הילד קובע את עתידו- שאלת המשך

[לורליי43]

הילד קובע את עתידו- שאלת המשך

בהמשך לשאלה על תפקידינו ההורי, עלה נושא הבחירה של הילד. הזכיר לי את השאלה של קאסיופאה, לגבי- האם ילד בן 6 יכול לקבוע את עתידו. השאלה היא, האם ילד בן 12 יכול לקבוע את עתידו? ילד שמתעקש על תחביב ששואב את כל זמנו ולא מפנה זמן לדברים אחרים שחשובים בעינינו, ואפילו ילד/ה שהנושא חשוב לו עד כדי כך שיבחר ללכת לפנימיה לצורך מיצוי הענין. הייתם שולחים לילד לפנימיה אם הוא מתעקש, ואם אתם חושבים שמבחינה חינוכית זו בעיה? (ואולי אתם לא חושבים שזו בעיה).

 

[מיכל שב]

לא הייתי שוללת פנימיה

אבל רק לאחר שהייתי מוודא מה תנאיה. למשל, בזמנו היה במצפה רמון בי"ס מאוד נחשב למחול. בנוסף למגמות המחול המעולות, גם בי"ס עצמו (תכנים עיוניים ומדעיים) היה טוב. לגבי התחביב - תחביב ששואב את כל זמנו על חשבון הלימודים ו/או החברים זה לא טוב. האם יש לו חברים מאותו חוג? האם הלימודים נפגעים?

 

[צימעס]

באיזה גיל?

 

[מיכל שב]

בית הספר במצפה רמון?

12 או 13.

 

[צוציקגדול]

הייתי מתייחס לזה כמו אל סתירה בפנים

אם הילד שלי היה מודיע לי שרוצה ללכת לפנימיה, אלא אם לפנימיה יש איזה שהוא ערך מוסף שאיני יכול לתת לו בבית והוא חייב להיות ערך מוסף משמעותי מאוד. וכל זאת למה? מכיוון שבגיל 13 הודעתי להורים שלי שאני רוצה ללכת לפנימיה צבאית וזאת בגלל שלא היה לי טוב בבית ורציתי לברוח מהאווירה בבית. בזמנו ראיתי בזה איזה שהיא קריאת מצוקה או קריאה לעזרה.

 

[צימעס]

ואי...

מלא זמן ניסיתי להבין איזו סתירה יש בתוך ההודעה של לורליי או בתוך בקשה ללכת לפנימיה.

 

[תּמר]

אההההה. סטירה. גם אני לא הבנתי

 

[צוציקגדול]

סטירה או ../images/Emo67.gif למי שלא הבין ../images/Emo13.gif

 

[לורליי43]

ואני דווקא חשבתי שזה משחק מילים

מכוון. הסתירה בין המחשבה על מה שקורה בבית (בין ההורים והילדים) ובין מה שהילד מרגיש. גם התגובה שלך התאימה לי מאוד. ורק עכשיו הבנתי שהיתה טעות הקלדה.

 

[נועה לביא]

גם אם הוא ירצה ללכת לוינגייט

תראה זאת כך?

 

[צוציקגדול]

תלוי באיזה נסיבות, לצורף העניין

זה לא משנה לי עם זה לישיבה או לוינגייט (רק שאם יחליט ללכת לישיבה, אראה בזה כשלון חינוכי מדרגה ראשונה בנוסף לכשלון הורי). רק אם הוא יהיה עילוי באיזה שהוא תחום ואני לא אוכל לתת לו את אותם הזדמניות בבית על ידי ליווי, תמיכה, העשרה. וגם אז בלב כבד.

 

[Kalla]

מזדהה מאוד.

 

[לורליי43]

פה בדיוק הבעיה שלי

שעושה רושם שלהיות עילוי זה לא כך כך בריא (נפשית ופיסית), וזה בכל תחום שהוא- אם שכלי, מוסיקה, אומנות, ספורט. וכאן נכנס השיקול שלי כהורה- איזה סוג חיים אני רוצה לאפשר לו.

 

[נועה לביא]

אבל "עילוי" זה לא דבר שמתקבל

או מתבטל באמצעות סוויץ' של מתג. לפניכן יש את הבן אדם עם היכולת והרצון החזק להיות "עילוי" אשר אם יבלם עשוי להיות מתוסכל מאוד מכך. בואי נגיד שיש לך עילוי שכלי בבית. לעומת האחרים, לכאורה, הוא מאוד נוח. הכשרון שלו לא יצטרך לגרום לך לשנות סדרי עדיפויות ולו"ז שבועי, ולא יצטרך דברים יקרים או רחוקים מדי מהבית בשביל לפתח את הכשרון שלו. הכי הרבה - תצטרכו לממן לו לימודים אקדמיים מוקדם יותר ממה שציפיתם (וייתכן שזה דווקא ייצא לכם זול יותר כי יש כל מיני מלגות שמקבלים סטודנטים צעירים). א-ב-ל מבחינה חברתית, הוא ממש לא מספק את איך שבעיני רוחך צריכים להיות ילדים בגילו. את רוב זמנו הוא מבלה בהתעסקות בענייניו השכליים לבד. האם תתערבי?

 

[תּמר]

עילוי זה גם לא דבר שיעלם

אם הילד ילמד במוסדות חינוך רגילים ללא פנימייה, וילמד לאחר מכן בעצמו או בעזרת הוריו. לפעמים הורים הורסים את חיי ילדיהם כאשר הם נכנעים למה שנראה הנכון ביותר לעשות - פיתוח הצד השכלי שלהם. לפעמים זה אומר שהמיומנויות החברתיות הולכות לאבדון ללא אפשרות שיקום, ולפעמים זה אומר שמהבחינה הרגשית הילד לא מתפתח. בניגוד לשני הדברים הנ"ל (מיומנות חברתית, בגרות רגשית), כשרון שכלי ו/או כישרון לתחום מסויים לא נעלם עם הגיל ולא הולך לאיבוד. מיותר לציין במה אתמוך, אם יגיע הרגע - לא? (בנוגע למיצוי עצמי - אני מאוד בעד, אבל אפשר כל דבר לעשות בגבולות ברורים. לא חייבים לוותר על הגבולות)

 

[נועה לביא]

הפנימיה מתייחסת לספורט

ובמקרה הזה, זה בהחלט עלול להעלם, או שהסיכויים לממש יפחתו משמעותית. באשר לילד - זה מה שהוא רוצה. הוא רוצה לבלות את רוב זמנו בללמוד ולא בהלפגש עם חברים. זה לא כתוצאה מלחץ מההורים.

 

[תּמר]

זה סימן לבעיה. אולי הוא אוטיסט

או משהו בספקטרום הזה. בימינו מקובל לטפל בזה ולא להניח שזה יעבור מעצמו.

 

[נועה לביא]

אני חוששת שלאוטיזם וחבריו לספקטרום

יש סממנים יותר רציניים. צאי מתוך נקודת הנחה (לא מרחיקת לכת) שלילד המדובר אין שום בעיות תקשורת שהן.

 

[פלגיה]

אני הייתי מקווה שלילד העוסק בספורט

יהיו תחומי התעניינות נוספים. כמו שאני רוצה שלילדי המתמחה במתמטיקה ושחמט יהיה גם עניין בתחום ספורטיבי או אומנותי. אם בוינגייט יתנו לו רבגוניות כזו - אני אהיה מוכנה לשקול. לא בגיל 12, בגיל 14 אולי.

 

[נועה לביא]

מה הכוונה ב"תחומי התעניינות"?

אף אחד לא יסגור לו את הראש בוינגייט. אם הכוונה היא בללכת לחוגים אז מן הסתם לא.