הליך השמה נכון, יש דבר כזה?

[נ ג ה 33]

במקרה שלנו

המפקחת היתה זו שתיווכה ביננו לבין המורה המחנכת. לא ידוע לי על ועדות קבלה להשמה במסגרת, לאחר ועדות ההשמה.

 

[Diana M]

הליך השמה נכון, יש דבר כזה?

כל הורה לילד בעל צרכים מיוחדים הלומד בחנ"מ, עבר לפחות ועדת השמה אחת ואם הילד ימשיך ללמוד בחנ"מ, יעבור בעתיד ועדה חוזרת כל שלוש שנים. חלק עברו השמה כבר בגיל שלוש , חלק אותרו רק בגן ואחרים בבית הספר. הורים רבים למרות שידוע להם היטב כי ילדם זקוק לתנאים מיוחדים, מסרבים להשמה וממשיכים לדבוק בחינוך הרגיל. אחרים גם אם המעבר קשה להם ביותר עושים זאת. מה גרם לכם להחליט על השמה בחינוך המיוחד? מה היה הדבר אשר בגינו למרות הלבטים, למרות אולי הסרוב ההתחלתי בסופו של דבר בחרתם לשלב את הילד במסגרת מיוחדת? וכיצד לדעתכם צוות חינוכי אמור לנהוג על מנת לסייע להורים לעבור הליך תומך ונכון על מנת להביא אותם למודעות והסכמה להשמה, במקרה בו קיימת תמימות דעים של הצוות לגבי נחיצות המעבר. היום התקיים אצלנו הדיון הראשון בועדת השילוב לקראת השמה ונושא זה מעסיק אותי מאוד . חשוב לי לשמוע את דעתכם ואת זוית הראיה של ההורה בהליך. תודה דיאנה

 

[נ ג ה 33]

אנחנו התחלנו את דרכנו

בחינוך הרגיל, בו גדלנו במשך 4 שנים. עם המעבר למסגרת בית סיפרית, הבנו שלטובת בננו תהיה עדיפה מסגרת מצומצמת של 8 ילדים בכיתה, שבה יקבל את מלוא תשומת הלב הנדרשת ויקודם ע"פי הקצב האישי שלו. במקביל ידענו שתינתן לו הזדמנות לשילוב, עובדה שהקלה מאוד על ההחלטה הסופית שלנו. היו חששות בעיקר מפני ה"לא נודע". בועדת ההשמה, למרות שהגענו אליה מרצוננו, ישבו חברים עם פני פוקר, "חביבים" במיוחד אשר לא דאגו לתת את כל האינפורציה אודות הרעיון שלשמו הגענו. אנחנו הגענו מרצון, כמעט מהשלמה אך מה על ההורים שמגיעים בעל כורחם, מחוסרי אונים ועם אנטי מוחלט? לדעתי לפני כניסה לועדת השמה צריכים אנשי מקצוע רלוונטיים לשבת עם ההורים, להסביר בפני מה עומדים, להקשיב לרחשי ליבם ולפזר מעט את העננה סביב השם המרתיע "ועדת השמה".

 

[doritmor]

הדרגתיות

אני חושבת שחשוב מאוד שהתהליך והעיכול שלו יהיו הדרגתיים. חשוב שיהיה גורם שיהוו "כותל" להורים. מישהו שגם מכיר את הילד ומהווה סמכות מקצועית ואנושית להורים. תהליך היכרות עם מסגרות החינוך המיוחד חשובות מאוד. לנו מאוד עזר שאיפשרו לנו (אחרי הפעלת לחצים וקשרים) לראות גנים מיוחדים (גן שפתי וגן תקשורתי) לדבר עם הגננת, לראות ילדים אחרים במסגרת.. בגנים רגילים מאפשרים את זה ודווקא בגנים מיוחדים - לא. למרות שברור לי המניע. לדעתי כן צריך לאפשר זאת להורים שזקוקים לכך. משפט שאמרו לנו שמאוד שיכנע הוא שהילד יגיע לח"מ בכל מקרה לכן עדיף לעשות זאת בגיל צעיר ואולי בשלב מאוחר יותר ניתן יהיה להעבירו לחינוך הרגיל . בקיצור - עלינו "עבד" - ההודעה ההדרגתית, העובדה שהקלינאית תקשורת הצליחה ליצור איתנו קשר של אמון, האפשרות לראות את הגנים של ח"מ לפני קבלת ההחלטה וההכרה שזה לטובת הילד וזה בלתי נמנע. אני יכולה להגיד שזה היה מאוד קשה. עד היום קשה לי להגיד שהילד שלי בח"מ למרות שאני מאחלת לכל ילד בישראל צוות נהדר , אווירה חמה, השקעה במשאבים כמו שהוא קיבל. השורה התחתונה - שנה הבאה ההמלצה היא כיתה א' - בבי"ס רגיל (כיתה רגילה עם מעט ילדים או כיתה משולבת) - הקלינאית שלנו צדקה...

 

[נ ג ה 33]

כיתה רגילה

היא כיתה גדולה שבה בין 25-38 ואולי יותר ילדים (תלוי בגודל בית הספר). כיתה משולבת היא כיתה שהילדים המשולבים בה משוייכים לחינוך המיוחד. בכל דרך,

.

 

[imashelo]

מסתבר שאנחנו יוצאי דופן

אקדים ואומר שעדיין לא הגענו לועדת השמה. לילדון שלנו ימלאו השבוע שלוש, וממש לאחרונה הוא אובחן כ- pddnos בתפקוד גבוה. השנה הוא עדיין בגן פרטי, והשבוע התחלנו להעסיק סייעת בגן. לועדת השמה נגיע לראשונה בקרוב. ולמה יוצאי דופן? כי אין לנו כל בעיה עם הרעיון של חנוך מיוחד. כבר מזמן ברור לנו שיש לילד בעיה, ובהדרגה (בעקבות אבחון שנמשך ונמשך והתעכב מעל חצי שנה, כך שקראנו המון חומר בעצמנו והפכנו בקיאים בנושא) הבנו במה דברים אמורים עוד לפני שמישהו קרא לדברים בשמם. התעניינו לגבי מה שמציעה מערכת החינוך, והבנו שמדובר בגן תקשורת בחינוך המיוחד. חברה פסיכולוגית שעוסקת בתחום סיפרה לנו על היתרונות שגלומים בגן כזה, בו הילד מטופל למעשה ברמה היומיומית ואנחנו מרושתים היטב לאנשי מקצוע רבים שיכולים לתת לנו את מירב האינפורמציה המקצועית אודות הילד והתקדמותו, ובכך לאפשר לנו להגיע להחלטות מושכלות הרבה יותר באופן שוטף ולגבי העתיד. וכך, כשהתחלנו בטיפול אצל קלינאית תקשורת (ביוזמתנו. עדיין לא היו המלצות לכך) ובהמשך כשהגענו לשני רופאים שונים לאבחון במקביל (בנוסף לאבחון "התקוע") כבר היה ברור לנו הכיוון. בשלושת המקרים שמנו לב שמנסים להעלות בעדינות את הנושא של גן טיפולי ובכל פעם, כשהבהרנו מיד שאין לנו כל בעיה עם זה, התדהמה מהצד השני היתה גדולה. קלינאית התקשורת אמרה לנו שזו לה פעם ראשונה להתקל בהורים שלא נבהלים מהרעיון ולא זקוקים לשכנוע. אז כתשובה לשאלה למה אנחנו בוחרים באפשרות של חינוך מיוחד התשובה ברורה. ברור לנו שטיפולים פרטיים אחה"צ הם טיפה בים לעומת הטיפול היומיומי בגן בו מספר אנשי הצוות כמעט משתווה למספר הילדים, בו כל הפעילות מכוונת למטרה, ושאין בו חופשים ארוכים. ברור לנו שמאוד חשוב שיהיה צוות מקצועי רחב ומגוון שילווה אותנו ואת הילד ברמה היומיומית ויתן לנו מידע וכלים, ושהילד ישהה לפחות שנה אחת בגן כזה שיקדם אותו כמה שיותר, ויעזור לנו להחליט לגבי ההמשך. ומה שלא פחות חשוב - אנחנו ממש לא מתרגשים מתוויות ולא חוששים שמא ידבק בילד אות קין שלא יוכל להשתחרר ממנו. הילד הוא מה שהוא, לטוב או לרע (בעיקר לטוב

), והמציאות ממילא יותר חזקה מתוויות. לגבי ההתחככות החשובה בחברת ילדים נורמטיביים, זה דבר שאפשר להשלים בשעות הפנאי, ובהתאם לצרכים שהילד מגלה. ממילא מחכות לו הרבה שנים של מערכת החינוך הרגילה אם ימצא מתאים לה. ונשארת רק בעיה אחת, למצוא גן מתאים. לא נסכים להכניס אותו לגן שאין בו לפחות מספר ילדים ברמת תפקוד גבוהה כשלו. וכאן אני מקוה שועדת ההשמה לא תכזיב אותנו.

 

[doroniz]

מצטרף לחוויות הטובות

גם אצלנו התהליך של ועדת ההשמה היה קל - היה ברור לנו שעומר זקוק לחממה של החנ"מ ובמקביל היה לנו ליווי מקצועי בדוגמת מרכז מילמן שהינחה, לימד, קישר וכו'. בחירת הגן התקשרותי היתה בעייתית עם כי ההתלבטות היתה בין שני גנים - האחד ממש ליד ביתנו והשני מרוחק. כמובן שההעדפה הראשונית היתה לגן הקרוב אבל הגן היה מלא. בדיעבד - הרווחנו מהבחירה בגן הרחוק - השנה ההיא היתה לא טובה בגן הקרוב בעיקר בגלל תפקודה של הגננת שהקרינה על הצוות וכל זה השפיע על הילדים. שנה מאוחר יותר נפתחו עוד שתי כיתות גן תקשורתי בחיפה, והיום (לצערנו) מספר כיתות הגן באזור חיפה גדול עוד יותר. כאשר עברנו לגליל, עברנו ועדת השמה מהירה כי היה ברור לנו ולמערכת שעומר צריך להמשיך בחממה של החנ"מ. זאת היתה ועדה לפרוטוקול בלבד, כי אז היתה רק מסגרת תקשורתית אחת בגליל (המערבי). היום יש עוד כיתת גן (בכרמיאל) ועוד כיתת א' משולבת (גם בכרמיאל), ושוב הגידול במספר המסגרות לאוטיסטים - שצריך להדאיג את פרנסי החינוך המיוחד. דורון.

 

[Diana M]

../images/Emo51.gif רבה לכל המגיבים שהיו

מוכנים לחלוק את נסיונם ולשתף. קראתי בעיון רב את כל אשר נכתב וגם אשתמש בדברים לצורך הכנת הצוותים שלנו לקראת ועדות השמה. בענין הפורמליות של הועדה, אין ספק כי כל ועדה כזו היא אולי חוליה ביום גדוש ומלא של צוות היושב על מקרים רבים באותו יום, אך עבור כל משפחה זה ארוע ייחודי בעל משמעות המעורר רגשות רבים, חששות ובילבול. בועדה עצמה קשה מאוד "לפתוח הליך" לכן אני מאמינה כי הליך נכון יש לעשות טרם הועדה ולאורך זמן כך שההורים יגיעו לועדה יודעים מה הדיוק הולך להתרחש ומוכנים רגשית לנושא. לצערי לא תמיד הדברים עובדים כך. שוב תודה, למדתי מהתגובות שלכם. דיאנה