שלה, בבית פרטי גדול, מאוד מבוססת כלכלית. כל מקרה לגופו.
 

יעלעל

New member
ברור שתלוי במערכת היחסים

כתבת שאת עובדת, האם זה אומר שאת משתתפת בהוצאות הבית?
 

riki23

New member
ברור

כשגרתי עם ההורים, השתתפתי בהוצאות הבית, היום אני כבר לר גרה איתם.
 

adif11

New member
נראה לי שסטטטוס "סטודנט" יותר קל לעיכול

להורים שילד באמצע שנות העשרים שלו (ומעלה) עדיין גר אצלהם.
הגדול שלי בי"א אז עדיין קשה לי לדמיין אותו עוזב את הבית אבל נראה לי שהחל מגיל מסוים , אם לא יביע רצון לעבור למגורים משלו , זה יראה לי מוזר ומלחץ.
לא כי מפריע לי שהוא גר איתנו אלא כי נראה יותר טבעי , נניח בגיל 25,26 , להעדיף לגור עם חברה או עם שותפים בדירה משלך.
 

riki23

New member
לא תמיד

בגיל 25-26 יש חברה, וגם לא לכולם מתאים לגור עם שותפים.
 

annat770

New member
נראה לי סביר עד סיום התואר הראשון

רק במקרה שמדובר בסטודנט/ית שהתחילו ללמוד זמן קצר אחרי השחרור מצה"ל
הלימודים בתואר הראשון מאוד אינטנסיביים וכמעט אי אפשר לעבוד, בטח שלא להרוויח משכורת שתאפשר לגור בשכירות
יש לי בבית סטודנטית בת 22 עם חבר סטודנט באותו גיל ואין סיכוי שיצליחו לממן דירה שכורה בשלב זה
 

Optimistic Girl

New member
אני בתור הבת של...

אומרת שהכי טוב זה עד גיל של אחרי הצבא.
שישכחו מטיול בהודו/דרום אמריקה ותכסף יחסכו למעבר הדירה.

אם סטודנט גם אפשר לאפשר לו לגור אבל עם גבולות של "רק עד תואר ראשון",
ואחכ שיתחיל להיות עצמאי.
 
סטודנט נצחי?

אני חושבת שההחלטה תלויה בכל כך הרבה גורמים, החל מגודל יחידת המגורים, הפרטיות (של הצאצא ושל ההורים)

היכולת הכלכלית (שלו ושלהם)

התעסוקה שלו, מה "משרת" המגורים בבית ההורים (חסכון? נוחות? בטלנות? אי התמודדות? )

לא חושבת שיש "סבירות גיל" כי נתון מאד גמיש בהתאם למבנה המשפחה, יכולת ,מרחב וכל יתר הנתונים.

ויחד עם זאת אם אחד מילדיי היה בן 30 ומתגורר בבית--הייתי מרגישה משונה ,אני חושבת.
 

talitush

New member
אני חושבת שבכל הדיונים יש נטיה להכללות

גורפות, ואתם קצת מתעלמים מהעובדה שגם ההורים שונים זה מזה, המשפחות שונות בדרך התנהלותן ובוודאי שהילדים עצמם שונים זה מזה באותה משפחה, ובוודאי שבהשוואה למשפחות אחרות.

ולכן, מה שיתאים לילד ממשפחה אחת לא בהכרח יתאים לאחר ממשפחה אחרת. זה תלוי בכל כך הרבה גורמים.

קל מאד להכליל ולומר באופן סוחף שילד צריך לצאת אחרי הצבא מהבית. או בגיל 30. לא חשוב הגיל, חשוב העקרון.
אין כלל ברזל. תלוי בתנאי המגורים, במצב הכלכלי, במה שהוא עושה, ביכולות שלו ושל הוריו, האם הוא לומד והיכן (קרוב או רחוק מהבית) וכו' וכו'.

וסתם כדוגמא - אני ואחותי גדלנו באותו בית.
היא סיימה צבא ונסעה ללמוד בירושלים וגרה הרחק מהבית.

אני בזמנו סיימתי צבא ואפילו לא עלה על דעתי לגור מחוץ לבית. כזו הייתי. ולי התאים להישאר בבית. ולכן למדתי קרוב לבית ונשארתי לגור בו עד שהתחתנתי....

אז אין כלל שווה לכולם, ומה שמתאים לאחד לא בהכרח יתאים לאחר.
 
למעלה