הספר של אימרא קרטס "ללא גורל" מצוין

דוסטו

New member
הספר של אימרא קרטס "ללא גורל" מצוין

מרגש, חזק ונורא, וכתוב בכשרון גדול. הספר מספר את חווית השואה של ילד הונגרי החל מהעלמות הגברים היהודים מבודפסט וכלה בחווית אושוויץ. הספר נכתב כמובן אחרי כככלות הכל. גם המחבר וגם הקורא (היהודי לפחות) יודע את האימה והזוועה של השואה. אבל אימרא קרטס מצליח ליצור דיסונאנס דרמטי ע"י זה שהוא מביא את הסיפור מפיו ובעינין של ילד בן 14 תמים ואינטיליגנטי שחווה כל דבר בעיתו. ע"י פריטת המציאות לפרוטות ויצירת אווירת UNDERSTATEMENT נבנית תמונה שבה הכביכול "הכל הגיוני, נורמלי, אפשרי" הופך לאט לאט לאמת הזוועתית. מסמך נורא ואיום שמגלה לנו איך ידיעת הפרטים ללא ידיעת המכלול מעוותת את המציאות ואיך המחסור במידע מוליך שולל. אני רץ לחפש את "קדיש לילד שלא נולד".
 

דוסטו

New member
מנעשה. לא מענין אתכם

בכל מקרה מצאתי גם את "קדיש לילד שלא נולד" של קרטס באקדמון. בי, הולך לקנות.
 

ציפי ג

New member
דוסטויבסקי, אני חושבת עליך הרבה

אני קוראת את הספר חמסין וצפורים משוגעות. לוקח די הרבה זמן להתחבר לספר. אני קרובה לסוף. הספר מנוסח בצורה מסובכת להפליא, ובכל זאת מובן. אבל לי נראה שיש שם מספר דמויות מיותרות לחלוטין, כמו ברנדה, או אליוט. מה הקטע איתם בכלל?
 

דוסטו

New member
ציפי -אני מקווה שהשורה התחתונה

היא שאת נהנית. אין טעם שאחזור ואומר שלטעמי "חמסין" הוא ספר מעולה. לדעתי הספר הכי טוב והכי ישראלי מאז "זכרון דברים" של שבתאי. את לא הראשונה ששמעתי שלוקח לה זמן להכנס לספר. בדר"כ זב עובר סביב עמוד 50. אני כ"כ התחברתי לספר ומצאתי בו את עצמי ששכחתי אם ואיפה התקשיתי. אמנם קראתי אותו פעמיים, כי אני חושב שככה צריך עם הספר הזה והוא גם ראוי לכך. הפעם הראשונה כדי לפענח עם המחברת והגיבורה את העלילה והפעם השניה כדי להפיק את המיטב אישית מהספר שהוא הסיפור של בני ה-30-50 בארץ שלנו ו"לטייל" איתם לאורך הסיפור. לא הייתי מגדיר את הספר כמנוסח בצורה מסובכת. הליבה של העלילה זה החשיפה והרא-ארגון של חייה של הגיבורה ולכן הספר הוא מאד אסוציאטיבי, כפי שאכן מתבקש ומחויב מהסיפור שלה שהולך ונחשף ומתקלף כמו בצל. אני לא מצאתי דמויות מיותרות. השתיים שהזכרת תופסות מקום שולי בעלילה מבחינת הנפח שלהן, אבל למיטב הבנתי הם מובאות ומיצגות את החיים התלויים באוויר של לויה ואת יחסי האנוש הלא מגובשים שלה לאורך אותן 20 שנה שבהם היא מתאמצת לברוח מעצמה ולהדחיק את סיפור חייה. ברור שהדמויות הדומיננטיות מבחינה חברתית של לויה למעט "שני" אבותיה (וכמובן אימה הנעלמת) הם נחום שלא אגלה לך מיהו ומהו אם לא הגעת לתגלית עדיין, אורה ואחריהם בחשיבות גיורא וז´אן-ז´אק. ברנדה לדעתי מסמלת עוד פן בחוסר הגיבוש של האישיות שלה, אבל למעט נחום כולן אכן רק סימן וסמל לתלישות החברתית שלה או אם תרצי הנסיון שלה לחיות את חייה כפי דרכה.
 

דוסטו

New member
ציפי-במחשבה נוספת

אפשרות הגיונית לחלוטין בהזכרה הלגמרי מינורית של הדמויות שהזכרת - אולי הן מופיעות ביעף בסיפור כדי להראות שלמעשה לויה היא לא איזה נזירה והיו לה אי אלו יחסים זוגיים, גם אם לגמרי לא משמעותיים.
 
למעלה