הפורום הז כל כך חשוב

הפורום הז כל כך חשוב

מזמן תהיתי לעצמי מתי יהיה פורום שבו נוכל לשפוך קצת את הלב בנושא אולי אחד המורכבים שקיימים מאז ומעולם יחסי הורים ילדים . אצלי המצב לאחרונה לא כל כך טוב. אני גרה בבית מדהים עם בעל מהמם וילדה מקסימה , לא חסר לי כלום חומרית והסביבה שלי (משפחת בעלי) תומכת ועוזרת מתי שארצה. אבל.... כיצד אני יכולה לחיות בשלווה כשלהורי רע? מגיל קטן הורי שיתפו אותי ואת אחיותי בכל..... במצב הכלכלי הגרוע ("הגענו לפת לחם..."לדברי אבי , מה שהתברר תמיד כהגזמה פראית) במצב הזוגי שלהם ( " אני רוצה להתגרש מאבא שלכם".....לדברי אימי , מה שלא קרה עד היום ) ובכלל קלטתי את הדאגות של אבי החששות של אימי עד שאושרם נקשר באושרי ועצבותם בעצבותי. אני לא מצליחה להשתחרר מהכעס עליהם ,איך עשו לי את זה? ילדה בת 12 לא צריכה לדעת ולשמוע דברים כאלו מהוריה . היום בביתי הקט במקום להיות רגועה אני חושבת וחושבת מה יהיה עם העבודה של אבי,, עם המצב הבריאותי שלו עם הדיכאונות של אימי והאכזבות שלה מאחיותי .... זה הרקע שלי מקווה שלא התעייפתם מידי לקרוא. רוצה שלווה ........
 
../images/Emo24.gif כאילו

דיברת מגרוני, יקרה. אני בת 24 נשואה באושר ו"מצליחה" מאוד בחיי. וגם אני מגיל צעיר הייתי אמא של אמא שלי. עד היום כל בעיה שיש להם אני כאילו מתבקשת להתגייס ו"לקחת" את הדאגות ממנה אליי. ואחרי שהבעיה נפטרת היא כלל לא מתייחסת אליה וכבר שוכחת שהיו תלאות בדרך לפתרון ואני נותרת עם הטעם הרע. לפני שנה התחלתי טיפול פסיכולוגי בעקבות דכאון מתמשך (מגיל 4) שבא והולך.. ואחד הדברים שהתחלתי להבין שחלק מהדכאון הוא על כל הנטל שסוחבת על כתפיי. כאילו אמא שלי מעבירה אלי את הדאגות ואני מכילה אותן. אני יכולה לומר שההבנה של הדבר לא גורמת לי (עדיין לא) להשתחרר ולהפסיק לדאוג אבל זה צעד ראשון בדרך ארוכה. להבין מתי "זה לא שלי", אלא של הורי. אני יכולה גם לומר בפתיחות, שנדרשתי גם להיות "אשת סוד" לא בצורה מפורשת, אבל מתוך הבנת סיטואציות כאלה ואחרות מגיל מאוד צעיר. אני מניחה שיש הורים שמרגישים צורך לשתף את ילדיהם בבעיותיהם, אני לא מאמינה שזה נעשה מרוע לב, אבל זה גורם להרבה תסכולים, כאבי לב ודאגות. ואת צודקת בהחלט שזה מצב מאוד קשה לילדה בת 12 וגם כעת, כשאנחנו נשים בוגרות. רק חיבוק יקרה.
 
דאגה בלב איש ישיחנה ../images/Emo42.gif

שייקפירות יקרה! אין ספק שילדותינו משפיעה ומשליכה על חיינו בהווה, ולכן לא פלא שאת סוחבת איתך משקעים מן העבר גם אם היום יש לך כל הסיבות להיות מאושרת. אני כנראה הרבה יותר מבוגרת ממך ועדיין סוחבת איתי בעיות מבית אמא ואבא. קשה למצוא בענין זה פתרונות אינסטנט. אם את מסוגלת, כדאי שתנהלי עם הורייך שיחה גלויה (אני מודה שזה מאוד קשה) ותנסי להסביר להם עד כמה התנהגותם מכבידה על התיפקוד שלך. במקום לדבר אפשר גם לכתוב את הדברים וכך יש להם אפשרות לקרוא בשקט ולא להפסיק אותך באמצע. אם אינך מסוגלת, את צריכה חעבוד על עצמך (יחד עם בעלך) ולנסות להיות פחות מעורבת רגשית בכל המתרחש עם הוריך. ואחרון אחרון חביב... להשתדל מאוד שהדפוס שראית וחווית בבית לא יחזור על עצמו אצלך. ילדתך צריכה ליהנות מילדות שקטה וחסרת דאגות שאותה את מספקת לה. בהצלחה.
 

alona 9

New member
הפורום הזה אכן חשוב

כשהחברים נמצאים פה... כרגע, המקום נראה לי מיותם,..יום הזיכרון,יום העצמאות,שישי,שבת, וכנראה,שתשומת הלב בימים אלה היא למשפחה,חברים,חגיגות ... קראתי את שכתבתן, שייקפירות והאוהבת שוקולד (ממממממממ...
.) עצוב וכואב, איך יכולנו להפוך את החיים למסע,ובמקום זאת, הם הופכים ל..מעמסה. ןלפעמים.. הבחירה היא בידינו. מאחלת לכן סוף שבוע רגוע..
המון שלווה..
 
למעלה