הילד שלי מגמגם

הילד שלי מגמגם

שלום רב לחברי הפורום אשמח לקבל את חוות דעתכם.

גדלתי במשפחה של מגמגמים, אבא שלי ושני אחיותי הינם מגמגמים.
ראיתי אצל אבי כמה הגמגום הקשה עליו את החיים אבל למרות זאת הוא התמודד זה בצורה מעוררת השתאות. הוא עלה לארץ מארצה"ב בלי אף מילה בעברית, למד שפה למרות הגמגום, עבר במשרד כל השנים וכן ניהל עסק למשך 20 שנה.
ממנו שמעתי על הקשיים הרבים שמגמגמים עוברים וכמה דפיקות לב ומאמץ מחשבתי זה דרש ממנו.
הוא ניסה כל מיני טכניקות במשך השנים, חלק עזרו פחות וחלק יותר.
אצל אחיותי אחת הצליחה לא לתת לגמגום לעצור אותה והשניה, הגמגום אכן עצר לה את החיים ובמשך שנים לא יצאה לעבודה בגלל זה.

בני שהינו כיום בן שש החל לגמגם בצורה כרונית בזמן האחרון. אני לא יודע אם זה קשור אבל בגיל 3 לאחר שהוא כמעט לא דיבר לקחנו אותו לקלינאית תקשורת למשך יותר משנה וזה עזר לו מאוד, אך שטף הדיבור שלו מעולם לא היה טוב.
הילד הינו מאוד חברותי ולכן לא ראיתי שזה מפריע לו למעמד החברתי אך אני מבחין שהוא מתוסכל בגלל הקושי שלו להוציא הברות כמו שצריך.
לימדתי אותו את השיטה שאני זוכר שאבא שלי השתמש בה רבות- נשימה עמוקה ואז לדבר, הוא אמר לי שהוא מנסה את זה ולפעמים זה עוזר.

אשמח לקבל את חוות דעתכם האם יש טעם ללכת לטיפול בגיל כזה, האם להתעלם מזה ובכלל איך אני כהורה יכול לעזור לו.

תודה מראש על המענה.
איני מעונין בפניה ממטפלים למיניהם אלא רק חוות דעת של חברי הפורום.
 

yehuda1949

New member
תגובה

ראשית מה שלא יהיה אל תזניח את זה ויש טעם ללכת לטיפול ולא להתעלם מזה.
גם אני טופלתי בזמנו לפני 54 שנה מי שזוכר על מכון צ"לוק שהיה מהחלוצים הארץ בנושא.
זה כלל נשימות עמוקות ודיבור זה גם כלל בין היתר ללכת צעדים מדודים ולדקלם משפטים לשמור על קצב דיבור נכון
כמו כן זה גם כלל דיבור מול מראה לראות את הפה והשפתיים כאשר אני מדבר וכן לדבר במקרופון כאשר המגמגם שומע את עצמו במכשיר שמע.
מאחל לבנך המון המון הצלחה
נ.ב
אני מקווה שאתם מדברים בבית רק עברית ז"א שפה אחת יש תפיסה כי אם המגמגם מדבר מספר שפות כמו שהיה אצלי בבית יותר קשה למזער את הגמגום.
אצלי בבית דיברו בזמנו אידיש רומנית ועברית מביה"ס.
 

shuky63

New member
קודם כל-אם כבר לגמגם,אז הכי טוב לגדול במשפחה

מגמגמת.זו התחושה שלי כמי שגדל במשפחה בה הייתי המגמגם היחיד במשפחה הקרובה והרחוקה כאחד(הכל בגלל היטלר ימח שמו,כי לאבא שלי היה בן דוד מגמגם שנספה בשואה).
התסכול הזה שאתה מתאר הוא המוקש הכי גדול.צריך שהילד יפנים שזו בעיה שולית וחסרת חשיבות ושאתם מאזינים לו בכף.
ההורים שלי למשל שידרו לי כל הזמן שזו בעיה איומה.אז מה הפלא שלקח לי יותר מ30 שנה עד שהגמגום הפסיק להפריע לי?
אתה יכול לספר לו את הסיפור:ילד של שבת.זה צריך להיות המסר.הגמגום הוא תכונה אחת פחות טובה בין הרבה תכונות טובות.
ועם סבא כזה,התחושה שלי היא שהגמגום לא יעצור אותו.
 
האם לדבר איתו על זה

אני בהתלבטות האם לדבר איתו על זה או לחכות שהוא יעלה את הנושא.

בתחילת שנת הלימודים הוא אמר לי שילד אחד צחק עליו שהוא מגמגם. התקשרתי לאמא של אותו ילד וביקשתי ממנה שתדבר עם הילד שלה שיפסיק.
בסופו של דבר מדובר בילד חברותי מאוד כך שאני מאוד בהתלבטות האם ליזום שיחה וטיפול או שיתכן שההתעסקות שלי בנושא רק תעצים את הגמגום (כך אשתי חושבת...).
 

oshi16

New member
הצעה ממני-

הגמגום שלי התחיל בגיל 12 מטראומה.
אין לי אף אדם במשפחה מגמגם וקיבלתי את זה קשה מאוד.
גם ההורים לא ידעו מה לעשות והייתי אמורה להתחיל להתכונן לדרשת בת מצווה.
ניגשתי לקלינאית תקשורת והיא אמרה לי דבר כזה- אולי את לא הכי טובה בגמגום , אבל את יודעת לשיר. תכיני שיר-דרשה.
והלכתי על זה. מה שאני מנסה לומר לך זה שאני בטוחה שהבן שלך טוב בעוד תחומים, נכון שהוא ילד בן ארבע אבל שיתעסק בדברים שהוא אוהב. הוא אוהב ספורט? שיעשה ספורט. הוא אוהב לצייר? תנו לו לצייר.
זה גם יסיט אותו מהמחשבות על גמגום וגם ישפר את הרגשתו:)
כשאני עסוקה במשהו שאני אוהבת ואני מדברת תוך כדי בלי לשים לב, פשוט זורקת משפטים לאוויר זה זורם לי חלק:)
זה מעין ריפוי באומנות.:) וכמובן מה שהכי חשוב זה תתנו לו את הזמן שלו לדבר. לא להכנס לו במשפט שלא ירגיש לחוץ בזמן.
כמה שפחות להתעמק בזה יעשה לו יותר טוב. לפחות בגיל הזה.
 

orlu

New member
האם לדבהר איתו על זה?

כן כן כן
וכמה שיותר מהר ובהתאם להבנה שדל ילד בגילו
לא לחטט לחפור, שיתוף בכלל ושיתוף הדדי תמיד תמיד מקדם וקושר קשרים חופשיים ואיכותיים
בהצלחה
 
הכי חשוב

זה לא לעשות מזה עניין, ובטח לא להאיץ בו בשום צורה.
תגרום לו להיות נינוח. זה הכי חשוב. בגיל הזה זה יכול לעבור מעצמו וזה מה שקורה ברוב הפעמים.
לגבי אם לדבר איתו או לנסות לתקן אני לא ממש יודע מה להגיד, אולי כן, אולי עדיף לחכות טיפה; כך או כך זה לא מה שתעשה אלא זה איך שתעשה את זה.
 

orlu

New member
לגבי להגיד או לא - אני

כפי שכתבתי תמיד בעד בעיקר כשהילד חשף ואמר שצחקו עליו
מי ישמע יקבל יחבק או לא ההורים?

ילד שמשתף את ההורים מצפה לתמיכה.
נכון שתמיכה צריכה להיות במידה רצויה אבל אםם לא נעשה לא ניטעה
 
לדעתי זאת היתה טעות ואני אסביר...

גם לי אמרו דברים בסגנון הזה כשהייתי קטן ולדעתי זאת טעות
השוואות כאלה יש בהן כדי להאדיר גם את הגמגום עצמו ולקבע אותו וגם את היותו מגמגם; "כי אם משה רבינו גמגם וגם אני מגמגם אז אני בטח מיוחד כי אני מגמגם".
זהו פתח לכל מיני קבעונות ופיקסציות מוטעות לגבי הגמגום.

אם כבר העליתם את הנושא איתו, הדבר הנכון לדעתי יהיה כמה שיותר להמעיט בערך הגמגום תוך כדי העצמת היתרונות והחוזקות שלו; שימו לב אבל לעשות את זה בצורה אמינה ואמיתית אחרת הוא לא יאמין לכם ויהיה יותר מתוסכל מבהתחלה.
דברים כמו
"לדני יש שפתיים בולטות, לאורי יש משקפיים, לדנה יש אף גדול, ולך יש דיבור כזה"
"אף אחד לא יכול להיות מושלם.. תראה כמה דברים טובים וחזקים יש לך... "

תדגימו לו כמה אנשים חשובים יש והיו שהם מגמגמים, תדגישו לו שזה שום דבר, ותחזקו את בטחונו העצמי ואת החוזקות שלו.

אם הייתי יכול אחורה בזמן ולחנך את ההורים שלי - זה מה שהייתי אומר להם
 
למעלה