הפרטה על ידי שוחד

הפרטה על ידי שוחד

גולשים וגולשות יקרים/ות במסגרת הפינה השבועית שפתח בפני דור לוי, אני שמח להציב בפניכם בבמה המכובדת הזאת, זרקור על אחד מהמאמרים שפורסמו השבוע בפורטל לשוויון זכויות ולצדק חברתי. בשבוע שעבר הדיון שהעלתי בהקשר של הון-ושלטון, יצר סערה קטנה, וכמובן שלא זו הייתה כוונתי. אני אשמח אם נוכל כולנו לנהל דיון ענייני, ואני מאוד מכבד גם את מי שדרכו האידיאולוגית מנוגדת לדרכי, ובלבד שהדיון הוא דיון ענייני ומכובד. השבוע רציתי להעלות בפניכם מאמר, שאני מוצא אותו כמאוד חשוב: "הפרטה על ידי שוחד" / מאת ד"ר אורי זילברשייד, ממקימי וממנהיגי תנועת "חברה עכשיו". ד"ר זילברשייד מדבר על תשלום מופרז שניתן לעובדים הבכירים של הנמלים, במטרה להשתיק את המאבק של הפרטת הנמלים, ומה שחמור לא פחות - שתיקת ההסתדרות שמעלימה עין ומשתפת פעולה. ציטוט מתוך המאמר של ד"ר זילברשייד: "כפי שהעירו עיתונאים אחדים בצדק, בנימין נתניהו מצא את הדרך הקלה והבדוקה להפרטת נכסיה השונים של המדינה - מתן שוחד לעובדים הוותיקים במפעלים ובמתקנים שהוא מבקש להעביר לידיים פרטיות, בניגוד לטובת המשק. בכך הוא מסיר את התנגדותם ואת התנגדות ההסתדרות, שאבדה לה דרכה לגמרי, להפרטה." אני מזמין אתכם/ן לקרוא את המאמר המלא של ד"ר זילברשייד. נשמח לשמוע את תגובותיכם/ן. * דרך אגב, הפורטל שלנו הוא פורטל פלורליסטי, ודעות הכותבים שלנו מגוונות (אם כי המכנה המשותף הוא האמונה של כולנו במדינת הרווחה, בצדק חברתי, בשוויון לכל אזרחי המדינה). אבל לגבי הדרך להגיע ליעד - דעותנו רבות ומגוונות, ואני באופן אישי חולק על עמדתו של ד"ר זילברשייד בעניין הפרטת הנמלים. אני תומך בהפרטה הזאת בכל ליבי. אני לא חושב שמדינה צריכה לנהל עסקים - אין זה מתפקידה. התפקיד של המדינה הוא לדאוג לשירותי החינוך, התרבות, הבריאות, החברה, הקיום בכבוד של כל אזרחי המדינה, ועל כן אני נלחם בכל כוחי בהפרטת גופים הקשורים בנושאים אלה, אבל גוף כמו רשות הנמלים אינו קשור לכך, ומן הראוי לדעתי שהוא ינוהל על ידי מי שהמומחיות שלו הוא בניהול עסק ולא בניהול מדינה. בברכת שבוע טוב, אמיר הייטנר פורטל BSH הפורטל לשוויון זכויות ולצדק חברתי www.bsh.co.il
 
העם בחר להתאבד

ביבי נתניהו דומיו שמפריטים את נכסי המדינה כדאי מאוד שיפריטו את עצמם קודם לכן לפני שהם הורסים את המדינה שלנו שהיא כבר הרוסה בגללם. מה יש להם כל הזמן להפריט? אנשים כאלה לא מתאימים לעבוד בשירות הצבאי אלא מתאים להם לעבוד בהייטק ובשוק הפרטי כי הם אוהבים את השוק הפרטי אז שילכו לשוק הפרטי. אבל כנראה שכל אחד מהם מכין את עצמו כדי לקבל טובות הנאה ושוחד מהשוק הפרטי כי הם מתכננים להיות בשוק הפרטי. חלק מהתכנון שלהם הוא לתת טובות הנראה בעזרת הפוליטיקה לאנשי ההון כדי שברגע שהם יצטרפו לשוק הפרטי, אותם אנשי הון יתגמלו אותם בג'וב של מנכ"ל. להיות מנכ"ל זה כסף קל. ראו את אהוד ברק שגם הוא תמך מאוד בהפרטות, כיום הוא מנכ"ל חברת פלאפון. מקבל הון כסף כל חודש. הם יוצרים להם קרקע פוריה, למנות מקורבים, ולהשתלב בעתיד בשוק הפרטי. כל הפוליטקה משמשת רק שלב להתקדמותם לקראת קבלת טובות הנאה. לכן בשלב הפוליטיקה הם משקרים ומבטיחים הבטחות סרק. הם מוכנים להבטיח לעזור לחלשים כשהם מדברים עם חולים בחוליים, מבטיחים מול התקשורת לעזור למשפחות שכולות, ליתומים אלמנות ולחלשים ביותר הם מוכנים לרמות הכל כדי להבחר בבחירות. בבחירות כל אחד יושב על כיסא שמביא לו הון כסף, הכנות לקראת הג'וב הפרטי, נקמנות, מקבלים שוחד, והכל הכל כדי לקבל טובות הנאה. השירות הציבורי מושחת ואליו פונים כל המושחתים כי יודעים שמשם אפשר לעשות כסף קל כמו שיודעים שמפשע אפשר לעשות כסף קל. אבל האירוניה הכי גדולה שאלה הפושעים ממציאים חוקים נגד עבריינים קטנים. כלומר הנבחרים שלנו אלה הפושעים הגודלים ושממציאים חוקים נגד אנשים מסוממים וחולים ואנשים קטנים חסרי אונים. הצער הגדול הוא שאותם נבחרי ציבור גם גונבים את כספיך, משחיתים את רכושך ואת ערכו, רוצחים לך את היקירים, חומדים את ליבך, מורידים אותך לעוני והופכים אותך לחולה.
 
והשאלה היא מה במקום?

במקום רק להתלונן האם יש מה לעשות? דרך אחת היא "לחכות למנהיג המתאים" - ולהתפלא כל הזמן למה הוא לא בא. הוא לא בא שכן הבעיה שלנו היא ערכית (אילו ערכים מקודמים) ומערכתית (איך בנויה המערכת) ולא אישית (איזה איש מאייש את התפקיד הספציפי) - כל עוד אין שינויים מערכתיים וערכיים אין תקווה לשינוי שכן המערכת מעודדת אנשים מושחתים להגיע לעמדות כוח פוליטיות ומרתיעה אנשים ישרים יותר (כמו בני בגין לדוגמא שעם דעותיו המדיניות איני מסכים) מהלכנס. דרך אחרת היא להתחיל לנסות לבצע שינוי ערכי או מערכתי או שניהם. לדגומא - בחירות בתקציב מוגבל. הלו לאחר הבחרם המועמדים צריכים לנהל תקציב מוגבל. אז למה שגם לבחירות הם לא ירוצו בתקציב מוגבל? דוגמא אחרת היא להאריך את חוק הצינון בין תפקידים , מישהו שעובדת בתפקיד ציבורי מסויים, לא יוכל להנות מטובות הנאה שנגזרו כתוצאה מעשייתו בתחום. איך אוכפים כזה דבר זו שאלה קשה. דוגמה שלישית היא דמוקרטיה ישירה - אם אין מי שמחליט החלטות פוליטיות לבדו, קשה הרבה יותר שתהיה שחיתות.
 

דור לוי

New member
א- לגבי הממסד ההסתדרותי

אענה בחלקים: לגבי הממסד ההסתדרותי, מצטרף לטענה שהממסד ההסתדרותי,נוטה לסייע בעיקר:
לעובדי הוועדים החזקים על חשבון שאר העובדים
לעובדים על חשבון אוכלוסיות חלשות יותר. אני חושש שבמקרים אחרים, מה שקובע היום את התערבותה של ההסתדרות זו האפשרות לקבל הד-ציבורי. זה נכון לדוגמה הזו, זה נכון לקרנות הפנסיה שהגיעו להסכמים שונים ומשונים להטבות לעובדי ארגונים גדולים ובעצם נוצר באופן סמוי סבסוד צולב מטעם עובדים חלשים יותר. ואפשר למצוא דוגמאות נוספות. מה לדעתי הבעיה הכי קשה בזה - שאני לא רואה גוף אחר יותר טוב.
 

דור לוי

New member
ב- לגבי המהלך עצמו

כרגע אני לא נכנס לשאלה האם ההפרטה מוצדקת או לא. אני רוצה להתייחס לנושא שבד"כ מפיל רבים (את רוב) הדוברים בשיח הציבורי. אנשים לא מבינים את ההבדל שבין תחרותיות ובין הפרטה. תחרותיות מתייחס לתחום כלכלי של "כוחות השוק" והפרטה מתייחס למונח משפטי של "מבנה בעלות". שלוש חברות ממשלתיות יכולות להתחרות זו בזו תחרות עזה יותר, מאשר מונופול פרטי אחד. למי ששכח זה בדיוק מה שקרה בתחום התעשיות הצבאיות. אני רוצה לציין לזכות את עצם המהלך של ביצוע שינוי מבנה ויצירה של מצב שבו יש "שלושה שחקנים בשוק". לא שזה מבטיח תחרות, כמו שיש תחרות מאוד מוגבלת בתחום הבנקאות, הסלולאר והשיחות הבין לאומיות - בכל המקרים מדובר באוליגופולים: הם מעט יותר תחרותיים מאשר מצב של מונופול - אבל לאמר שזו תחרות כפי שמלמדים במבוא לכלכלה - נו שוייין... עדיין זה טוב יותר מהמצב הקיים. חשוב שזה מבוצע כשני שלבים נפרדים. השלב הבא של הפרטה ומכירת הנמלים לא ממש קשור לנושא התחרותיות.
 
למעלה