אמא בריבוע
New member
הפסקה מתוקה בבית הספר שלנו../images/Emo122.gif
מעניין אותי לדעת את דעתכם, מה הייתם עושים במקרה הבא: בבית הספר של הבנות שלי נהוג מדי יום שישי לערוך "הפסקה מתוקה" שזה אומר שועד ההורים מארגן דוכנים עם חטיפים, ממתקים, ארטיקים ושקיות שתייה (מיץ, שוקו), בכל יום שישי בהפסקה הגדולה. הילדים מביאים כסף וקונים. הכסף הולך לקופת ההנהגה הבית ספרית שמשתמשת בכספים למטרות שונות בבית הספר ולאירועים בבית הספר. הרעיון לכשעצמו נחמד, הילדים נהנים ממתקים וחטיפים זולים (עלות הפריט היקר ביותר היא 2 שקלים) ואילו בית הספר מרוויח ציוד, הפעלות ואירועים שונים. למשל, בשנה האחרונה מהכספים שהצטברו רכשו לבית הספר קולרים חדשים. מה שמפריע לי הרעיון שהמכירה מתבצעת במסגרת יום הלימודים, כל יום שישי, שבוע אחרי שבוע. כשיורד גשם הדוכנים עוברים למבואות בתוך המבנים במקום בחצר. עד כמה שידוע לי מי שאחראי על הסידור לפני המכירה והמכירה עצמה הם מורים מצוות בית הספר. ממה שיצא לי לראות לא קיים נציג ההנהגה הבית ספרית מטעם ההורים ביום המכירה ובשנה שעברה, כשעוד למדו בבית הספר תלמידי כיתות ח' - זה היה הפרוייקט שלהם לאורך כל השנה - למכור ולסדר בדוכנים הללו. השנה בית הספר הוא 6 שנתי וכנראה שהשנה יהיו הורים מההנהגה אחראים לכל. לדעתי לא מתאים לערוך מכירה שבועית שכזאת במסגרת לימודית. היה יותר מתאים אם יעבירו את המכירה לאירועים קהילתיים כמו מסיבות כלליות כמו בחגים ואז יהיו דוכנים לממכר ממתקים וחטיפים. כך היה נהוג בבית הספר הקודם שבנותיי למדו בו. בעיה נוספת היא, שכאשר קיים אירוע מכירות כל שבוע, יש מצב של ילדים שיש להם את ה-3 שקלים בכל שבוע בעיקר מאחר והם ילדים יחידים או מקסימום שניים בבית ואילו אחרים, שיש להם יותר אחים או מצב כלכלי לא טוב בבית מרגישים נבוכים ומתוסכלים לאור העובדה שלהורים אין אפשרות לתת לכל ילד בכל שבוע 3 שקלים. בכל בוקר יום שישי הבנות שלי בוכות ומתחננות לקבל לפחות שני שקלים כי "כולם קונים, כולם מביאים כסף, ורק לי אין, רק אני עומדת בצד ומסתכלת על כולם אוכלים ממתקים". הגיע למצב שהן לא רוצות ללכת ביום שישי לבית הספר. אני מתכוונת השנה להעלות את הנושא בפני הנהלת בית הספר כי לדעת זה עובר כל גבול שבתקופה כל כך קשה ממשיכים לנקר לילדים את העיניים בצורה ראוותנית וחסרת התחשבות שכזאת. אבל זאת רק דעתי, דעת יחיד. מה אתם חושבים? מה אתם הייתם עושים במצב כזה?
מעניין אותי לדעת את דעתכם, מה הייתם עושים במקרה הבא: בבית הספר של הבנות שלי נהוג מדי יום שישי לערוך "הפסקה מתוקה" שזה אומר שועד ההורים מארגן דוכנים עם חטיפים, ממתקים, ארטיקים ושקיות שתייה (מיץ, שוקו), בכל יום שישי בהפסקה הגדולה. הילדים מביאים כסף וקונים. הכסף הולך לקופת ההנהגה הבית ספרית שמשתמשת בכספים למטרות שונות בבית הספר ולאירועים בבית הספר. הרעיון לכשעצמו נחמד, הילדים נהנים ממתקים וחטיפים זולים (עלות הפריט היקר ביותר היא 2 שקלים) ואילו בית הספר מרוויח ציוד, הפעלות ואירועים שונים. למשל, בשנה האחרונה מהכספים שהצטברו רכשו לבית הספר קולרים חדשים. מה שמפריע לי הרעיון שהמכירה מתבצעת במסגרת יום הלימודים, כל יום שישי, שבוע אחרי שבוע. כשיורד גשם הדוכנים עוברים למבואות בתוך המבנים במקום בחצר. עד כמה שידוע לי מי שאחראי על הסידור לפני המכירה והמכירה עצמה הם מורים מצוות בית הספר. ממה שיצא לי לראות לא קיים נציג ההנהגה הבית ספרית מטעם ההורים ביום המכירה ובשנה שעברה, כשעוד למדו בבית הספר תלמידי כיתות ח' - זה היה הפרוייקט שלהם לאורך כל השנה - למכור ולסדר בדוכנים הללו. השנה בית הספר הוא 6 שנתי וכנראה שהשנה יהיו הורים מההנהגה אחראים לכל. לדעתי לא מתאים לערוך מכירה שבועית שכזאת במסגרת לימודית. היה יותר מתאים אם יעבירו את המכירה לאירועים קהילתיים כמו מסיבות כלליות כמו בחגים ואז יהיו דוכנים לממכר ממתקים וחטיפים. כך היה נהוג בבית הספר הקודם שבנותיי למדו בו. בעיה נוספת היא, שכאשר קיים אירוע מכירות כל שבוע, יש מצב של ילדים שיש להם את ה-3 שקלים בכל שבוע בעיקר מאחר והם ילדים יחידים או מקסימום שניים בבית ואילו אחרים, שיש להם יותר אחים או מצב כלכלי לא טוב בבית מרגישים נבוכים ומתוסכלים לאור העובדה שלהורים אין אפשרות לתת לכל ילד בכל שבוע 3 שקלים. בכל בוקר יום שישי הבנות שלי בוכות ומתחננות לקבל לפחות שני שקלים כי "כולם קונים, כולם מביאים כסף, ורק לי אין, רק אני עומדת בצד ומסתכלת על כולם אוכלים ממתקים". הגיע למצב שהן לא רוצות ללכת ביום שישי לבית הספר. אני מתכוונת השנה להעלות את הנושא בפני הנהלת בית הספר כי לדעת זה עובר כל גבול שבתקופה כל כך קשה ממשיכים לנקר לילדים את העיניים בצורה ראוותנית וחסרת התחשבות שכזאת. אבל זאת רק דעתי, דעת יחיד. מה אתם חושבים? מה אתם הייתם עושים במצב כזה?