הפרעת אישיות גבולית וסטיגמות

הפרעת אישיות גבולית וסטיגמות


רוב האנשים לדעתכם שמעו על ההפרעה? אם כן - מאיפה? סרטים? ספרים? חברים? משפחה?
מה אנשים ששמעו על ההפרעה חושבים על מי שסובל מההפרעה? למה הם מצפים?
אתם חושבים שהסטיגמות נכונות לגביכם?
יצא לכם שפסלו אתכם בגלל ששמעו שאתם מתמודדים עם ההפרעה? מעסיק? דייט פוטנציאלי?
קרה לכם שמכרים אמרו לכם: אין לכם את זה?
איך לדעתכם אפשר למגר את הסטיגמות? שאנשים ומטפלים לא יחששו מאיתנו?
אתם מטופלים?
 
עונה

רוב האנשים לדעתכם שמעו על ההפרעה? אם כן - מאיפה? סרטים? ספרים? חברים? משפחה?
-הרבה אנשים לא שמעו על ההפרעה, חלק שמעו מ"נערה בהפרעה", "חיזור גורלי" ודומיהם.
מה אנשים ששמעו על ההפרעה חושבים על מי שסובל מההפרעה? למה הם מצפים?
-שמעתי על גברים שאומרים שאסור לצאת עם בחורה עם הפרעת אישיות גבולית, חלק פשוט מצפים להתנהגות היסטרית אמוציונאלית נשית טיפוסית, וחלק כאמור לא יודעים מה זה.
אתם חושבים שהסטיגמות נכונות לגביכם?
-סטיגמות וסטראוטיפים מטבע הדברים הם די חד-מימדיים ואני הרבה יותר מורכבת.
יצא לכם שפסלו אתכם בגלל ששמעו שאתם מתמודדים עם ההפרעה? מעסיק? דייט פוטנציאלי?
-אף פעם לא שיתפתי את זה עם מעסיקים. בנוגע לדייטים אני גלויה מההתחלה ואף גבר לא פסל אותי בגלל זה.
קרה לכם שמכרים אמרו לכם: אין לכם את זה?
-קרה לי שאנשים מטומטמים שלא מבינים אמרו שאין לי כלום/ שאני לא נראית חולת נפש/ שאני סתם מפונקת וכו'.
איך לדעתכם אפשר למגר את הסטיגמות? שאנשים ומטפלים לא יחששו מאיתנו?
-לדעתי הדרך למגר את הסטיגמות היא להעלות את הנושא למודעות הציבורית ולהיאבק נגד סטראוטיפים ובעד יחס הוגן בדיוק כמו כל מיעוט שסובל מסטיגמות וסטראוטיפים.
אתם מטופלים?
-כן.
 

Lundi Bleu

New member
לדעתי הדיאגנוזה היא בעצמה סטיגמה,

אבל אני אף פעם לא יודע אם להגיד את זה זה פוגע או שלא. פסיכיאטרים מונעים מסטריאוטיפים לדעתי יותר מאנשים רגילים. כל הורה מלמד את הילדים שלו בגיל גן לא לשפוט ילדים לפי מראה חיצוני, והפסיכיאטרים המציאו את ההגדרה בורדרליין.

אני אגיב ממש לא סיינטולוג שמתנגד לקחת אפילו אקמול, שתבינו מאיזה מקום אני בא, אני יכול לתת את רשימת התרופות הפסיכיאטריות שלי.
 
ברוך הבא


יש משהו בדברייך...


אני אשמח שתצטרף אלינו, שתפתח דיונים, שתשתתף, שתגיב לאחרים, שתתמוך ושיתמכו בך
 
אם תריצו מידי פעם חיפוש בתפוז על המונח "אישיות גבולית"

תגלו שהרבה מחברי פורום "האח הגדול" הם פסיכיאטרים, לפחות זה מה שהם חושבים...


אני לא רואה את התכנית, אני שונאת ריאלטי... אבל מחיפושים גיליתי שהם משתמשים שם במונח חופשי לחלוטין כשיש מישהו בעייתי או שלא בא להם בטוב...

זה מדאיג ומעצבן... למשל לגבי טהוניה הם חפרו בלי סוף, "אישיות גבולית" וממש לא בא לי לחטוף סטיגמות מההתנהגות שלה...
לגבי העונה מסתבר שחפרו על טל שהיא אישיות גבולית... העונה הזו לא ראיתי אפילו טיפה ואין לי מושג עליה חוץ מזה שהיא טבעונית...
למי שראה - היא הייתה בעייתית?

מאיפה בכלל הם מכירים את האבחנה? ומי נותן להם זכות לאבחן ככה?
 

Lundi Bleu

New member
יש סיכוי שאני כתבתי את זה פעם על אביבית בר זהר.

גילוי נאות.
 
פורום האח הגדול

האנשים שם הם באמת הדיוטות ומשתמשים במושג על כל אישה קצת אגרסיבית, כמו במילה מפגר ופסיכי.
בלי קשר לזה שיש בזה משהו-אין טעם להתחסד וכולנו וכמובן הקרובים אלינו מכירים טוב מאוד את הצדדים הפחות יפים של הבורדרליין, ולא חסר כאלה. אבל יחד עם זאת אני מכירה המון אנשים שהם חלאות אדם ולא מאובחנים עם אף הפרעה פסיכיאטרית. וחשוב מכל, לא פחות משאנשים עם הפרעת אישיות גבולית יכולים להסב סבל לסביבתם הם קודם כל סובלים בעצמם. ורואים את זה. את הדכאונות, הכאב, המאבקים הפנימיים. אז עצם זה שמישהי קצת תוקפנית והפכפכה זה לא מחייב שהיא גבולית אם היא בעצמה מאושרת וטוב לה.
 
עונה...

רוב האנשים לדעתכם שמעו על ההפרעה? לא נראה לי... רוב מי שאני מכירה לא שמע.
מה אנשים ששמעו על ההפרעה חושבים על מי שסובל מההפרעה? למה הם מצפים? בוגדנות, מניפולטיביות...
אתם חושבים שהסטיגמות נכונות לגביכם? לא. אני ממש לא בוגדנית. גם אם אני מאוד נפגעת ממישהו קרוב אליי (ואני אכן מומחית בעניין הזה של מעבר חד בין אידיאליזציה של מישהו לבין ההיפך הגמור), אני לא אפר אימון שניתן בי. כן, אני יודעת איך להפעיל מניפולציות על אנשים, אבל אם יש לי ברירה אני לא עושה את זה (מה זה אין לי ברירה? לבקש מסבתא שלי לדבר עם אבא שלי על זה שאני בחובות שהוא כבר יודע עליהם, כי הוא לא מוכן לעזור לי כשאין לי למי לפנות ואם היא תדבר איתו לפני שאציק לו שוב זה יכול לעזור).
יצא לכם שפסלו אתכם בגלל ששמעו שאתם מתמודדים עם ההפרעה? מעסיק? דייט פוטנציאלי? לא, אבל בפעם האחרונה שעבדתי זה היה לפני שקיבלתי את האבחנה, וגם מערכת היחסים שלי היא עוד מלפני האבחנה.
קרה לכם שמכרים אמרו לכם: אין לכם את זה? לא... אבל זה לא ממש משהו שאפשר לומר לאדם שיצא מאשפוז במחלקה הפסיכיאטרית.
איך לדעתכם אפשר למגר את הסטיגמות? שאנשים ומטפלים לא יחששו מאיתנו? אני לא חושבת שזה משהו שאנחנו יכולים לעשות. זו בעיה של החברה, בעיה עמוקה יותר מאשר רק הסטיגמות עלינו. זה עניין הפחד מכל מה ששונה ומכל מי ששונה.
אתם מטופלים? אכן כן.
 

golan2072

New member
עונה

חלק האנשים המשכילים שמעו מילה או שתיים על הפרעת אישיות גבולית, לרוב בסרטים כמו "נערה בהפרעה", אבל אין להם שמץ של מושג במה מדובר. חלק מבלבלים עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (פסיכופתיה).
&nbsp
אני לא חושב שאנשים בציבור הכללי חושבים שהפרעת אישיות גבולית קייימת או יכולה להתקים בגברים. מה גם שלמיטב הבנתי גם הגורמים המטפלים לא נוהגים לאבחן את זה בגברים בהרבה מקרים. למשל למיטב הבנתי לחלק גדול מהגברים שאלימים כלפי נשים יש משהו מאוד דומה להפרעה גבולית (כולל נטייה פתולוגית לתלות, תחושת חוסר-אונים וחוסר-זהות, ואי שליטה בדחפים).
&nbsp
הרבה אנשים גם לא מודעים לחפיפה הרבה בין הפרעה פוסט-טראומטית להפרעת אישיות גבולית, שהן קשורות זו לזו. כשאני מדבר על הבעיה שלי אני מדבר על הפרעה פוסט-טראומטית כי אנשים מכירים אותה טוב יותר ("הלם קרב"), ואכן יש לי אלמנט כזה כתוצאה מדברים איומים ונוראים שעברתי בילדות.
&nbsp
עם מעסיקים איני מעלה את הנושא ונדיר שהוא מופיע בעבודה (למדתי טוב איך להסתיר). עם בת הזוג - דיברתי בעיקר על הפרעת חרדה (שהיא הביטוי הבולט לעין של הפרעת האישיות הגבולית שלי). לה עצמה יש הרפעת חרדה כך שזה לא הפריע...
&nbsp
לאקסית שהייתה לה הפרעת אישיות קשה הייתה בעיה למצוא עבודה בארץ, אבל לא בטוח שזה בגלל הפרעת האישיות, כי בדיעבד התברר שיש לה אספרגר, ואנשים עם אספרגר מופלים מאוד לרעה בישראל (כי הבוס מצפה מהעובד להיות "חבר'המן" ועובד חברותי פחות ומשתלב פחות לא אטרקטיבי לבוס הישראלי הממוצע).
&nbsp
את הסטיגמות צריך לפרק באמצעות חינוך, כמו שעשו עם "הלם קרב" (הפרעת דחק פוסט-טראומטית), שבעבר היה בסטיגמה נוראית, כיום הרבה יותר מתקבל בהבנה.
 

Lundi Bleu

New member
לדעתי יש מקרים הפוכים,

לדעתי אני קרוב לאנטי-סוציאלי ולא אבחנו לי את זה, וגם אין מספיק או בכלל מחקר על אנטי-סוציאליים שפוגעים בעצמם, אז יכולים לאבחן למישהו בורדרליין אפילו אם אין לו רגשות, שזה די הפוך מבורדרליין. העולם זה לפעמים אבסורד.
 

golan2072

New member
הרי בהגדרה של הפרעת אישיות גבולית יש עוצמות רגש מאוד גבוהות

אדם שעוצמות הרגש שלו נמוכות, איך הוא מאובחן בהפרעה זו?
 

Lundi Bleu

New member
דעות קדומות.

בתקופה שלי היה under-research בארץ לגבי פגיעה עצמית, אני מקווה שזה יעלם בהדרגה.

אני גם לא עשיתי סקס, ולא הייתי במערכת יחסים (שניהם לא מעניינים אותי) במובן שרוב האנשים מתכוונים לזה, פשוט כנראה לא היה להם אבחון אחר. אני יודע שבבריטניה נגיד עוד מהתקופה שלי היו מאבחנים דברים אחרים לפי הקריטריון, כמו דיכאון ומאניה דיפרסיה.

ת'אמת די פסימי לחשוב על חלק ממערכת הבריאות בארץ.
 

golan2072

New member
רוב הסטיגמות בהן נתקלתי הן סטיגמות כלליות לגבי בעיות נפשיות

וכן לגבי פסיכיאטרים, תרופות פסיכיאטריות ופסיכולוגים. אני מכיר לפחות שני אנשים שאינם מטפלים בבעיות שמאוד מקשות עליהם את החיים כי הם מתביישים ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר, למשל מפחדים שאם ילכו לפסיכיאטר (בגלל הפרעת חרדה) אז יאשפזו אותם בבית משוגעים (?!), או שחושבים שזו בושה לקחת כדורים פסיכיאטריים (נגד דיכאון וחרדה) ואף נעלבים כשמציעים להם שיטפלו בבעיות שלהם כי הם חושבים שהצעה כזו פירושה טענה שהם "חולי נפש". וזאת בזמן שלפחות חמישית מהאוכלוסיה משתמשת בתרופות נגד דיכאון ושאפילו רופא משפחה יכול לרשום את זה.
&nbsp
גם זוגתי הנוכחית, שסובלת מהפרעות חרדה, חששה הרבה מאוד זמן לקחת קלונקס כשיש לה התקף כי היא חששה ממה שזה יעשה לה, ורק אחרי שכנוע רב מצידי, לקחה את הכדור וזה באמת עזר.
&nbsp
יש גם אנשים שחושבים שרק אדם "חלש" הולך לפסיכולוג או לפסיכיאטר. אז מה, רק אדם "חלש" הולך לרופא שיניים כשכואבת לו השן?!
&nbsp
שלא לדבר על סטריאוטיפים כלפי אנשים עם אספרגר והאפלייה הנוראית נגדם, בייחוד בישראל, שבה במקומות עבודה, אדם שאינו "חבר'המן" נחשב ל"עובד גרוע" חרף העובדה שלחלק מהאנשים עם אספרגר יש יכולות מאוד מועילות (למשל, זיכרון אבסולוטי במקרה של האקסית שלי) הקשורות לפעמים להפרעה והיכולות להיות מועילות מאוד בעבודה.
 
כן... הסטיגמות הן בעיה קשה ורחבה של כלל אוכלוסיית פגועי הנפש

אבל למשל אני חברה בקבוצה להכרויות בין מתמודדים ושמעתי שם מכמה בנות שיש גברים שלא מוכנים לצאת עם גבוליות...

אני אישית לא אומרת מה האבחנה שלי, נגיד יצאתי עם מישהו משם ואמרתי לו שיש לי דיכאון וחרדות, מה שנכון...

הקטע הזה שאנשים לא הולכים לטיפול כי הם חוששים מסטיגמות ומכדורים מטריף אותי...
 

golan2072

New member
גם אני לא אומר לרוב את האבחנה שלי כגבולי

כי כמעט אף אחת לא תבין במה מדובר, אני אומר "הפרעת חרדה" שזה אכן נכון, ולפעמים גם "הפרעת דחק פוסט-טראומטית" (שזה חלק מההפרעה הגבולית אצלי - בגלל דברים קשים שעברתי בעבר).
&nbsp
מה שכן לאקסית ולבת הזוג הנוכחית (הזוגיות הנוכחית שלי היא השנייה שהייתה לי אי פעם, אם כי הזוגיות הקודמת נמשכה 8 שנים) לא ממש הפריע שיש לי בעיות חרדה ודיכאון. לאקסית היו בעיות משמעותיות יותר (הפרעת אישיות קשה - לפי הגדרת הביטוח הלאומי לצורך קצבה - ובדיעבד התברר שגם אספרגר) והידידה המשותפת שהכירה ביננו אמרה לי שמדובר ב"גאונה מטורפת"
(מה שנכון, אבל זה לא הפריע לנו להיות ביחד 8 שנים), ולבת הזוג הנוכחית יש הפרעת חרדה ספציפית (פוביה מצופרי אזעקות - בואו נגיד שבמלחמה של החודש שעבר היה לה רע ומר) ואספרגר קל... אז שתיהן לא יכולות לבוא אליי בטענות שאני "פחות נורמאלי מהן"
(אגב את בת הזוג הנוכחית פגשתי בפורום הפרעות חרדה, היא ראתה פוסט יפה שכתבתי שם, ושלחה מסר...). בכל אופן למיטה הבנתי עדיף למתמודד לחפש בני זוג שהם גם כן מתמודדים, ועל כן, למרות כל הקשיים, מבינים עניין.
 

the lowkey

New member
תשובות

גם אם מישהו שמע אני בספק אם טרח להבין את המשמעות.

אין לי מושג למה אנשים מצפים, אני אצפה לתנודות בתגובות ומצב רוח. להתנהגות שלא תמיד תואמת את האישיות, לתיסכול וייאוש.

ממש כן.

קרה לי שפסלו אותי ,על אלף ואחת סיבות ,אף אחת מהן לא קשורה לתגית או סטיגמה. כל הסיבות קשורות להשלחות של ההגדרה עלי ,לסימטומים של ההפרעה.

בעיקר במשפחה אמרו לי את זה המון ,עד שכנראה הבינו את זה ,או התייאשו זמנית עד שאנסה שוב להתרומם. כי בדרך כלל כשאני מתרומם ,הם מתחילים שוב לנסות "לעודד אותי ,או לייעץ לי" מה צריך לעשות.

אי אפשר למגר את הסטיגמות ,בייחוד לא עכשיו כשהחברה שלנו רק הופכת לקיצונית מכל הכיוונים.

כבר לא ,אבל בתהליכי שיקום.
 
למעלה