עוד מכתב שנכתב לקייטי ותשובתה מתורגמים-
קייטי,
אני כל כך מבולבל, ואני מתבייש לדבר על זה איתך. הייתי צריך להיות מסוגל לפתור את זה לבד, אני מרגיש שאני משתגע.
עזבתי את הבחורה הזאת כבר כל כך הרבה פעמים. עזבתי אותה שוב. את פגשת אותה לרגע יחד איתי בחנות הספרים מזרח-מערב בסקרמנטו אחרי שיחה שנתת שם במאי בשנה שעברה. קוראים לה סוזי.
למה אני ממשיך לקלקל משהו טוב? היא אוהבת אותי, או לפחות עד שאמרתי לה לפני כחודשיים שאני צריך להיפגש עם עוד נשים. ברגע שאני חוזר אליה אני מרגיש מאושר ואז כאילו אני מלך העולם אני מתחיל להסתכל מסביב לראות איזה עוד יופי אני יכול לקחת. אחרי זמן מה כשאני מרגיש מנותק, מפוחד וקטן אני חוזר אליה בזחילה.
קייטי, זו איננה דרך ראויה להתייחס ללב כה עדין ויפה. נכון, גם לזה מצאתי את ההיפוך. קייטי, למה אני לא יכול פשוט לחיות חיים מאושרים? האם אני תמיד צריך לתפוס את המרובה? האם אני פשוט צריך לעזוב אותה ולשמור את השיגעונות שלי לעצמי? האם יש איזושהי אפשרות שאוכל להיות איתה בשקט או שתמיד אצטרך לצאת למסע מטורף ולקלקל את הכל? האם עלי להתחתן איתה (אם היא עדין תרצה אותי),למסמר את רגלי לרצפה, , ולהתנגד לדחפים שלי ,או שמא אין זה אלא בית סוהר מסוג אחר, ובסופו של דבר אאלץ להשתחרר ממנו.
חלקית אני חושב שכל הדרמה הזו נובעת מן העובדה שאף אחת אחרת לא אוהבת אותי כמוה, ולכן אני חוזר אליה.מאד קשוח ומחושב , ולא הייתי רוצה שמישהו כמוני ישתמש בה, ואז אני מתחבא וזה לא עוזר.
קראתי ספרים על דייטים שבהם מתארים כיצד להתנהג בכדי להשיג כל בחורה וזה נשמע טוב האם אני פשוט לא טוב מספיק עדיין? האם אני צריך להתאמן עד שאהיה מנהיג הלהקה?
אני צריך את האהבה שלה- האם זה נכון? לא. אני מיואש וחסר תקווה כשאני חושב את זה . מי אהיה ללא המחשבה הזו? לא יודע. פחות מיואש? מסתובב חסר כל מושג על העולם? חדש לגמרי? האם אני מסוגל לחיות מהמקום הזה?
אנא, עזרי לי, את תקוותי היחידה.
אני סומך עלייך, קייטי ולמרות שאני מתבדח זה נושא מאד מהותי עבורי שמטריד אותי. אנא תני לי רמז אם את יכולה.
באהבה,
ג
ג. יקר,
אני מציעה שתעשה רשימה של כל (כן, כל) היתרונות שאתה מאמין שיש ל"מנהיג הלהקה"—היתרונות שבראש שלך מושכים אותך ל זהות של "מנהיג הלהקה". אתה משוכנע שאתה רוצה להיות הגבר שיכול למשוך את כל הנשים וזאת בכדי שבסוף תהיה עם הטובה שבכולן, עד שתתעייף ממנה, )ואתה אכן תתעייף ממנה שכן אתה נושא עמך את המיינד הלא מתוחקר של היום עד אשר המיינד יתעורר ויתחיל להיות מודע לעצמו). ואז בראש שלך, אתה תוכל למצוא מיד אישה יותר טובה ללא שום מאמץ, בעצם, אולי היא תהיה האחת והיחידה לעולמי עולמים. ואם אתה "מנהיג הלהקה" גם אם הבהירות שלך מוטעות, אישה אחרת, טובה יותר, תמיד תהיה שם להחליף את זו שהלכה, שאיתה זה לא הלך, זו שפשוט "לא עשתה לך את זה" בטווח הארוך..
אני מציעה שתעבוד על הרשימה- כולה- ותמצא היפוכים, תמצע שלוש דוגמאות אמיתיות לכל היפוך. אני לא יכולה להתייחס לרשימה עצמה שכן אני יודעת שאתה יודע שגם אם כל המחשבות ייכללו ברשימה , זה עדיין לא יהיה מה שאתה מחפש, משום שהמיינד שלך יעשה עם הרשימה בדיוק את מה שהוא עושה עם החברה הנוכחית שלך, כשהיא רואה אותך כמישהו שהיא אוהבת ומאמינה בו. אז תעבוד עם הרשימה, עקוב אחרי ההנחיות הפשוטות אם אתה מחפש להשתחרר מזהות בדוייה (ואין חופש אחר).
אחרי שעשית את ה"עבודה" עם הרשימה באופן יסודי, עשה רשימה של החסרונות שאתה רואה בלהיות "מנהיג הלהקה". אל תעשה את הרשימה לאף אחד מלבדך. תתייחס לתהליך כאל מדיטציה. שב בתוך זה, חשוב לאט, עבור על פני חייו והחסרונות של "מנהיג הלהקה", אם הוא היה אתה, האם (ואתה הוא זה שרוצה להיות הוא) הוא יכול להיות מי שהוא בפני קהל? האם הוא צריך להחזיק פוזה (ואיזה פוזה בדיוק?)? אולי להיות יותר פיקח, יותר חתיך, יותר מטופח ממי שאתה, או ממה שאתה יכול להרשות לעצמך, יותר שנון, נדיב, יודע יותר? אולי הוא צריך לשחק עם העיניים שלו באופן מסויים, הפרופיל שלו צריך להיות משהו אחר, אסור לו לרדת או להעלות במשקל מבלי שיחול שינוי בתדמיתו, האם אתה בצבע הנכון? האם זה אפשרי לעמוד בסטנדרטים של האמביציה שלו, האם שאר הדברים האפשריים מספיקים במקום?
אם קשה לך לעשות את הרשימה, אל תתפלא. ה"אתה" שאתה לא יכול לזהות הוא לא רק המנהיג שבראש שלך אלא הוא אתה שחי זאת במציאות כרגע , וה"הוא" הוא אתה ממילא, שמנסה להיות הוא. אפילו שאתה יכול להבין את זה, זה עדין לא מספיק. בבקשה, תמשיך עם הרשימה, עקוב אחריו, האם הוא מתחיל לבודד את עצמו בכדי למצוא מנוחה מה"אני" השקרי שהוא כפה על עצמו? האם הוא נכנס לדיכאון בבידוד הזה? האם דיכאון יותר קל לך לשאת מאשר ההתמודדות עם האני הלא אמיתי הזה שאתה רודף? ואם זה נכון, האם הבידוד הפך לעוד בית סוהר? הנ'וב של "מנהיג הלהקה" מתחיל להיראות קצת יותר מידי, לא משהו לצפות לו והדיכאון משתלט. אתה מתחיל לראות את עצמך ככישלון וחוזר להיות "אתה" רק קצת יותר גרוע , מפני שאין לך את האפשרות לשמר את התדמית שגרמת לכל חבריך להאמין שזה באמת אתה האוטנטי, זה שמשך אותנו, זה שאיתו רצינו להיות.
זה בנקודה הזו, שאני בדרך כלל אומרת, "צא צא מי שלא תהיה", מלאך. חלק מאיתנו יאהבו אותך וחלק לא, אבל לא יהיה עליך שום לחץ מצד עצמך להיות "לא מי שאתה", אם עשית את העבודה על הרשימה של היתרונות בלהיות "מנהיג הלהקה", זה שנשים רוצות. כמו כן, דבר עם אנשים, קח סיכון, ותבדוק אצל אנשים שנחשבים ל"מנהיגי להקות". שאל אותם מה החוויה שלהם, לראות אם היא דומה לחוויה שלך. שאל אותם שאלות כמו: "האם אתה רואה את עצמך כיפה?" (אם אתם חושבים שהם נראים טוב),"האם אתה רואה את עצמך כמקובל, האם אתה מאושר בחיים שלך? האם אתה מקבל את כל מה שאתה צריך מהיחסים שלך עם נשים (ובעיקר יפות)?" "מה אתה מרגיש לגבי איך שנשים יפות מגיבות כלפיך או חושבות עליך באופן כללי?" האם אתם מרגישים שנשים יפות מקבלים אתכם, האם הן נמשכות אליכם באמת, האם אתם מאמינים להן? האם נשים יפות משתקות אתכם?"
אם אינך מוכן לעשות ניתוח פלסטי שיעלה אותך לרמת המראה הפיזי של בראד פיט (ורמת הניתוחים אינה גבוהה במידה כזו) אזי פתוחה בפניך האופציה לתחקר בחורים שנראים כמוך (כפי שאתה רואה את עצמך עכשיו) ונשים יפות גם. ייתכן שתהיה המום מהתשובות שלהם. אני שאלתי את השאלות האלה, כאלה שנראים "מנהיגים", ואם אתה תשאל תראה שאתה יותר מרוצה מחייך מאשר הם מרוצים מהחיים שלהם. ייתכן שתמצא שאתה מרגיש טוב יותר, מושך יותר, מקובל יותר, יותר מרוצה ביחסים שלך עם אחרים, גם עם נשים, מאשר הגברים והנשים איתם תשוחח.
בכל אופן, תנסה את הכול, אני עקבתי אחרי ההנחיות הפשוטות של המציאות (שלי), ואני אוהבת שכשמישהו כמוני שהם יכולים לסמוך עליה היא אמיתית, מפני שאני אני עושה, וככה זה, ועל זה אנחנו יכולים להסכים. אנשים שבונים תיק נגדי זוכים, ואני רוצה בשבילם את מה שהם רוצים בשביל עצמם- את החופש להאמין במה שהם מאמינים בו. הם מאמינים למחשבות הכואבות שלהם עד שזה חונק את השמחה ומוציא אותה מהלב. אם הם מתחילים להיות מודעים לחוסר התקווה הטמונה בזכייה מסוג זה ואם הם שמים לב לכאב אותו הם חשים, אזי לעיתים קרובות הם מתחילים לחפש משהו אמיתי יותר אצלם פנימה ומפסיקים לשפוט אותי ואין להם צורך להיות "מנצח". הכאב הוא המורה הנחוץ מעבר לכל לימוד שאני יכולה לתת. כמו כן כל הגנה שאשתמש בה כנגד מה שהם חושבים עלי. הכאב היה טוב אלי, מורה מעולה וחיוני עד שהוא כבר לא. הג'וב שלי הוא להרגיש נוח עם עצמי, ועם הרעיונות לגבי מי שאני.
אני מקווה שזה עוזר, חמוד.
אוהבת אותך,
קייטי
