המלצה על ספר ילדים כחול לבן.
סבתא סושי
צח פלדמן
איורים: שחר נבות
רימונים הוצאה לאור
21 עמודים
אתחיל את הסקירה על הספר המלבב הזה בכמה שורות המתבססות על גב הספר. בדרך כלל אני משתמשת בציטוט מגב הספר כשאני לא מוצאת מה לכתוב בעצמי, או כשהניסוח מאד משקף את המעט שהספר עורר אותי לחשוב עליו.
הפעם אני מצטטת מגב הספר בגלל ההתרשמות החיובית שלי מהצגתם של הכותב צח פלדמן והמאייר שחר נבות שלפי הכתוב, יש להם כמו שלי זיקה לסבתאות. (לא לבלבל חלילה עם 'שבתאות'.)
וכך כתוב שם עליהם:
צח פלדמן, פרסומאי ותיק שמתגעגע לסבתא.
שחר נבות, מאייר ותיק שפוחד להפוך לסבתא.
גילוי נאות נוסף: שותף לסקירה הזו הוא נכדי אור (13,9)
הסקירה: החיוך שהיה על פניו של אור כשקרא את הספר העיד שהוא נהנה ממנו.
הביקורת הרצינית שהייתה לו היא חוסר ההסכמה לטעם הסושי המתואר בספר:
"סבתא....... ומגישה לי רול סושי בטעם קרטון" (עמ' 16)
לדעתו של אור נכדי (13,5) לסושי טעם נהדר.
מאד מצאו חן בעיניו הסיפור והאיורים שהוא הגדיר אותם כ- "פשוטים ויפים".
הוא רצה לדעת אם הספר מבוסס על מקרה אמיתי. לדעתו לא הרבה ילדים יודעים מה זה סושי.
אור חובב הסושי גם לא הסכים עם הטענה של הנכד (המספר) כלפי סבתו:
"למה תמיד את אותו הסושי / היא מתעקשת להגיש / מתי היא כבר תבין / שאני אוהב גפילטא פיש?!" (ע' 21)
מעליו יובן שאור מעדיף סושי על גפילטא פיש.
דמותה של הסבתא כפי שהיא עולה מהספר, היא בהחלט לא דמות של סבתא כפי שמצפים מסבתא להיות. הפער בין התנהגותה של הסבתא לבין המצופה ממנה על ידי הנכד היא הנושא של הספר.
הסבתא מתמרמרת לנוכח הרצון של הנכד שתהיה ככל הסבתות ואומרת:
- "איזו סבתא היית רוצה שאהיה?
- סבתא שאומרת א-מחיא במקום "קול"?
- סבתא שאף פעם לא טסה לחו"ל?
- סבתא עם גנה ודחליל?
- סבתא שקונה רק קרמבו וניל"?
ניתן להבין שהסבתא זורמת עם ימינו.
המעניין לדעתי, שדווקא הסבתא המבוגרת היא יותר חדשנית ולא עושה את המצופה ממנה, בעוד הנכד הצעיר מתואר כמי שיותר נוח לו עם הסטריאוטיפיות מהעבר.
סבתא סושי
צח פלדמן
איורים: שחר נבות
רימונים הוצאה לאור
21 עמודים
אתחיל את הסקירה על הספר המלבב הזה בכמה שורות המתבססות על גב הספר. בדרך כלל אני משתמשת בציטוט מגב הספר כשאני לא מוצאת מה לכתוב בעצמי, או כשהניסוח מאד משקף את המעט שהספר עורר אותי לחשוב עליו.
הפעם אני מצטטת מגב הספר בגלל ההתרשמות החיובית שלי מהצגתם של הכותב צח פלדמן והמאייר שחר נבות שלפי הכתוב, יש להם כמו שלי זיקה לסבתאות. (לא לבלבל חלילה עם 'שבתאות'.)
וכך כתוב שם עליהם:
צח פלדמן, פרסומאי ותיק שמתגעגע לסבתא.
שחר נבות, מאייר ותיק שפוחד להפוך לסבתא.
גילוי נאות נוסף: שותף לסקירה הזו הוא נכדי אור (13,9)
הסקירה: החיוך שהיה על פניו של אור כשקרא את הספר העיד שהוא נהנה ממנו.
הביקורת הרצינית שהייתה לו היא חוסר ההסכמה לטעם הסושי המתואר בספר:
"סבתא....... ומגישה לי רול סושי בטעם קרטון" (עמ' 16)
לדעתו של אור נכדי (13,5) לסושי טעם נהדר.
מאד מצאו חן בעיניו הסיפור והאיורים שהוא הגדיר אותם כ- "פשוטים ויפים".
הוא רצה לדעת אם הספר מבוסס על מקרה אמיתי. לדעתו לא הרבה ילדים יודעים מה זה סושי.
אור חובב הסושי גם לא הסכים עם הטענה של הנכד (המספר) כלפי סבתו:
"למה תמיד את אותו הסושי / היא מתעקשת להגיש / מתי היא כבר תבין / שאני אוהב גפילטא פיש?!" (ע' 21)
מעליו יובן שאור מעדיף סושי על גפילטא פיש.
דמותה של הסבתא כפי שהיא עולה מהספר, היא בהחלט לא דמות של סבתא כפי שמצפים מסבתא להיות. הפער בין התנהגותה של הסבתא לבין המצופה ממנה על ידי הנכד היא הנושא של הספר.
הסבתא מתמרמרת לנוכח הרצון של הנכד שתהיה ככל הסבתות ואומרת:
- "איזו סבתא היית רוצה שאהיה?
- סבתא שאומרת א-מחיא במקום "קול"?
- סבתא שאף פעם לא טסה לחו"ל?
- סבתא עם גנה ודחליל?
- סבתא שקונה רק קרמבו וניל"?
ניתן להבין שהסבתא זורמת עם ימינו.
המעניין לדעתי, שדווקא הסבתא המבוגרת היא יותר חדשנית ולא עושה את המצופה ממנה, בעוד הנכד הצעיר מתואר כמי שיותר נוח לו עם הסטריאוטיפיות מהעבר.
