הנימוסים החדשים של הקורונה

[פונדיצ'רי]

הבוקר יצאתי מהאוטו בחניון לכיוון חדר המעליות. לפניי צעד גבר. הוא הגיע לדלת אבל נעמד והתעסק עם כתפיות התרמיל שלו. היה ברור שהוא מחכה שאני אפתח את הדלת לשנינו. שהוא נמנע לגעת בידית. זה היה משעשע.

 

[גבר בדרכו שלו]

הבוקר יצאתי מהאוטו בחניון לכיוון חדר המעליות. לפניי צעד גבר. הוא הגיע לדלת אבל נעמד והתעסק עם כתפיות התרמיל שלו. היה ברור שהוא מחכה שאני אפתח את הדלת לשנינו. שהוא נמנע לגעת בידית. זה היה משעשע.

או שרצה לעלות איתך ולשוחח...

 

[אבח"י]

הגבר שלי לחץ על הכפתור עם המרפק. הגבר האחר במעלית מתוחכמת, בה את מקלידה את מספר הקומה, הוציא טישו והקליד. אגב, במעלית של קופ"ח במגדל המאה באבן-גבירול תל אביב הכילה 7 נוסעים כשההוראה רק שלושה. כשחזרה המעלית ריקה, לא נכנסתי לתוכה וחכיתי לשניה.

 

[פונדיצ'רי]

אני מתנהגת כרגיל. מקסימום שוטפת ידיים או אלכוג'ל כשמגיעה למשרד. אין לי כח לכל החרדתיים.
רק שאבין, יש לך שני גברים? מי זה הגבר האחר? הניסוחים שלך יותר עמומים משל קלייטון.

 

[אבח"י]

חחח, איזה כיף להיות "מסתורי" לא?!
גם לי אין סבלנות לחרדתיים הבלתי נסבלים האלה. לפני שיצאנו לחופשת הקיץ, למרות שאני "בגיל" [65++] התפלאו בביה"ס שהגעתי, שנסעתי באוטובוס. יש לי שלוש מסיכות רב שימושיות עליי/בתיק. יש לי אלכוג'ל בתיק. יש כיור ויש סבון בביה"ס. שיעורים תמיד נתנו עם מסכה, תלמידים נדרשו לעטות אותה קבוע.