המון זמן לא כתבתי כאן. ועכשיו הכל גועש ומוצף.

  • פותח הנושא Lao
  • פורסם בתאריך

Lao

New member
המון זמן לא כתבתי כאן. ועכשיו הכל גועש ומוצף.

אני מרגישה כאילו הדברים הכי רעים והכי טובים בחיי קרו לי באותה השנה.

כמו שכבר סיפרתי שחששתי מיום ההולדת שלי {שעבר בצורה בסדר עם המשפחה, אחרי שביקשתי בלי נאומים}, עבר בצורה נהדרת עם החברים, ואז עם הבן זוג שלקח אותי ללונדון. ושם הציע לי נישואין. אנחנו ביחד כבר שבע שנים {למרות גילי הצעיר 24}, ואני כל כך מתרגשת. אבל יחד עם זה, מגיעות נפילות. ההבנה שאני מארגנת את החתונה שלי עם החבר שאמא כל כך אהבה {היא אהבה אותו בצורה מטורפת} בלעדיה.
אני מאוד מאוד אוהבת את חמותי לעתיד. מאוד. אבל היא יצור פסימיסטי שמודע להיותו פסימיסטי ואין מה לעשות. ולפעמים כשהיא הייתה מבאסת אותי על נושא כלשהו {לא בכוונה חלילה, כי כך פשוט היא רואה את העולם} אז האופטימיות הבלתי נלאת של אמא שלי שיצרה אותי הייתה מאזנת אותי. אבל עכשיו לפעמים אני מרגישה לבד. ואני בדיוק כמו אמא שלי, אני לא בטוחה אפילו אם זאת לא אני שלימדתי אותה להיות כל כך אופטימית, אבל לפעמים כבר קשה לי להחזיק את עצמי בזה. הבן זוג עוזר כמובן, כל כך המון, אבל לפעמים זה עדיין לא מספיק. אני רוצה את התמיכה שלה, את העצות שלה.
ודברים נורא טובים נראים באופק הקרוב עבורי ועבור החלום שלי {אני מנסה להוציא לאור ספר פנטזיה}, ואני מרגישה כזו מערבולת של רגשות.
ועכשיו הגעתי למצב שאני פשוט מקנאה בכל בת ואם. אם זה חברות שלי ואם זה בטלוויזיה, כמו אתמול בערב כאשר ראיתי סדרה שאני אוהבת והתחלתי לבכות כשהאמא והבת התחילו לדבר כשיצאו לארוחת ערב לבד. אני לא באמת מפנימה שיותר לא אוכל לעשות זאת עם אמא שלי. ומרוב כל הדברים האלו אני חושבת שאני פחות נחמדה מהרגלי. וזהו.
יש לי לתכנן את החתונה שלי שחלמתי עליה בלעדיה.
יש לי להגשים את החלום שלי, שהיא כל כך הייתה בטוחה בי, בלעדיה.
יש לי להמשיך בחיי בלעדיה ואני לא רוצה. כי היא הייתה אמורה להיות עוד הרבה זמן כאן.
 
על הצפת רגשות

שלום יקרה,
ברכותי על החתונה הקרבה, מרגש ומשמח לקרוא את דבריך.
אירועי לחץ בחיינו יכולים להיות שליליים (אובדן, פיטורין), אך גם אירועים שמחים (חתונה, לידה). ולכן, החתונה בפני עצמה אינה אירוע פשוט בעיקר כשאר היא מעלה את המפגש הרגיש והטעון של אם-בת. מפגש שיתעורר לאורך חייך בנקודות ציון משמעותיות. כולנו רוצים את החיבוק המנחם ומרגיע של אמא, בעיקר בתקופות הקשות והסוערות, וגם לחלוק שמחות, הצלחות ולקבל עצות.
קשה מאד לחשוב על היעדרה של אמא, ועוד להתמודד עם חמות שאינה תומכת.
אני בטוחה שהפנמת חלקים של אמא, את האופטימיות, השמחה, הרגישות ואת הדיאלוג איתה את ממשיכה פנימה.
הקיפי את עצמך באנשים שיכולים לתמוך- חברות, בן זוג, שיכולים להבין מה את עוברת ולהיות איתך בשמחה ובעצב, שמהולים יחדיו.

ענבר
 

Lao

New member
תודה. אני חייבת לציין בבירור - חמותי היא זהב

וכן תומכת. היא פשוט לפעמים נורא פסימית לגבי העולם ככלל, למרות שכל הזמן היא תומכת {מאוד אוהבת אותה וחלילה שיבינו אותי לא נכון לגביה, חחח היא תהרוג אותי}.
יש לי חברות ובן זוג מדהים שאכן מכילים אותי ותומכים בי. אבל דווקא לפעמים כל החיבוקים שלהם מאירים עוד יותר על החיבוק החסר עליו הם מנסים לפצות. למרות שאני מודה מאוד על כך.
 
שמחה לשמוע

וסליחה על חוסר ההבנה והדיוק.
מבינה אותך, כי אין כמו החיבוק וההכלה של אמא.
שולחת לך חיבוק חם,
ענבר
 
למעלה